המלחמה/רינתיה אבידר

“יוסי בוא לעזור לי לסדר את עליית הגג בבקשה לפני שאלך ליהונתן”. אה, אוי שכחתי שיהונתן בגן. “טוב אבא אני כבר בא”!

אוף כול עליית הגג אבק ואני צריך לנקות את כל האבק… היי, מה זה?! מצאתי תמונה היא נראת לי ישנה מאוד היא גם בשחור לבן ומלאת אבק, ויש בתמונה איש והוא נראה דומה לי, יש לי רעיון מחר אנחנו הולכים לסבא, אקח את התמונה ואשאל אותו מי האיש שבתמונה.

למחרת:

אנחנו עכשיו נוסעים לסבא ולא שכחתי את התמונה הבאתי אותה איתי להראות לסבא…

הגענו לסבא הראתי לו ושאלתי אותו, אבל הוא אמר שהוא הולך רגע להביא ספר, מעניין איזה ספר…

“הנה”, סבא אמר, “הספר הזה הוא אלבום תמונות מאז שהייתי ילד.”

“תביא לי בבקשה את התמונה שהבאת אתך”… סבא ביקש.

“תראה, זה סבא שלי, זאת סבתא שלי ואלה הם אבא ואימא שלי… האיש שהצבעת עליו הוא אני, בזמן שירותי בצבא במלחמת ששת הימים… זאת הייתה התמונה האחרונה לפני שמשפחתי נרצחה במלחמה”.

ראיתי בעיניו ניצוץ של דמעה.

“התמונה הזו צולמה יום לפני שהם נרצחו מידי הערבים האלה, זה היה בדיוק היום שבו השתחררתי מהצבא, חשבנו שהמלחמה נגמרה אך היא לא”… סבא התחיל לבכות,” סבא אתה רוצה שאביא לך כוס מים?” “כן בבקשה”…

סבא המשיך לספר לי: “לאחר שהשתחררנו ,חברי ואני הלכנו לטיול בכנרת, לכמה ימים.”

“בבוקר שלמחרת הלכנו לשחות בימה, שחינו ונהנו מאוד, כשלפתע אחד החברים שלי קרא לי לבוא אתו רגע . “אנחנו ממש מצטערים אבל משפחתך נהרגה”…

“באותו רגע עולמי חרב, לא היה לי מה לעשות ,לא היה  לי לאן לחזור , נשארתי יתום ללא משפחה וללא כלום”.

“חזרתי לביתי ופשוט לא רציתי לעשות כלום, לא לראות אף אחד ורק להיות לבד”.

” ומה סוף עשית?” שאלתי, “לאחר זמן מה יצאתי לי לטיול קצר לבדי, ופתאום ראיתי בחורה שנפלה, היא הייתה כל כך יפה, הצעתי לה עזרה, כמובן שהיא הסכימה ולאחר מכן המשכנו לטייל לנו קצת. התאהבנו. המשכנו להיפגש וכעבור שנה התחתנו ונולדו לנו ילדים, וזאת כמובן סבתא שלך”.

וואו, לא ידעתי שזה היה ככה.

“על מה אתם מדברים”, סבתא נכנסה פתאום, “כלום על סתם” סבא אמר.

הסוף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן