"אבל אמרת לי את זה כבר! אי אפשר לחכות יותר! זה רק נהיה גרוע יותר!"

שמעתי את הוריי רבים במטבח.

אני חיכיתי ליד הדלת, מבוהלת, מחכה לאחי התאום, דין.

לפתע נפתחה הדלת ודין נכנס הביתה.

"אנחנו לא יכולים לעשות את זה! מה עם הילדים?!" נשמעה צעקתה של אמי.

דין קפא והביט בי בבהלה.

ללא התראה מוקדמת, הוא התחיל לרוץ.

"דין!"

התחלתי לרוץ בעקבותיו, לא מבינה מה קרה שהוא התחיל לברוח.

המשכנו לרוץ והגענו ליער שליד ביתנו.

נזכרתי בדבריהם של הורי, לפיהם היער הוא מקום  מסוכן.

שאם ניכנס לשם, חיינו יהיו בסכנה.

עצרתי מתנשפת, מצפה שאחי יעצור.

אך כנראה שדבר זה לא הפריע לו.

הוא המשיך לרוץ, נכנס ליער.

"דין!" נשימתי הייתה מקוטעת ופחדתי להיכנס ליער בעקבותיו.

אך הדאגה ניצחה את הפחד.

רצתי אחריו, מתעלמת מהנשימות הכבדות שלי.

לא שמתי לב לנוף שהתחלף, הדבר היחיד שראיתי הוא אחי.

לפתע הוא עצר והסתכל סביבו.

עצרתי גם אני והתבוננתי.

…………………………………….

הם חזרו מבית הספר פותחים את דלת הבית ומצפים לראות את 2 האחים הקטנים שלהם קופצים עליהם ושמחים לקראתם אך כל מה שהם ראו זה את  שאימם יושבת על הספה ,בוכה ג'ק מיהר ללכת לעזרתה ולהרגיעה אותה אך סטיבן שם לב למשהו שלא בסדר בבית .

"איפה 2 האחים שלנו?"

…………………………………….

מעולם לא חשבתי שקיים מקום כל כך יפה מעבר לסבך העצים שליד הבית שלנו.

עמדנו באמצע קרחת יער גדולה שהייתה מוקפת עצים מכל הסוגים.

מידי פעם שמענו ציוץ ציפורים או ראינו סנאי שנוחת על הקרקע.

בין העצים היה שביל, שאותו הקיפו פרחים יפים בכל מיני צבעים.

הלכתי בעדינות לפרח אדום ויפה והגשתי את ידי אליו.

"אל תגעי בו, אולי הוא מסוכן" שמעתי את קולו של אחי.

נעמדתי במהירות.

"טוב ששמת לב אליי" כעסתי עליו, "אנחנו ברחנו כרגע מהבית ועד עכשיו לא היה אכפת לך לאן אנחנו הולכים! בכלל לא שמת לב שאני אתך!"

דין השפיל את פניו בבושה.

"אני מצטער דניאלה, נבהלתי ולא חשבתי מה אני עושה ולאן אני רץ"

החלטתי להתעלם מחוכמתו הרבה של אחי ולהתמקד במצב בו נמצאנו.

" איפה אנחנו?"

…………………………………….

הוא חיפש בכל הבית, נכנס לחדרים, מחפש בכל מקום אפשרי, רואה את אביו אבוד בחדר.

הוא הסתכל עליו מבולבל אך האב סימן לו להתעלם.

הוא המשיך בחיפושיו, אך הגיע למקום בו התחיל, הסלון.

"ג'ק! בוא איתי!" סטיבן קרא בדאגה.

ג'ק  והאם הביטו עליו בתמיהה.

"אני לא מוצא את דין ודניאלה, אז אתה בא איתי לחפש אותם בעיר" הוא קבע.

ג'ק נעמד אבוד עצות.

"לך" אמרה לו האם, "הם יותר חשובים ממני"

האחים רצו לחפש את האחים שלהם בכל העיר ,האחים לא יודעים מה לעשות הם עצובים נוראה כי הדבר הכי יקר להם נעלם פתאום .ואז ג'ק אמר "בוא נרוץ הביתה נארגן את הדברים ונרוץ לחפש אותם הם בטוח מפחדים מאוד מצדינו ללכת לישון מחוץ לבית בחושך אם כל הסכנות שיש בלילה ואולי גם לא נלך לישון בכלל " האחים רצו לבית התארגנו זריז ויצאו בשעה 6:00 מהבית , הם הולכים עוד פעם לחפש בכל מני מקומות בעיר שהם עדין לא חיפשו כי בשעות האלה האחים שלהם עדין ישנים אז יהיה להם יותר קל למצוא אותם ,הם רצו לכיוון הגינה הציבורית בשביל לראות שהם שם והם לא ראו אותם גם בגינה ,הם נזכרו שהם לא חיפשו ביער לכן, הם נכנסו ליער, שמעו קולות מפחידים, עברו ליד נחלים. ואז ג'ק אמר זה מסוכן והם מתרחקים יותר מידי מהבית אולי נחזור?

ואז סטיבן אמר שאין סיכויי שהם מוותרים מהר מידי ואחרי יום שלם של חיפושים וכבר התחיל להחשיך הם מוצאים באמצע היער מנהרה הם פחדו להיכנס אבל הם היו חייבים לנוח אחרי כל היום שהם עברו.

הם נכנסו והתכוננו ללכת לישון, ואז הם שומעים כל מיני דיבורים בתוך המנהרה ואז הם קולטים דברים מתקרבים לכיוונם מהר אז הם לא  רצו להראות פחד אז הם נעצרו ולא זזו , ופתאום הם קלטו את 2 האחים הקטנים שלהם הם רצו אליהם אם חיוך. הם החליטו שהם יישארו לישון שם ובבוקר הם יחזרו הביתה .

ובינתיים האימא מאוד דואגת אבל היא מנסה לא לחשוב על זה .ואז בבוקר אמר ג'ק שצריך לחזור הביתה האחים הסכימו והם הלכו את כל הדרך חזרה והגיעו הביתה שמחים ומאושרים.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן