שלום, קוראים לי איתן ואני מתגורר בירושלים, נולדתי למשפחה בעלי ממון. ורציתי לספר לכם את סיפורי שקרה לי לפני כמה וכמה שנים. זה התחיל ביום שלישי אחד בשעה 20:00 בערב, צלצל הטלפון בביתי, הרמתי את השפופרת, זאת הייתה נעמי אחותי הגדולה, היא אמרה לי שהיא מגיעה הביתה עוד מספר דקות ולהביא את כל משפחתי לסלון כי היא רוצה לספר לנו משהו משמח. אני מאוד הסתקרנתי לדעת מה נעמי תגיד לנו. קראתי לכל משפחתי לבוא לסלון. נעמי הגיעה אחרי מספר דקות עם משה בן זוגה, אנחנו כבר הבנו את פשר הדבר ואז היא אמרה: “משה הציע לי נישואין”, אני ומשפחתי שמחנו והתרגשנו, אימי סיפרה לכל משפחתי המורחבת וכולם שיבחו ושמחו ביחד איתנו.
כעבור חודשיים היה כבר את הוורט שהכרנו יותר לעומק את המשפחה של משה, והיה גם את האירוסין שהיה ממש כיף ושמח!
חודשיים וחצי אחרי האירוסין היה כבר אולם, תזמורת, אוכל ,תסרוקנית, נעליים,בגדים לחתן וכו’, לנעמי נשאר לקנות רק שמלה הרי עוד חודש חתונתה, נעמי כבר ידעה איך היא רוצה ששמלתה תראה. השכם בבוקר יום שני, אמא ונעמי הלכו ברחובות ירושלים כדי לחפש חנויות של שמלות כלה,הלכו והלכו עד שמצאו חנות קטנה בקצה הרחוב,הן נכנסו לחנות והראו לתופרת איך נעמי רוצה ששמלתה תראה, התופרת לקחה את מידותיה של נעמי והלכה להזמין את הבדים. כעבור שבועיים שאמא הלכה לעבודתה כרגיל היא נפגשה עם שרה חברתה והן התחילו לדבר. הן דיברו ודיברו על החיים ועל החתונה של נעמי, ואז הן הגיעו לנושא של השמלה, אמא אמרה לשרה איפה היא קנתה את השמלה לביתה ואז שרה לחשה לאמא: “כל הכבוד עשיתן מצווה”, אמא לא הבינה את פשר הדבר ושרה המשיכה: “לתופרת הזו שקניתן ממנה את השמלה, רק התחילה את עבודתה כי הוריה נפטרו והיא הילדה היחידה במשפחה ואין לה מספיק כסף לפרנס את עצמה והיא רק יודעת לתפור לכן פתחה לעצמה חנות קטנה”. בתום השיחה אמא הייתה מאוד מבולבלת הרי היא רוצה לקנות רק מתופרת בעלת נסיון. אמא אמרה לעצמה שתדבר על כך עם נעמי ושהן ילכו היום ביחד לחנות יותר יוקרתית ובעלת נסיון ושהיא תבטל היום את הזמנת השמלה מהתופרת.
כשהגיעה הביתה ישבה לדבר עם נעמי כל מה ששרה אמרה לה, כאשר אמא סיימה לדבר צלצל הטלפון, אמא הרימה את השפופרת, זאת הייתה התופרת, היא אמרה לה שהיא עבדה הרבה זמן על השמלה ועכשיו היא מוכנה. אמא לא ידעה מה לענות אז היא חשבה כמה שניות ואמרה: “בסדר, נבוא היום לראות את השמלה”. כשהגיעו אמא ונעמי לחנות, נעמי מדדה את השמלה ואז אמא אמרה לתופרת שהשמלה לא מוצאת חן בעיניה ושהיא לא מעוניינת לקנות אותה! נעמי הורידה מהר את השמלה והיא ואמא יצאו מהחנות והלכו לחנות יותר יוקרתית ובעלת נסיון. כשהגיעו לחנות, נעמי הראתה לתופרת המנוסה איך היא רוצה ששמלתה תראה, אמא שילמה עוד כסף כדי שיתפרו את השמלה יותר מהר. כעבור שבוע, צלצל הטלפון בבית, אמא ענתה, זאת הייתה החנות היוקרתית, הם אמרו לה שהשמלה מוכנה ושהן יכולות היום לבוא ולקחתה. כשהגיעו לחנות נעמי מדדה את השמלה, והיא הייתה ניראת עליה מצוין! אבל בתוך ליבה הצטערה שלא קנתה את השמלה מהתופרת הקודמת, אבל נעמי לא יכלה להתחרט כי הרי עוד שבוע החתונה. אז היא החליטה לעשות מעשה. כשאמא ונעמי הגיעו הבית,נעמי קראה לי לבוא מהר לחדרה כי היא רוצה לדבר איתי. הגעתי לחדרה וישבתי על מיטתה והיא התחילה לספר לי את כל המאורע, אני לא הבנתי למה היא מספרת לי את כל זה אבל אז היא אמרה:”אתה יכולה לעשות לי טובה?” עניתי לה “כן”, והיא המשיכה “אני צריכה שביום חתונתי, שעה לפני שנצא מהבית לכיוון האולם תשפוך עלי “בטעות” שוקו, הייתי מפוחד אבל הסכמתי.
הגיע יום החתונה הייתי בהתרגשות, כל חברי התקשרו לאחל מזל טוב. התלבשתי בבגדי היפים, המאפרת והתסרוקנית הגיעו לאפר ולסרק את אימי ואחיותי ובעיקר את נעמי,ואני כל הזמן חשבתי על משימתי. שעה לפני שיצאנו מהבית, כפי המתוכנן שפכתי על נעמי “בטעות” את השוקו שלי. אמא ראתה את זה והתחילה להילחץ ופתאום נזכרה בתופרת הקודמת שלא לקחה ממנה את השמלה, אמא מהר נסעה לחנות הקודמת, כשהגיעה אמא לחנות התנצלה בפני התופרת, קנתה ממנה את השמלה ומהר יצאה מהחנות לבית. כשהגיעה אמא הביתה נתנה לנעמי ללבוש את השמלה ומהר יצאנו מהבית לאולם. כשיצאתי מהבית עברה בראשי מחשבה שאני צריך לעזור לתופרת איכשהו ושלא יהיה עליה יותר סטיגמות ואז עלה במוחי רעיון – אני יפרסם אותה, אמרתי לעצמי שאני אתחיל הכל מחר כי עכשיו אני צריך לשמוח בחתונתה של נעמי. כשהיינו באוטו אמא כעסה עלי ושאלה אותי למה עשיתי את זה, אמרתי לה שאני אסביר לה הכל מחר. כשהגענו לחתונה פגשנו את המשפחה של משה והיה ממש כיף לראות אותם אחרי שלא ראינו אותם הרבה זמן. ראיתי שאמא שומרת את כל הכעסים שלה בבטן אבל בכל זאת אחרי שעה שכחה מהכל והייתה מרוכזת בחתונה של נעמי, החתונה הייתה שמחה, מרגשת פשוט היה כיף! יום אחרי החתונה בבוקר,נעמי הגיעה לביתי כדי שאני והיא נשב לדבר עם אמא, קראנו לאמא וישבנו בסלון, סיפרנו לאמא את המאורע וניסינו לשכנע אותה אבל היא לא השתכנעה, כמעט אחרי חצי שעה של הסבר במצוותנו שעזרנו לתופרת, בסוף אמא השתכנעה וסלחה לי ולנעמי.
בצהריים הלכתי לחנותה של התופרת ושאלתי אותה אם היא רוצה שאפרסם אותה ואמרתי לה שהיא לא צריכה לשלם לי, היא אמרה לי שהיא מסכימה והבאתי לה את מספר הטלפון שלי שתגיד לי אם המודעה הצליחה. אחרי שהייתי אצל התופרת הלכתי למדפסיה ששם מעצבים ומדפיסים את העיתונים, היה שמה מישהו שהיה ממש חמוד ועזר לי לעצב את המודעה והוא אמר לי שמחר בבוקר ידפיסו את העיתונים ושאני יכול לבוא לראות איך יצא, כשהגעתי הביתה סיפרתי להורי מה אני עושה והראתי להם את המודעה והם אמרו לי שהם גאים בי. למחרת הלכתי למדפסיה וראיתי את המודעה וזה היה נראה מאוד יפה, כשהגעתי הביתה צלצל הטלפון זאת היתה התופרת, היא אמרה לי שהיא עכשיו קיבלה את העיתון והמודעה ממש יפה והודתה לי על מה שאני עושה למענה. אחרי חודשיים היא התקשרה אלי עוד פעם ואמרה לי שהרבה אנשים פונים אליה ואמרה לי כמה היא מעריכה אותי.
כעבור חצי שנה היה לי דייט, קמתי מוקדם בבוקר כדי להתארגן ויצאתי מהבית בסביבות השעה9:00, כשהגעתי לדייט הכרנו אחד את השני וקראו לה חנה, היא הייתה ממש מוכרת לי ולא הבנתי מאיפה, הדייט לא היה טוב וחשבתי אולי להפסיק את הקשר, כשאני וחנה היינו בטרמפידה וחיכינו לטרפ הביתההגיע רכב וממנו יצא משהו עם בגדים שחורים והוא החזיק משהו, לפני שהצלחתי להבין מה הוא מחזיק הוא התחיל לרוץ אלי ואז פתאום התחיל לדקור אותי, פינו אותי ישר לבית החולים וחנה הייתה איתי בתוך האמבולנס.
כשפקחתי את עיני ראיתי את משפחתי ואת חנה מתפללים עלי שאני אחיה וכשהם ראו שפתחתי עיניים הם התחילו לקפוץ ולשמוח, ואחרי כמה חודשים התחלתי להזיז יד ואז עוד יד ואז רגל וכו’, אבל זה לא היה קל בכלל וזה היה שיקום ארוך אבל אני חי וזה מה שחשוב!
כל התהליך ניסיתי לחשוב על איזה מעשה ה’ גומל לי עליו, ואחרי כמה ימים הבנתי, עם המעשה שפירסמתי את התופרת. אחרי שהבראתי הלכתי להתפלל בכותל ובקברי צדיקים ועוד… פשוט הודתי לה’. המשכתי את הקשר שלי עם חנה ואחרי שהכרתי אותה יותר לעומק הבנתי שהיא היתה התופרת, הבנתי איך ה’ גלגל את הכל שיצא ככה.
הצעתי לה אחר כך נישואים והיה לנו חתונה ממש שמחה כיפית ומרגשת.
כיום אני אב לילד בן שנתיים וחנה בהריון ונעמי, לנעמי יש שלושה ילדים ב”ה.
המסר מהסיפור הוא שתדון כל אדם לכף זכות ואולי זה בסוף יחזור אליך.
