זה עוד סיפור מדהים של אדם שהיה שתוי , חווה מוות קליני ובנס ניצל וחזר לעצמו.
הוא היה איש עסקים גדול מכובד ומצליח אדם משכיל ובעל עמדה חברתית בכירה , אישה טובה בעלת מקצוע מכובד שהוביל מיליוני משתתפים ומעריצים , ילדים מחוננים הלומדים בבתי הספר היוקרתיים ביותר , וילה מפוארת המשתרעת על סדר גודל של רחוב שלם באזור המפואר והיוקרתי ביותר עם בריכת שחייה , מגרש פוטבול , מגרש טניס , מגרש כדורגל , מכון יופי , מכוניות מהנדירות ומהמפוארות שיש בעולם לכל אחד מבני המשפחה. בקיצור “אידיליה” של חיים, נהנה מכל מנעמי החיים נסיעות בחינם , טיסות כמה וכמה פעמים בשנה כמובן , שום דבר לא היה חסר לו ולבני משפחתו , “מצליחן” במלוא מובן המילה… עד לאותו יום , לאותה שעה , שבו הוא החליט ללכת לרועי חברו הטוב שגם כמובן היה עשיר… הוא לא חשב שזה יקרה לו…. למה דווקא לו… שהוא הובל לחדר הניתוח…. באפיסת כוחות… משוסע… מלוטש… בלי שום סיכוי לחיות… האיש מת אמר הרופא שקיבל אותו… אין שום טעם לנסות אפילו… גם נס לא יעזור פה … הוא מת. אבל הוא חזר… וחזר בגדול… חזר לחיים אבל לא לחיים הרגילים לחיים אחרים לחיים משמעותיים יותר.
ביום רביעי האיש התארגן והלך לפגישה החשובה שקבע עוד שנה שעברה , אם הפגישה לא תצליח היא תפיל את כל העסק הגדול והחשוב שלו . הפגישה תערך מעל ל-5 שעות , הם כנראה יהיו השעות המתישות במיוחד שיהיו לו במהלך חייו.
לאחר הפגישה כשהוא חזר הביתה , הוא החליט שלכבוד הצלחת הפגישה שהייתה לו הוא ילך למסיבה שביום כיפור אצל רועי חברו , שכפי שהוא יודע , הוא יודע לארגן מסיבות בביתו הענק , הוא הזמין כרטיס וחיכה בקוצר רוח למסיבה המטורפת.
הימים נמשכו כמו נצח בעיני האיש.
“….. לא אשכח את אותו היום אני זוכר היטב את כל אשר התרחש שם , אני זוכר באופן הברור ביותר את כל מה שהיה שם לפרטי פרטים….
אני זוכר את דברי הרופא , שהגיע בניידת טיפול נמרץ ואמר לשוטר: אין סיכוי הוא כבר לא חי… תעזוב אותו אין סיכוי…. בוא נטפל בפצועים אחרים יש פצועים קשים יותר , הוא כבר מת , רציתי לצעוק להם לא , אל תעזבו אותי אני חי , אתם טועים טעות מרה תצילו אותי. בבקשה לא , אל תעשו זאת , אני מתחנן.
ביום המסיבה התארגנתי התקלחתי , התבשמתי , התלבשתי יפה , הגעתי בשעה 9:00 למסיבה, רועי קיבל אותי בסבר פנים יפות , הוא הציג אותי בפני כל המאות אנשים שהיו שם , ובמסיבה היה רעש גדול , משקאות, הרבה אנשים לא היה אפשר לזוז ובכל זאת כולם רקדו והשתגעו , וכך גם אני…
ובעקבות כל הריקודים נהייתי צמא. הלכתי לבר משקאות שתיתי כוס של אלכהול אחת ועוד כוס ועוד כוס ועוד כוס לא כל כך חשבתי שיקרה משהוא אז שתיתי עוד כוס , ככה עד ששתיתי 15 כוסות בערך ואז… זה קרה סחרחורת תקפה אותי , החזקתי את הראש בשתי ידי התיישבתי על כיסא קברתי את ראשי ברגלי הסחרחורת שתקפה אותי הייתה נוראית , ראיתי הכל במעגלים ראיתי גם שחור ,ופתאום בלי שום התראה , זה היה כמו ברק , מהר , גדול עצום , לא יכולתי לשאת זאת עוד , ופתאום שקט. אין רעש , אין אנשים אין מסיבה , חושך אימה . ואז הרגשתי משהוא , זה התחיל כמו בעבוע של מים , זה הלך והתחזק , והתחזק והתחזק זה כאב באוזניים רציתי להחזיר את נשמתי לבורא מרוב הכאב ואז
ראיתי את כולם. ראיתי את כל האנשים בוכים צועקים את אנשי הצוות הרפואי , האנשים הלחוצים , וראיתי את גופי המיוסר למטה ולא הרגשתי כלום כלפיו כאילו לא הייתי בתוכו שלושים ושבעה שנה, ואני מסתכל על כולם… ולמה הם עושים את זה למעני? הרי כל כך חם ונעים לי פה. מרגיש כמו גן עדן והרגשתי שאני עולה למעלה ועולה גבוהה לא הבנתי מה קורא לי הסתכלתי לצדדים אבל לא ראיתי כלום ראיתי שמיים , ריחפתי באוויר למעלה למעלה ופתאום כל החיים עוברים לי בעיניים וראיתי: שהייתי קטן , שעליתי לכיתה א’ , ששיחקתי עם אחים שלי , סיימתי את היסודי , עליתי לחטיבה , שעליתי לתיכון, שזרקתי את הכובע לשמיים שסיימתי אוניברסיטה, את החתונה, שההורים שלי נפטרו , שנולדו לי ילדים , איזה ילדים יפים , ראיתי את אשתי דנה עושה לי שלום הי אמרתי לה , אבל לא יצא מפי קול ניסיתי לצעוק וכלום לא יוצא.
ואני פרצתי בבכי אבל לא יורד שום דמעה הגוף הגוף נשאר למטה שם בעולם המזויף הזה הכל שם שקר אמרתי, כשאני פה למעלה אני רואה את ההבדלים של העולם הרוחני שפה לבין העולם הגשמי ששם.
מלאך התקרב אלי מבלי להסתכל עלי אפילו , אמר: יהודה לך שמאלה אמרתי לו מה פתאום שמאלה?!? הוא אמר לי בחוסר סבלנות שמאלה אין לי זמן לעקשנים , אני לא צריך ללכת לגיהינום זה כנראה טעות אמרתי , המלאך אמר לי: כתוב פה בקלסר שאתה חיללת את יום הכיפורים ויום הכיפורים עונשו כרת אני מצטער אבל אתה חייב ללכת שמאלה הוא אפילו לא הביט בי. התחלתי לבכות והצטערתי על המעשה שעשיתי , אמרת לו אבל מה עם כל הדברים הטובים שעשיתי? המלאך אמר: יודע מה בוא נסתכל ביחד אמרתי לו מצויין הוא התחיל לקרוא: למד בישיבת נריה , כל יום עד גיל עשרים למד פרק ממסכת אבות ,שידך זוג , נמנע מלשון הרע ורכילות , תרם צדקה , עזר לחברים , ברך לפני כל מה שאכל , ובגיל עשרים וחמש ההורים שלך נפטרו לא? אמרתי לו כן בצער ,השפלתי את ראשי , הוא אמר לי ואז התחלת להתדרדר , עזבת את הדת התחלת לחלל שבת , לא צמת עשרה בטבת , הפרעת לאנשים בשבת בזה שנסעת על אופנועים , צעקת על מבוגרים , גרמת צער לאחים שלך , הם ניסו למנוע זאת ממך אך היית קשה וקר , כשאמרו לך די ליסוע בשבת צחקת להם בפרצוף ואמרת: “אתם לא תחליטו עלי” וברחת , עברת לדירה לבד כדי לא לראות את אחים שלך , השפלתי את פני פתאום אני רואה את כל העבירות שעשיתי וזה רק סיכום של כל העבירות שעשיתי במהלך חיי. בכיתי הצטערתי באמת שהצטערתי מכל הלב , המלאך אמר: אני רואה שאתה מצטער באמת , חכה פה רגע , המלאך הלך. ואז לפתע, ראיתי את אבי ופניו היו זעופות ובכיתי ושאלתי אבא למה אתה כועס?!? הרי שש שנים לא ראיתי אותך ואני אוהב אותך , בכל ליבי אבא בכל ליבי ואז אבא אמר: אתה הכעסת את בורא עולם, ובורא עולם כועס עלינו שלא חינכנו אותך כראוי ולמה??
מאז שנפטרנו אני ואמך, נשברת.. חיללת שבת , קיללת , והכי חמור חיללת את יום הכיפורים.
בורא עולם עד עכשו סלח לך כי הוא רחמן וסלחן , אבל עכשו עברת את הגבול , ריבון העולמים גזר מוות מיידי וכל המלאכים זעקו “מוות מוות על חילול יום הכיפורים!”
והתחננתי לבורא עולמים: הוא עוד צעיר תתנו לו אנא ממכם הוא לא הספיק לחיות קמצוץ מחייו בבקשה!! ולא הסכימו ולא הקשיבו אפילו ואז אזרתי כוחות , זעתי וצעקתי ” דרך ארץ קדמה לתורה”
כולם השתתקו סרר שם שקט שלא היה מעולם כולם הסתכלו עלי לא האמינו ואז התחלתי להסביר להם: כל חייך חיית בתודעה של דרך ארץ וחיים רק לגביי זה ככה תמיד אמרת , התפרצתי לאבי בדברים ושאלתי איפה אמא? ופתאום אמי גם הופיע ופה פרצתי בבכי של ממש… רצתי לחבק אותה וחיבקתי אותה בכל כוחי , כמו ילד קטן שאיבד את אימו בגן השעשועים עצמתי את עיני חיבקתי את שניהם בחוזקה ובכיתי , שעה שלימה בכיתי הם חיכו שאסיים וכשחדלתי מלבכות ואבא קרא לי ואמר הבורא נתן לך עוד הזדמנות. בתנאי שתחזור להיות יהודי לא רק בתדמית אלא גם באישיות… אמרתי כן אבא כן אמא!!! אמא החזיקה לי את הידיים ואמרה: תשמור על עצמך ילד שלי , הם נשקו לי פעם אחרונה , ואז הם הלכו אחורה וערפל עטף אותם , ולפני שנעלמו ראיתי חיוך בפניהם חייכתי גם בכיתי מאושר!!! המלאך חזר , ואמרתי לו תודה לך , תודה. והוא אמר לי: אז לך ישר המדרגות מצד ימין צחקתי והלכתי , והוא קרא לי לפני שירדתי ואמר לי הפעם אל תעשה טעויות הא , אמרתי לו תודה לך וירדתי.
ואז ירדתי לעולם ה שלמטה , קמתי שהייתי בבית החולים בלינסון , האחות שהייתה לידי הזעיקה את כל הרופאים והם בכו לידי “הוא חי” “הוא חי” ופתאום הרגשתי מחובר לעצמי לגוף שלי , ויותר טוב לנפש שלי. הבראתי נמשכה כשנה וחודשיים , זה לא היה פשוט השיקום שלי , הפיזיותרפיות שלי , ההליכה שלי נהייתה לא בסדר בעקבות “המסע” שעברתי , אך לבסוף הצלחתי שמרתי על קור רוח בכל ההחלמה שלי , האמנתי שאני יכול להירפא. והצלחתי!
לאחר ההבראה הלכתי לצוות שטיפל בי והבאתי לו מחווה על הטיפול המסור שהעניקו לי , והרופא הבכיר שקיבל אותי וטיפל בי אמר לי: היית מנותק מהעולם במשך 8 ימים , לא היה לך שום סיכוי לחיות , לפחות כך חשבנו , היית במצב פיזי נוראי , כבר הכנו את המשפחה נפשית למוות שלך , ניסים כאלה עוד לא ראינו אמר הרופא. בכיתי וחשבתי על הדיאלוג הנפלא עם הורי אלי…אוי כמה שאני מתגעגע אליהם… לו רק יכולתי להיפגש איתם שוב הזלתי דמעה.
חודשיים היינו בתהליך של חזרה בתשובה , חזרתי למנהגים הישנים שלי וסחפתי אחרי את אשתי והילדים גם. הראתי להם את הכוח באמונה , ומשם הדרך הייתה הרבה יותר קלה. לא אשכח שישבנו פעם בשולחן של סדר פסח , ואשתי פתאום פרצה בבכי ואמרה ” פעם לא היינו יודעים מה זה סדר פסח איזה אושר…. איזה נחת… אף פעם לא הייתי מאושרת כל כך כמו היום , פעם כל ילד היה הולך לבילוי שלו אחד למסיבה , אחד למועדון , אחד לעשן עם חברים והיו חוזרים לפנות בוקר מטושטשים , שיכורים , שתויים …. והיום איזה נחת” ופרצה בבכי וכולנו נסחפנו אחריה לא היה אפשר שלא. ולאחר סדר פסח נרדמתי . ובחלום התגלו אלי הורי וחיבקו אותי בחום נשקו לי ואמרו:” איזה נחת שימחת אותנו בגן עדן המלאכים כבר סולחים לך , תודה בן… תודה…”
