יש אנשים שמסתכלים
מול המראה במשך שעות
בוחנים כל פגם ופגם
עד שעולות הדמעות
הם חושבים לעצמם
אני לא מספיק יפה
או גבוה ורזה
אני רוצה להיות יותר נמוך
ומתולתל או אחר או כזה
הם כל הזמן משווים את עצמם לאחרים
הם לא מבינים שמראה זה דבר שלא בוחרים
מה שקיבלת זה מה שיש
אבל אם לא אהבת
אל תתייאש
יש ניתוחים משחות
והמון דרכים לשנות
אפשר לא לאכול כמה ימים
או להתאמן כל יום שעות
עד שתתעלף
העיקר להיות שונה
יותר חתיך יותר יפה
ואז מה אם שמעת כמה סיפורים
על אנשים שקרה להם משהו
שנהיו מזה חולים
לי זה לא יקרה
אני יודע לעצור
אני יותר חכם
יודע איך לחזור
הם רודפים אחרי מודל
שלא קיים בכלל
ובשבילו הם יעשו הכל
בלי חבל ובלי אבל
רק לדהור קדימה לדבר הבא
להגדיל את השפתיים
או את הישבן
ואת כל השאר לשאוב החוצה
כל הבטן השומן
ואחרים מעודדים אותם מהצד
זה בסדר עשו את זה לפניך
זה בריא זה ישנה אותך לעד
דוחפים להם פרסומות ודוגמנים
ככה תוכל להראות בתוך
כמה ימים! או בעצם שנים?
מה זה משנה בכלל
העיקר הסוף
עוד מעט תגיע
ואז תוכל לנשום
אבל אני תמיד פחדתי
להישיר מבט
להסתכל לעצמי בעיינים
עדיף כבר לא לראות
עדיף כבר לא לדעת
אשאר ככה לבנתיים
עד שיום אחד
לפני השינה שציחצחתי שיניים
בטעות הסתכלתי במראה
ואז פתאום חייכתי
ממש בלי כוונה
לפתע הרגשתי יפה
איזה שטות
אני? יפה?
זה בטח בטעות
בטח לא ראיתי טוב
משהו השתבש
אבל המשכתי להתבונן
וקצת להתרגש
וחשבתי לעצמי אולי כולם יפים
הם פשוט צריכים קצת הפסקה מהמראה
כי כל דבר צריך להיות
במידה בכמות
לא יותר מידי
וגם לא מידי פחות
משהו בין לבין
מתי שיש כוחות
להתמודד עם האמת
שגם אם לא תרצה או תאמין
הכל בסדר
תפסיק לרוץ להתרוצץ
שב תנוח קח קפה או מאפה
בסוף כולנו בני אדם
וגם אתה יפה
