הי קוראים לי נריה אני הילדה השנייה מתוך שבעה ילדים ואני גרה בעופרה לפני שנה וחצי אח שלי הבכור יונתן התגייס לגולני כל המשפחה הייתה מאושרת עשינו לו מסיבה מטורפת כל החברים שלו באו לחגוג וגם שירה החברה שלו מאז כיתה י, שירה והוא הדריכו ביחד בבני עקיבא ומאז הם חברים . עשינו מנגל, ויונתן סיפר בדיחות הצחיק וכבש את כולם עם החיוך שלו כמו תמיד .הכל היה פשוט מושלם .אחרי שנה נפתח מבצע צוק איתן שם הכל התהפך , יונתן היה מפקד פלוגה , מתחילת המבצע יונתן היה בעזה עם הפלוגה שלו .הוא לא הסכים לחזור לארץ עד שכל החיילים שלו יחזרו גם.שבועיים אחרי פתיחת המבצע יונתן נפל בקרב, חוליית מחבלים הפתיעה אותם ויצא מן המנהרה סמוך למקום ימצאם .יונתן נלחם עד טיפת הדם האחרונה והוא לא הפסיק להילחם עד שליבו פסק לפעום כך החיילים שהיו בקרב אתו אמרו .בבית החולים הרופאים אמרו שהוא קיבל יותר מחמישה קליעים ועדין המשיך להילחם .
באותו בוקר שזה קרה , הלכתי לבית ספר כרגיל. בשיעור השני המנהל הוציא אותי מן הכיתה ואמר לי לגשת למשרדו נכנסתי לחדרו וראיתי שם את מיכל אחותי , מיכל בכיתה ה ולומדת במבנה הסמוך לשלי שאלתי אותה מה הולך? והיא אמרה שאין לה מושג .חיכינו בקוצר רוח עד שסוף סוף הדלת נפתחה והיועצת נכנסה .אני ואחותי הסתכלנו אחת על השנייה ולא הבנו מה קרה .היועצת אמרה לנו לשבת והתחילה לדבר על המצב הביטחוני במדינה ועוד דברים כאלה אני לא הקשבתי הראש שלי עסק בדברים אחרים כמו מתי סוף סוף יונתן יחזור כבר מעזה ויספר סיפורים על החיילים שלו בקיצור לא הקשבתי לה בכלל ופתאום שמעתי אותה אומרת את השם יונתן ,קפצתי מהכיסא , ” מה קרה ליונתן? שאלתי ,היא ענתה לי ברוך שיונתן נפל במלחמה .הרגשתי שהשמים נופלים עלי לא הצלחתי להבין ולעכל את הדברים שהיא אמרה לי כול פעם שניסיתי לחבר את המשפט הגעתי למסקנה לא הגיונית: שאח שלי נהרג! רצתי לעבר הדלת ומזווית עייני ראיתי שמיכל התחילה ממררת בבכי רציתי לברוח משם , לברוח מהמקום שקוראים לו שכול.
יצאתי בריצה מן החדר רצתי במסדרונות כרוח סערה , הגעתי לשער בית הספר יצאתי ממנו ולא הפסקתי לרוץ פניתי בפנייה שבכיוון ההפוך מהבית רצתי לעבר הסטודיו, המקום היחיד שיציל אותי במצב הזה , כמו כל פעם שהייתי עצובה או כעסתי הייתי הולכת לשם. הגעתי לסטודיו , עליתי במדרגות ולקחתי את המפתחות מהעציץ , פתחתי את הדלת ונכנסתי.,הדלקתי את המוסיקה והתחלתי לרקוד , לא רציתי לחשוב על זה שאח שלי יונתן, יונתן שלי כבר לא ירים אותי גבוה כשהוא חוזר מהצבא לא יספר לי בדיחות שאני עצובה ולא יעזור לי בשיעורים גם כשהוא היה עייף תמיד היה שם בשבילי עם חיוך גדול ועיניים בורקות , כן זה היה יונתן שלי אני לא יכולה שהוא כבר לא איתי , אני לא רוצה לעכל את זה. אני פוקחת את העיניים ומסתכלת במראה ורואה את הדמעות שוטפות את פני אט אט זולגות על הלחיים שלי .אני נזכרת איך כל פעם כשהייתי עצובה הייתי בה לפה ובוכה ויונתן תמיד ידעה איפה למצוא אותי , הוא היה פה לסטודיו ומנגב לי את הדמעות ואומר לי שהכל בסדר וגורם לי להרגיש שוב טוב , ועכשיו הוא כבבר לא יבוא אחרי .אני ממשיכה לרקוד עד שכואבות לי הרגליים.
אחרי שעתיים אני צועדת לכיוון הבית ורואה כמה ניידות משטרה בכניסה לביתי ועוד הרבה מכוניות חונות בכניסה לרחוב ועד סופו. בכניסה לבית עומדים המון אנשים , אני נכנסת הביתה ועולה ישר לחדרי בזווית העין אני רואה את אבא אמא יושבים בסלון עם כל האחים עם יפתח, מיכל, נעמה, יעל ואיתן . רק יונתן ואני חסרים שם אבל אני לא יכולה להיות שם למטה , אני יודעת שאם ארד פשוט אתפרק שם .אני סוגרת את הדלת ונשכבת על המיטה אני בוהה בחלל הריק , ופתאום נשמעות דפיקות בדלת .שירה נכנסת לחדר ומתיישבת לידי עיינה נפוחות מדמעות ,שררה שתיקה ארוכה ולפתע שירה אמרה הייתי בסטודיו נכון?כן הייתי חייבת ללכת לשם לא הייתי מסוגלת לבוא יש הביתה .אני מבינה אותך נריה תהי חזקה המשפחה שלך צריכה אותך .אני יודעת אבל אני לא מסוגלת יונתן תמיד היה זה שמצחיק אותנו ועוזר לנו בתקופות קשות כאלו אני מרגישה כאילו אני יחליף אותו ואני לא רוצה אני רוצה שכולם יזכרו שהוא היה כזה בחור רגיש שעוזר לכולם בשמחה…כן שירה נאנחה עכשיו זאת תהיה תקופה קשה אבל אל תשכחי שיונתן תמיד נמצאה פה בתוכנו והוא בטח לא היה רוצה שתהיי עצובה עכשיו .צודקת. ירדתי לעבר הסלון עם שירה התיישבתי וחיבקתי את אחי הקטנים ואמרתי להם שלא ידאגו כי יש מי ששומר עלינו מלמעלה .עבר כבר חודש מאז שאתה כבר לא אייתנו שומר עלינו מלמעלה , אני כאן בקבר שלך בהר הרצל מתבוננת על המילים החרוטות על המצבה שלך , מתבוננת על ערוגת הפרחים שימשיכו לצמוח שאצלם הזמן לא עוצר כמו אצלך , נשאר צעיר לנצח . שירה הפכה כבר להיות בת בית אצלנו בטח תשמח לשמוע ששירה הכירה בחור חדש והיום אנחנו הולכים לפגוש אותו .ב”ה יותר טוב עכשיו יונתן עברנו את החודש הראשון מיכל ויעל עדין בוכות מגעגוע משנתן אבל זה משתפר מיום ליום אתה כל כך חסר לי יונתן מתגעגעת ותמיד זוכרת אותך אחי הגדול
נריה
