שרכי קצפת/יפעה חן וינשטיין

במסווה של שמיים עמוקים

בגווני וורוד, סגול

בין עננים קטנים של עניין

מקופלים בתוך רצון

מודעות קטנות של צמיחה

נושרות כמו טיפות

משתרשות בתודעה

נובטות בעיוורון

טיפה אחת

אי שם, במעמקים

מפלסת את דרכה

בינות לסיפורים

ומפעימה בעדינות

את אותו רעיון ישן

עטוף ברדידי התכלת

מעוטר בארגמן.

הר חדש

שופע טוב

קם ונהיה:

עשוי סדרות ומחשבה

טלויזיה, פרסומות

רצח, אהבה.

חיים, טבע

יופי, חברות

שלווה, חופש

מסלולי דוגמנות.

עולם חדש נגלה

מנעד משמעויות

עולם של חופש ויצירה

מרחב חדש לחיות

זוהר, אושר ושלווה

נשקפים מכל מקום

תבליני קסם, יופי

מסתירים את התהום

פחד, מתח, מיסתורין

ממתינים בכל עיקול

מטעינים את האנרגיה

והודפים

אל המסלול

ובדרך השלטים

מלעיטים

את המטפסים

“תתבדר!”

“תהנה!”

“תאכל!” “תיקח!”

“תצפה!”

בטענות חוקי חברה –

הן זה הפחד המושרש

מעוצבות אותן עיניים

מכסות את המגרש.

וכמו תלולית קצפת

מתהדרת ומפתה

עת תפסע אל תוך קירבה

לא תוכל לסוב אל

ההתחלה

כך גם אותו הזיק

של רצון ורתיעה

תוהה, שואל

ומתקדם בדרך

שאין לה חזרה

עד מתי נצעד כך,

נידחק אל הפיסגה?

נרדוף אחר היופי,

הבידור, ההנאה?

הן בניגוד למשמעות

אותה כורים באדמה,

אותה תחושה

נשאפת היא –

עלומה.

וכמו אותה תלולית קצפת

מעולפת ספירים

עת נגיע לפיסגה

תתמוסס

וניוותר

חסרי אונים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן