אחינועם מעוז כותבת להלך מכתב ומביעה את עמדתה אודות דילמת החיים שלו: לנדוד או להיות קבוע. ("עוד חוזר הניגון"):

שלום רב עובר האורח מהשיר "עוד חוזר הניגון", אני יודעת שאתה עובר תקופה לא פשוטה בחייך, מלאה בדילמות, התלבטויות, שכרגע אתה הולך והולך ללא יעד מסויים שאתה יודע שאתה רוצה, שאתה בוחן את הדרך שלך מחדש וחושב לאן פניך ומה אתה רוצה. אני רוצה להגיד לך שזה בסדר, שזה לגיטימי, שלפעמים אנחנו מגיעים למצב בחיינו שאנחנו במצב מבלבל, מצב שהוא לא ידוע, שלא ידוע לנו  איך אנחנו ממשיכים הלאה, מה השאיפות שלנו ואיך מתקדמים קדימה. ואז נעצרים, וכמו שאתה עשית, סוג של "ברחת" מהחיים הרגילים, הקבועים, בעצם יצאת לסוג של תהליך בחיים של חיפוש עצמי, של לעצור הכל ולשאול את עצמי איפה אני ומה אני רוצה, לקחת הפסקה מהכל. קודם כל, בעיני זה צעד שהוא אמיץ, שלפעמים צריך "לחשב מסלול מחדש", ולא להיתקע באותו המקום כל הזמן שלפעמים זה גם לא טוב לי. ואם הרגשת שאתה צריך את הניתוק הזה זה מצויין ושמחה בשבילך שהגעת למקום של חיפוש. עם כל זה, אתה נמצא בודד, אתה לא מתעמק איפה שאתה נמצא ולא שם לב למקומות שאתה עובר בהם, פשוט הגעת למצב שאתה עובר, ופשוט ממשיך בלי יחס רציני ומשמעותי לכלום וחבל שזה יפגע בך כי זה עלול להוביל למבוי סתום כי כל מה שבא לך הוא לברוח מהכל. אני אשתף אותך שאני אישית נתקלת בחיי לפעמים, במיוחד בשנה- שנתיים האחרונות , במצב של בילבול, שאני מתלבטת, שאני בדילמה, מה נכון מה כדאי לי. מה הכי טוב לי לי עכשיו ואיך בכלל עדיף שאני אפעל או באיזה דרך אלך עכשיו, ולי אישית מאוד קשה להחליט כי תמיד קופצות לי המחשבות של ההשלכות של מה יקרה אם אעשה ככה או ככה. פעם הגעתי למצב, שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הרגשתי שהכל מגיע לי בבום ביחד, לא ידעתי מה הסדר עדיפויות שלי, מה נכון ובמה להתעמק יותר או פחות, בין אם זה משפחה שזה הדבר הכי חשוב לי בחיים להקדיש לו זמן, בין אם זה הלימודים שעכשיו זה הזמן שאני צריכה להשקיע ולהתמיד, בני עקיבא- שאני מדריכה וזה דורש הרבה וגם סתם החברים, החברות שלי וזמן בשביל עצמי. ופשוט רציתי לברוח מהכל, שזה מזכיר לי את המצב שלך, לא ידעתי איך לפעול ואיך לשלב, לאזן בין הדברים. חשבתי עם עצמי הרבה והגעתי למסקנה שלברוח מהכל זה לא הפיתרון וזה לא מה שיקדם אותי בחיי, אלא להפך רק יעצור. אבל כן עשיתי לעצמי הפסקה, הפסקה לנפש, של חשיבה עם עצמי וזה הוביל אותי להבנה שבחיים אנחנו בוחרים איך לקחת כל דבר, שאם נתייאש ומהמשברים, האתגרים רק נברח .. לא נגיע רחוק. אלא להפך- הם אלה שבונים אותנו, ואם נבחר לקחת כל דבר למקום הכי טוב שאפשר, שנשקיע ונתמיד במה שחשוב לנו, שרק נרצה נמצא את המקום הכי טוב ונכון בשבילנו. הכל תלוי בנו וברצון שלנו, וכן מותר ואפילו צריך לפעמים לעצור את כל השגרה הרגילה, את כל הדברים הקבועים ולהחליט לתת לנפש להרגע, לנוח מהכל וזה מה שיתן לנו את הכוח להמשיך. אז הייתי רוצה שתיקח את כל זה אליך, שגם אם נראה שאתה בסוג של מבוי סתום, שכבר אין לך כוח, אל תתייאש, אל תוותר לעצמך, קח את החיפוש עצמי הזה למקום טוב,לפעמים ההקצת הבדידות, הלנדוד, להתנתק זה מה שעוזר לנו ומקדם אותנו כדי שלא נהיה במרוץ עם הזמן או עם החיים קח אותו לתהליך בחייך שיוביל אותך להחלטות הנכונות לך, להתחדשות מהעבר, התחלהחדשה. תדע שאף פעם לא מאוחר ואני בטוחה שתגיע למקום הטוב והאמיתי שלך.

השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן