אלה גרסט כותבת שיר להלך בשם הכבשה והאיילת ("עוד חוזר הניגון"):

קטגוריה:

שם המורה:

הוא הלך ועבר וחלף על פנינו,

הבטנו במתח תלינו עינינו.

כי הלך ללא הרף, עצר רק מעט

וקצבו המהיר לעברנו הואט.

ניסינו לייעץ, להמליץ על כיוון.

אך הוא, מקובע, לא חפץ בגיוון.

העביר יד קרה על גבינו מהר,

והמשיך בחייו, בדרכו להרהר.

ואם רק עצר, לולא רק דיבר.

היה משתף, היה מספר.

אומר מה קורה, איך חייו מתקדמים

אם נמצא ניגונו שהוזנח זה שנים.

אך כלום לא עזר, הוא המשיך, לא עצר,

ורק זיכרון הוא מה שנשאר.

זיכרון מביקור חפוז ומהיר,

עם כבשה ואיילת בדרך לעיר.

השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן