ארץ שלי, ארצי מולדתי.
עומדת אני
בארץ נוכרייה,
ומרגישה זרה ומרוחקת.
עומדת אני,
בין שדות פורחים,
נהרות שוצפים
והרים מרהיבים.
אך משתוקקת לארצי.

ארצי מולדתי,
מתגעגעת אני,
למתיקות נחלייך,
לאוויר הפסגות
ולהר הצחור.
אף לקוצים,
לחולות הדוממים,
לים המוות אני משתוקקת.
זר לא יבין.
כמה עוד אתגעגע?
כמה אצעק?
האבכה?

המראות משכרים,
הנופים נשגבים.
והירח, גם הוא נהפך זר,
מביט בי ממרום, מנוכר.
הנשימה נעתקת,
אך הלב,
לא מוצא שם שקט.
אין זו אדמתי.
ומה אעשה בכל היופי הזה?

ארצי אהבתי,
הינך טבועה בתוכי,
חלק ממני,
שלי.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן