"מה?!?!" זעקתי בעצב, מקווה שאוזניי מטעות אותי.

הרופא מעט נבהל, אך התעשת במהרה והגיש לי כוס מים.

סירבתי לקחת את הכוס והמשכתי לזעוק בכאב, נותנת לדמעות לשטוף את פני.

הרופא הניח את כף ידו על כף ידי והניד בראשו, כמשתתף בצערי.

"לא! זה לא יתכן! זה לא יתכן! אני לא יכולה להפסיק עכשיו הכל!! אין מצב!!! אני רק בת 32, יש לי ארבעה ילדים, אין סיכוי שאני מפסיקה את… את החיים.. החיים שלי עכשיו! בבקשה! בבקשה, תבדוק שוב, תגיד לי שזה טעות!" אמרתי בבכי, לא מאמינה שזה אמיתי.

הרופא הביט בי במבט כאוב: "עדי, אני ממש מצטער, אני מתאר לעצמי שקשה לך לקבל את זה, אך לצערי זו האמת… התייעצתי עם מומחים ממני בתחום והם אישרו שאכן בכך מדובר. את כמובן יכולה לפנות לרופא אחר ולקבל חוות דעת נוספת".

המשכתי לייבב, בוכה ובוכה. אלמלא היתה נשמעת דפיקה על הדלת, הייתי ממשיכה לבכות על חיי שנראה שבאו אל קיצם, אך הדפיקה סימנה לי להזדרז.

קמתי בצעדים כושלים מהכיסא, מנגבת את דמעותיי שלא פסקו לרגע.

כשפתחתי את הדלת שאלתי את הרופא: "אין שום דבר שיכול לשנות את גורלי?" הרופא נענע בראשו בעצב, ולחש: "רק תפילות".

הפניתי את גבי בכאב וצעדתי במסדרון בית החולים, מתקשרת לבעלי שיבוא לאסוף אותי.

.                  .                 .

התהפכתי במיטתי כמבקשת למצוא תנוחה שתשביע את רצוני.

כולם סביבי ישנו, ורק מחשבותיי מנעו ממני לתת תנומה לגופי.

הבטתי בבעלי הישן ונמלאתי בכאב, נזכרת בבכיו כששמע את תוצאות הבדיקה.

ליבי נצבט כשדימיינתי את הפרידה ממשפחתי האהובה בעוד כחודשיים.

הרהרתי בסיטואציות שונות שעברנו כמשפחה {ימי ההולדת, טיולים משפחתיים, חגים, וסתם ימים של חול יחד בבית}, והתחושה שיתכן לא הרעפתי עליהם מספיק אהבה היכתה בי.

למרבה הצער, זו לא רק התחושה, לא זכור לי אי פעם שאמרתי למשפחתי עד כמה אני אוהבת אותם, עד כמה הם יקרים וחשובים לי, ועד כמה הם משמעותיים עבורי.

קמתי ממיטתי וצעדתי לחדרם של הבנים.

עמדתי בפתח החדר, נושכת את שפתיי, כואבת על כל מה שהפסדתי במשך השנים, מצטערת על האהבה הרבה בליבי שלא הראיתי להם, כועסת על  עצמי שרק עכשיו אני מגלה עד כמה פספסתי.

עברתי בין הבנים וכיסיתי בשמיכה כל אחד מהם, מצרפת נשיקה מלאה באהבה.

הבנתי שעלי להתחיל להראות לילדי עד כמה אני אוהבת אותם ועד כמה הם חשובים לי.

נתקפתי בחולשה ושבתי למיטתי, נרדמתי תוך שניות, רואה בחלום את עצמי בעת לידת בני הבכור, כמה שמחה ואושר היו סביבי.

בעלי ואני לא מפסיקים להודות על המתנה שקיבלנו. הורי היו נרגשים מכך שזכו להפוך לסבא וסבתא.

.               .             .

קמתי לצלילי השעון המעורר, זוכרת את החלטתי מאמש, ומייחלת שאצליח לעמוד בה.

ניגשתי לחדרן של הבנות ופתחתי את החלון.

ביתי בת השש שפשפה את עיניה כמסונוורת מן השמש הפתאומית, ניגשתי אליה וליטפתי את פניה בעדינות.

לחשתי באוזנה: "גילי, גילוש, אהובה שלי, בוקר טוב!" גילי פקחה את עיניה באיטיות ומשראתה אותי רוכנת עליה, הדביקה נשיקה ללחיי. "בוקר טוב אמא!" קפצה ממיטתה וניגשה לשידה לקחת את הבגדים שהכנתי לה אמש.

התקרבתי לעבר מיטתה של ביתי הילה בת השמונה, וליטפתי אותה בחיבה, חוזרת על מה שאמרתי לפני שניות ספורות לגילי.

בדומה לגילי, הילה פתחה את עיניה, אמרה לי בוקר טוב, נתנה נשיקה והחלה להתארגן.

ביקשתי מבנותיי שיזדרזו, ועברתי לחדרם של הבנים.

עברתי בין שני ילדי והערתי אותם כמו שהערתי את הבנות שלי.

שניהם חיבקו אותי והתלבשו בזריזות.

אחרי ביצוע מלאכת ההשכמה, פסעתי למטבח להכין ארוחת בוקר, שמחה על הצלחתי לנסות להראות להם מעט מרגשותי.

כשסיימתי את מלאכת הפיזור, סימסתי לבוס שלי שאני לא מרגישה טוב {מה שהיה נכון…} ולא אוכל להגיע היום לעבודה.

אבל את היום הזה לא תכננתי לבזבז, רציתי לבקר בקברי צדיקים ואצל רבנים.

אם גם הרופא אמר שרק תפילות יעזרו פה, אז כנראה שבאמת רק תפילות.

כיוונתי את פעמיי למירון, לקברו של רבי שמעון בר יוחאי.

שפכתי את ליבי לפני ה', נותנת לדמעותיי לזלוג, לבטא את כאבי העצום, ביקשתי שזכות הצדיק תעמוד לי ואוושע.

לאחר כשעה של בכי ותחנונים לפני בוראי, כמבקשת לשנות את רוע הגזירה, התכוננתי לסיים את תפילתי וללכת לרב הראשי.

.                            .                             .

נכנסתי לחדרו של הרב,  מתאמצת לעצור את הדמעות.

הרב סימן לי בידו לשבת, ושאל אותי האם ארצה לשתות משהו, הנדתי את ראשי בסירוב.

התחלתי לדבר "התגלתה בגופי מחלה נוראה, שמאפשרת לי לחיות רק עוד חודשיים." אמרתי מחזיקה את עצמי שלא לפרוץ בבכי.

"שאלתי את הרופאים אם ניתן לעשות משהו בנידון, הם ענו שלא, ובמקרה שלי רק תפילות יוכלו לעזור" פה כבר לא הצלחתי ופרצתי בבכי תמרורים.

הרב לא ניסה להרגיעני, אלא הנהן בראשו בהבנה והביט בי בצער.

לאחר כמה דקות ארוכות של בכי, הרב פתח את פיו ואמר: "האם יש מצווה חשובה שאת לא כל כך מקפידה עליה?" שאל.

פשפשתי בזיכרוני, מנסה לחשוב. לא עלתה במוחי שום מצווה כזו.

אמרתי לרב שלא זכורה לי מצווה כזו, הוא נתן לי את המספר טלפון שלו ואמר שאתקשר אליו כשאזכר.

יצאתי מביתו של הרב, מחויכת יותר ממקודם, שמחה שיש אפשרות שיחול שינוי במצבי.

נכנסתי למכונית מודה לה' על האפשרות שניתנה לי להיפגש עם הרב.

.               .                  .

כשסיפרתי לבעלי על שיחתי עם הרב, ועל בקשתו, הוא חשב מעט, ואז אמר: "עדי, אני חושב שאנחנו יכולים להתחזק בשמירת השבת. יתכן שלזה הרב מתכוון".

חשבתי לרגע והבנתי עד כמה הוא צודק.

אמנם אנחנו לא נוסעים בשבת חלילה, אך אנחנו לא מכבדים ומייקרים את השבת… לרוב כולנו יושבים מסביב לשולחן שבת לבושים בפיג'מות, אני נכנסת להתקלח רק לאחר הדלקת נרות, בעלי הולך לבית הכנסת רק לתפילת ערבית של ליל שבת, והסעודות… רחוקות מלהיקרא סעודות… פשוטות וזריזות…

התקשרתי לביתו של הרב וביקשתי לדבר איתו, כעבור כחצי דקה שמעתי את קולו בטלפון, שואל: "מי זה?"

"זאת עדי מוסאי, באתי אליך היום וביקשתי ישועה כי הובחנתי במחלה מאוד קשה.

אתה שאלת אותי האם יש מצווה שיתכן שאני לא מקיימת אותה באופן הדוק, וכשסיפרתי לבעלי על השיחה בנינו, הוא אמר שייתכן שהכוונה למצוות שמירת השבת. אנו מעוניינים לקבל על עצמנו להתחזק בשמירת השבת כהלכתה."

הרב שתק מעט ואמר: "אכן, כמו שחשבתי. אני מבקש מכם להקפיד יותר על שמירת השבת בביתכם, וממליץ לך ללכת להיבדק שוב בבית חולים אחר, שמקפידים בו יותר על הלכות שבת. כלומר, כמובן שפיקוח נפש דוחה שבת, אך קיימים היום פתרונות הלכתיים עבור המון מצבים וכך אווירת השבת נשמרת גם בבתי חולים."

"תודה רבה הרב!" הודיתי נרגשות, "על לא דבר! רפואה שלימה ומהירה!" ענה הרב וסיים את השיחה.

סיפרתי  לבעלי על השיחה ועל בית החולים שאני צריכה לחפש, ומיד התיישבנו ליד המחשב וחיפשנו בית חולים ששומר שבת, מתפללים ומקווים שזכות מצווה זו תעמוד לנו ונוכל להמשיך בחיינו.

בחיפוש שעשינו בגוגל, ראינו כי בירושלים ישנו בית חולים העונה על דרישות הרב.

בעלי קבע לי תור בעוד שבוע לבדיקה בבית החולים.

כעת עברנו למשימה השנייה – הקפדה על הלכות השבת בביתנו.

יצאתי עם בעלי וילדי לקנות בגדים חגיגיים לשבת, ומוצרים להכנת סעודות שבת חגיגיות.

.                 .              .

שכבתי במטה נזכרת בקורות היום, מאושרת שיש לי סיכוי.

לרגע נצנץ במוחי הזיכרון של אמש, ותחושות הבוקר עוד ליוו את צעדי, הרהרתי לעצמי בהבטחתי:' להיות נחמדה לילדי ולראות להם עד כמה אני אוהבת אותם'

"אמשיך עם החלטתי זאת ללא כל ספק" אמרתי  בליבי, נותנת לשמורות עיני להיעצם ולראשי להפליג לעולם החלומות.

.                        .                     .

היום הגדול הגיע.

היום צריכות להגיע תוצאות הבדיקה שעשיתי בבית החולים בירושלים.

התיישבתי על הספה וקראתי פרקי תהילים, בוכה ומקווה לבשורות טובות.

בשעה שתים צלצל הטלפון.

קפצתי אליו בהתרגשות.

עניתי, ושמעתי הודעה קולית: "שלום, מדברים מבית החולים, תוצאות הבדיקה נשלחו אליכם למייל".

השבתי את הטלפון למקומו והלכתי בזריזות למחשב, כוססת את צפורניי מרוב מתח.

נכנסתי לחשבון המייל שלי, ופתחתי את ההודעה מבית החולים: 'לאחר בדיקה שערכנו לך נצפתה בגופך מחלה, שהיתה מוגדרת עד לפני כחודש כחשוכת מרפא. אך ברוך ה' כיום ישנו ניתוח שיכול לרפא. לניתוח חמישים אחוזים סיכויי הצלחה, וכנגדם חמישים אחוז של כישלון, אבל את תמותי מייד בסופו של הניתוח.'

קראתי את תוכן ההודעה, ומעיני החלו זולגות דמעות.

לא ידעתי מה לעשות.

התקשרתי לבעלי ואמרתי לו שיגיע הביתה במהירות.

תוך כמה דקות בעלי היה בבית.

הראיתי לו את תוצאות הבדיקה, ושיתפתי אותו בלבטי.

הוא חשב מעט, ואז אמר לי בעדינות: "תראי עדי, אני חושב שכדאי לעשות את הניתוח, אבל כדי שלא תצטרכי להיפרד ממנו לפני הזמן, אז תעשי אותו במועד שהיית צריכה להיפרד ממנו." מרגע לרגע הרעיון נקלט במוחי והתקבל אצלי בהבנה.

הסכמתי עם בעלי, וקבענו תור לניתוח.

בעזרת כמה הלוואת שבעלי השיג, מימנו את הניתוח וחיכינו ליום המיוחל.

.                          .                      .

היום! היום! היום הניתוח!!!

אני ובעלי נסענו מלאים בחששות לבית החולים, ושם, השכיבו אותי במיטה, הרדימו אותי והחלו בביצוע הניתוח.

.                   .                 .

הרופאים יצאו מהחדר חמורי סבר.

הם קראו לתגבורת, וביקשו ממי שרק יכול להיכנס, כי כל זוג ידיים נחוצים כאן.

בעלי קרא פרקי תהילים בבכי, ותוך כדי התקשר לאירגוני חסד שונים ותרם סכומים נכבדים לצדקה, מכוון זאת להצלחת הניתוח.

לאחר שעות מורטות עצבים, הרופאים יצאו לבשר לבעלי שברוך השם הניתוח הצליח, אך משהו הסתבך ואני אתאשפז לשבוע בערך.

לא היה קץ לאושרו של בעלי.

הוא קפץ משמחה, וכמובן לא שכח להודות לבורא העולם.

.                        .                          .

שלט ענק היה על דלת ביתינו: אמא! ברוך שובך!

פתחתי את הדלת ומכל עבר קפצו אלי ילדי האהובים, וחיבקו אותי בהתלהבות.

התיישבתי על הספה, וחיבקתי אותם בשמחה, בוכה מההתרגשות.

.                            .                           .

הבטתי בבני משפחתי שסיפרו סיפורים מהשבוע סביב שולחן השבת.

תחושת אושר ריחפה באוויר, ובליבי היתה הודיה גדולה לה' על הזכות לקיים את השבת כראוי.

ילדי ובעלי שרו שירי שבת, שיתפו בחוויות מהשבוע והיו מלאי שמחה ואושר.

הרהרתי בשבועות מאז התגלותה של המחלה בגופי, מתקשה להודות שיש בי שמחה על אותה מחלה, שבזכותה עברתי יחד עם משפחתי שינוי עצום.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
50 תגובות
  1. מוריה הגב

    הסיפור שלך מהמם
    יש לך כישרון כתיבה עצום
    מקווה שאני אפגוש אותך ואראה את הכוח העצום שטמון בך
    לבבות

    דרג
  2. לירון מלכה הגב

    הסיפור היה ממש מעניין ובשפה גבוהה

    דרג
  3. יעל איזנבך הגב

    ממש יפההההההההההההההההה

    דרג
  4. הדר שם טוב הגב

    שירההה!!!
    אהבתי מאוד את הסיפור!!!
    יש לך כישרון כתיבה קטלני ויש לך טרליון סיכויים, ולי יש מזל שאני איתך בכיתה

    דרג
  5. נירי הגב

    מהמם! יש לך המון כישרון והסיפור מרגש ומדהים!!

    דרג
  6. עדי הגב

    כתבת סיפור מהמם!
    אני בטוחה שתזכי עם הכישרון המדהים שלך!
    בהצלחה!

    דרג
  7. חרות הגב

    סיפור מרגש!
    את כותבת מקסים!

    דרג
  8. אליאורה היין הגב

    מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםומרגשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

    דרג
  9. יסכה דנינו הגב

    שירהההה את פשוט תותחית!!!!!!!!!
    אין מצב שאת לא זוכה

    דרג
  10. שירה ממן הגב

    ^__^
    זה אמור להיות סמיילי שמביע תודה;)))

    דרג
  11. נדב הגב

    שירה, הכתיבה שלך מעולה ומקצועית. הסיפור מדהים ורואים בו את היצירתיות שלך. בהצלחה!

    דרג
  12. הילה הגב

    שירה יקרה!
    את כותבת מהמם!!
    כל הכבוד לך!!!!
    את פשוט מוכשרת!!!
    בהצלחה בזכייה!!!
    את תעשי את זה בקל!!!

    דרג
  13. מוריה כהן הגב

    מושלםםםם סיפור מדהים!

    דרג
  14. תהילה בקיה הגב

    שירה את יה מושלמת כותבת מושלם אין מצב שאת לא זוכה

    דרג
  15. יסכה חיה הגב

    איזה סיפור מרגש
    שירה את בטוח זוכה

    דרג
  16. יעל כהן הגב

    שירה יה תותחית!!!!
    סיפור מהמם ומעניין

    דרג
  17. רננה הגב

    שירהההההההההה!
    את כותבת מהמםםם!
    יש לך 99.999 אחוז לזכות
    (ה0.001 שלי)

    דרג
  18. שירה עוזיאל הגב

    שירהההההההההההההההההההה
    הצילווווווווווווווווווווו
    את בטוח זוכההההההההההההההההההההההה
    זה סיפור מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

    דרג
  19. מוריה טאוב הגב

    שירהההההההה
    איזה סיפור מושלםםםםם
    יכישרונית אחת!!

    דרג
  20. הלל ממן הגב

    ידעתי שיש לי אחות שיודעת לכתוב סיפורים פשוט פצצההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    את זוכה מקום ראשון בדוקקקק!!!!!!!
    חולה עלייך¡¡¡¡¡

    דרג
  21. חגית אוליאל הגב

    שירה יקרה! אחייניתי הבכורה!!
    הסיפור שלך מאוד מאוד מרגש! ונותן הרבה פרספקטיבה לחיים, אהבתי את המאמצים וההשתדלות שגיבורת הסיפור ומשפחתה עושה, הרבה הצלחה בהמשך כתיבתך המיוחדת!

    דרג
  22. אוריה הגב

    שירוש המהממת, איזו מוכשרת ! איזה סיפור יפה ! בטוחה שתצליחי !!!
    אוהבת מאוד

    דרג
  23. אבישי הגב

    שירה,
    את כותבת בצורה מדהימה,
    לרגע בדקתי שוב אם את באמת בכיתה ז׳ או כבר סופרת לכל דבר…
    ומעבר לכך – הסיפור מרגש מאוד!
    כל הכבוד!

    דרג
  24. הילה ביתן הגב

    שירה יקרה!
    כתיבה מרגשת כ"כ
    וברמה גבוהה
    מחכה כבר לספר הראשון שתוציאי!!

    דרג
  25. אוריה הגב

    שירה יקרה שלנו,
    אין לי מילים.. את כותבת מדהים ברמה מאוד גבוהה. הסיפור מקסים ומחזק. תמשיכי להצליח! אוהבים המון❣️

    דרג
  26. יונתן הגב

    שבת שלום (במנגינה המסורתית)

    דרג
  27. שאול הגב

    ילדה כישרונית ומרגשת.
    נועדה לגדולות.
    בהצלחה רבה!

    דרג
  28. הודיה הגב

    שירה מהממת!
    כל הכבוד!
    סיפור מרגש ומותח!!
    בטוחה בהצלחתך ומקווה לראותך ולפגוש את הכוח העצום שטמון בך!
    בהצלחה!

    דרג
  29. אוריה הגב

    שירוש המושלמת !
    הסיפור פשוט יפיפיה!
    את כותבת בשפה ככ יפה ומקצועית
    אין לי ספק שתזכי ובגדול.. אלופה שלנו ♡

    דרג
  30. מאור כהן הגב

    שירה-סיפור מדהים!

    דרג
  31. מוטי כהן הגב

    אם היייתי קורא את הסיפור מבלי להכיר את הכותבת – הייתי חושב שכתבה אותו סופרת מקצועית ומוכרת . סיפור יפה וקולח עם סגנון כתיבה מוקפד ומושקע.
    עכשיו שאני מכיר ויודע שהכותבת היא בת בקושי בת 13 אז ההתפעלות היא עצומה.
    כל הכבוד לך שירה על הסיפור היפיפה יש לך כישרון מדהים.
    המשכי כך. גאים בך

    דרג
  32. מוטי כהן הגב

    אם היייתי קורא את הסיפור מבלי להכיר את הכותבת – הייתי חושב שכתבה אותו סופרת מקצועית ומוכרת . סיפור יפה וקולח עם סגנון כתיבה מוקפד ומושקע.
    עכשיו שאני מכיר ויודע שהכותבת היא בת בקושי בת 13 אז ההתפעלות היא עצומה.
    כל הכבוד לך שירה על הסיפור היפיפה יש לך כישרון מדהים.
    המשיכי כך. גאים בך

    דרג
  33. הילה ביתן הגב

    שירה יקירה!
    איזה כישרון בלי עין הרע!
    נהנתי כ"כ לקרא את הסיפור
    אין לי ספק שעוד תגיעי רחוק!!!!

    דרג
  34. רחל כהן(שלאברהם מבש) הגב

    התרגשתי מאוד לקרוא את סיפורך כבר ממתינה לעוד…סיפורים וכמובן לספר הביכורים יפה!

    דרג
  35. רחל כהן(שלאברהם מבש) הגב

    יפה מאוד ומרגש וכבר ממתינה לסיפור הבא וב"ה לספר ביכורים

    דרג
  36. ליבנת הגב

    שירה יקרה,
    את כותבת בכשרון מיוחד, שפה גבוהה ובהירה, הצלחת למתוח אותי וליצור הרבה הרבה עניין, מסר חזק מאוד. אין עלייך בעולם. המשיכי לפרוח ולהצליח.

    דרג
  37. חיים הגב

    שירה יקרה ,
    סיפור מרגש ("אמיתי"),עם מסר חינוכי לעיצוב והעצמה אישית , "עלי" והצליחי, ממתינים לסיפורים הבאים, כמובן גם לשירים . בבה"ת , עם הרבה כבוד ואהבה , חיים שרה והודיה.

    דרג
  38. כהן אילנית הגב

    שירה יקרה
    כתיבה מקצועית ומנעד גבוה בשפה.
    השתמשת במיומנויות כתיבת סיפור ( פתיח מסקרן, גוף הסיפור ממחיש את הפתיח וסיום טוב שמחבר אותנו לסיפור השלם).
    את עוד תגיעי רחוק אי"ה.
    הרבה הוצאות לאור ישמחו לחתום איתך על חוזה .
    עלי והצליחי מוכשרת שכמוך!

    דרג
  39. הדס טחויליאן הגב

    הסיפור שלך מהמם!
    ממש מרגש !
    אני מאחלת לך שפע של הצלחה , מגיע לך לזכות!!!

    דרג
  40. אביבית הגב

    איזה סיפור מרגש כובש לבבות

    דרג
  41. אמונה הגב

    הסיפור שלך פצצת עולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    אמן שתזכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    בהצלחההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    דרג
  42. אחינועם כהן הגב

    שירה את פשוט אלופה יש לך כישרון בכתיבת סיפורים מאחלת לך בהצלחה בתחרות
    את זוכה בדוק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    דרג
  43. מתושלח הגב

    הסיפור שלך פשוט תותח!!!!!!!!!!!!!!
    את זוכה!!!!!!!!!!!!
    רק את!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    דרג
  44. יסכה ברששת הגב

    ממנית כל הכבוד סיפור מוש!

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן