בכיו של משיח

ביכיו של משיח – דביר מרדכי אללי

א

בסוף ימי המקדש השני, הלך לו אחד מחכמי היהודים אל מחוץ לירושלים לאורך הגליל כדי לגדל שם פירות ובקר. יום אחד, קם החכם בבוקר ללא ידיעה על חשיבותו של אותו היום. בדרכו, בעודו משגיח על בקרו, פגש בו ערבי אחד שהיה מוכר וידוע לכל תושבי האיזור כאחד אשר מבין את שפת הפרות. החליפו השנים שלום בידידות כשלפתע אחת הפרות געתה בקול גדול ממקום אכילתה.

שמע הערבי את הגעיה ואמר לחכם: “השמעת את געית הפרה? מעתה חייך וחיי משפחתך  וכל אשר לך נתונים לי.” שאל אותו החכם היהודי: “על מה ולמה הינך מדבר כך? האם העלבתי אותך שככה אתה מדבר אלי?” ענה לו הערבי: “מכיוון שהפרה געתה על כך שנחרב בית מקדשכם בירושלים ולכן עתה אתם מופקרים בין האומות.”

קיבל החכם היהודי את ההסבר למשפט והשנים המשיכו לדבר על הא ועל דא. אך לא עברה אפילו רגע אחד קטן ועוד פעם אותה פרה געתה בקול גדול, ואפילו חזק יותר מין הקודם. הפעם הערבי נראה מאוכזב: “קיבלת בחזרה את חייך ורכושך” אמר לחכם היהודי. “למה? מה אמרה הפעם הפרה?” שאל את הרועה הערבי. ענה הערבי ליהודי: “רק נחרב בית מקדשכם וכבר אלוקיכם אינו נוטש אתכם. הפרה הודיע על לידתו של המשיח הגואל, בארץ ישראל ושמו יקרא מנחם המשיח.”

ב

בשנת השבעים ואחת למניין שנות מדינת ישראל הלך אורי, שדרן של תאגיד חדשות לקופת חולים הסמוכה למקום מגוריו על מנת לעשות בדיקה רפואית שהייתה נצרכת לו. כאשר נכנס לאותה מרפאה, ראה בחדר ההמתנה הנקי ישיש מזוקן, כולו תחבושות וניראה כאילו כל ההיסטוריה עברה על פניו חרושות הקמטים. הישיש, היה עסוק בלהחליף את התחבושות שעל גופו אך עשה זאת בצורה מוזרה: במקום להוריד את כל התחבושות ואז לשים חדשות, הוא הוריד ושם חדשות אחת אחת, כאילו הוא כל רגע אמור ללכת. ‘לאן כבר יכול ללכת זקן בגילו?’ תהה השדר. הוא החליט לפנות אל הזקן: “שלום לך. אני אורי, שדר בתאגיד חדשות. מי אתה?” הזקן הפנה את ראשו מחבישת ידיו ורגליו, הביט באורי ואמר: “נעים מאוד, שמי מנחם ואני הוא המשיח.”

אורי היה מופתע. לא בכל יום אתה פוגש אדם הטוען לאמור שהוא המשיח. “ומי יעיד לי שאכן אתה המשיח?” שאל השדרן את המשיח. ענה לו מנחם שייצא איתו החוצה. יצאו השניים החוצה והראה מנחם המשיח לשדר באותות ובמופתים שהוא המשיח לפי ההלכות הכתובות הרמב”ם עד שהגיע אורי למסקנה כי הוא דובר אמת.

בדרך לביתו של מנחם המשיח שאלו אורי השדרן: “מתי תבוא לגאול את עם ישראל?” הרים המשיח את עיניו והביט בשדרן ואמר כמו מתוך מחשבה שהרהר בה שנים רבות: “היום בעזרת ה’!”

נבהל אורי ממשמע התשובה של המשיח ומיד המשיך לשאול: “היום? אתה בטוח? עם ישראל מוכן לזה? איך זה הגיוני בכלל?!”

הרים מנחם המשיח את עיניו לשמיים ואמר בצער: “אתה לא הראשון ששאל אותי את השאלה הזאת. אם עם ישראל יחזור בתשובה וישמע בקול ה’ אז אוכל להתגלות לכל העם. אפילו אם עכשיו הוא יעשה זאת. אבל אני תמיד צריך להיות מוכן ליום הזה.” הבין אורי השדרן ולא יסף לשאול את מנחם עוד שאלות.

ג

כאשר הגיעו השניים לביתו של מנחם, התיישב השדר על הספה הקטנה והבלויה שהייתה בבית ומנחם הביא לו ולאורחו כוסות זכוכית מלאות מים צלולים וכמה עוגיות קנויות. בעוד אורי השדר מתנשם מהדרך, הוציא מנחם כינור עתיק מנרתיק שהיה מונח בפינת הבית. “ברשותך אני אנגן קצת,” אמר מנחם. מרגע שהניח המשיח את קשתו על מיתרי הכינור, בקעה מוסיקה שאוזן לא שמעתה מעולם. לאורי היה נדמה כאילו המלאכים עצמם שרים ביחד עם הכינור. כאילו הלווים עצמם חזרו לשיר, והוא מצא עצמו מתגעגע לדבר שמעולם לא ידע ושמע. כך נמשך המחזה דקות ארוכות: מנחם המשיח מנגן, ואורי השדר מאזין כמהופנט.

אחרי שמנחם סיים את נגינתו, פנה אל השדר ושאלו: “האם תוכל להעלות את הנושא של ביאתי במקום חדשות ולעורר את העם בתשובה? כי כאשר יגידו זאת באמירה ברורה, אז יאמר ה’ לי להתגלות.”

“אעשה סקר במהלך עבודתי, זה בדרך כלל מעלה מודעות. אבל אני לא יודע אם זה מה שיחזיר את עם ישראל בתשובה.” ענה לו השדר ושניהם נפרדו אחד מעל השני ואורי הלך לביתו.

ד

בעבודתו, קם אורי במהלך ישיבת צוות להעלאת רעיונות לשידור והציע לעשות סקר: כמה אנשים בישראל מוכנים שיגיע המשיח? הוא חשב שסקרים וכתבות יגרמו לאנשים לחשוב על נושאים, הרי בסוף זה תפקידם בחדשות!

“רעיון מעולה!”  אמר המנהל שלו ומיד שלח אותו לצאת לרחובות ולדרוש: כמה אנשים באמת רוצים את ביאת המשיח. כך יצא אורי השדר לרחובות ערים בישראל לחקור האם עם ישראל רוצה את המשיח. וכל אדם שנישאל נשאל שתי שאלות: האחת, האם ירצה בביאתו? השנייה, האם יעשה דבר שיזרז את ביאתו?

השדר פגש הרבה אנשים ומגוון תשובות. האחד אמר שהוא מתפלל שיבוא, והשניה השיבה שתשים צדקה. השלישי טען שהמשיח הוא בכלל תהליך והרביעית אמרה שהיא לא מאמינה שהמשיח אמיתי. הוא ביקר אצל חברי כנסת, ופגש את פשוטי העם. הוא עבר ברוב ערי ויישובי ישראל, מצפון ועד דרום ובדק אצל כל עדה וציבור. ועם התשובות השונות הגיע השדר למנהל והגיש לו את התשובות השונות שקיבל, מוסרטות כדין התקשורת. “עבודה טובה!” שיבחו המנהל. “אולי אוציא אותך עוד פעמים לעשות עבודות מיוחדות. אתה פשוט עושה אותן נהדר.” “תודה רבה אדוני,” הודה לו השדר ומיהר לרכבו כדי לסוע לביתו של מנחם המשיח. וזאת למרות שהוא לא רצה לבשר לו את הבשורה הקשה.

ה

ברגע שהשדר נעמד מול פתח הבית ובא לנקוש עליה היא נפתחה ומנחם עמד מאחוריה. כמו בפעם הקודמת, גופו היה מכוסה תחבושות שעליהן בגדיו הרגילים. “הכנס” הזמין את אורי והחווה לכיוון הספה הקטנה והמוכרת. אורי התיישב בכבדות והוא ראה שמנחם כבר שם לו מים על השולחן.

אז פתח המשיח ושאל: “נו, אז מה הייתה תשובתו של עם ישראל?” ענה לו השדר ושח לו את כל התשובות שקיבל מהאנשים השונים בארץ. אז נטל בבכי מנחם המשיח את כינורו והחל לנגן, אבל הפעם לא הייתה זו שירת המלאכים מהפעם הקודמת. הפעם הוא ניגן מנגינה עצובה עד שהיה נדמה כאילו שכל קהילות ועדות ישראל בוכות ואבלות בנגינתו. גם המשיח עצמו בכה, ראשו מוסט הצידה כדי שהמיתרים לא ירטבו ויפגעו. כל כך נוגה הייתה המנגינה וכל כך עצוב היה המראה עד שאורי לא לו היה יכול לעמוד במחזה והוא יצא את הבית.

למחרת הגיע אורי השדר אל ביתו של מנחם, אבל הלה לא היה שם. כך ביום שלאחר מכן, וגם בכל ימי השבוע הבא. ומאז אותו היום אורי חיפש בכל הארץ אבל לא מצא עוד פעם את מנחם המשיח.

סוף.

עד כמה אהבת את היצירה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.