בסד
הבלדה לטרמפיסט
עומדת אני לבד בדרכים
עברה רק חצי שעה
אבל זה מרגיש כמו שנים.
זה בעיר, זה בכפר
בשממות נרחבות
עומד טרמפיסט זר ומקווה לטובות

והרכבים עוברים,
חולפים על פני.
מסתכלים לפנים
ואין אפילו מבט רחמים אלי
כולם ממהרים, לא יכולים לעצור,
ובלילה הטרמפיסטית בתחנה תנחור.

אני כל כך מאיימת?
אני כל כך מפחידה?
למה אתם לא עוזרים לבן אדם בצרה?
אבל לא, לעצור זה מסוכן או פשוט לא נעים
אז מה אם ארבעת המושבים ריקים?

בכל הארץ הם עומדים ניצבים
מושיטים את האצבע לצד.
לבוא המושיע הם מחכים.
אולי אחד הנהגים הוא בחור נחמד.

יש הרבה מושיעים מאחורי ההגה
המושיטים יד לעזרה
כן, יש הרבה נהגים כאלה
אין ספק זו היא עובדה

אבל כולנו מכירים או כולנו הכרנו
את ההרגשה המזופתת אי שם,
כשעמדנו בקור או בחום על הכביש
והתפללנו למלאך המושלם.

התנועה חלפה כחלוף הזמן
ואין נהג אחד שעוצר.
ועד שפתחה חלון צדיקה אחת
היא נוסעת לכיוון האחר.

אתה זוכר! אתה יודע! או יכול לתאר לעצמך את ההרגשה.
לך יש את היכולת לעזור לאדם במצוקה.
זה לא קשה או גובה מחיר
רק תעצור, ואת פניה של אישה תאיר.

אז אתה עוצר.
פוצח חלון.
עשית טוב בעולם.
רק תקווה שזה לא מחמוד אבו רם.

השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן