היה זה ליל חורף קר ובחוץ השתוללה סערת ברקים ורעמים, אבל למרות הסערה המשתוללת בחוץ יצאו למסע ארוך ומפרך להחזרת ארנק אבוד של אישה זקנה 2 ילדים אמיצים שמוליק ואיציק שמם. שמוליק היה ילד נאה למראה הוא היה בלונדיני ועיניים לו כחולות הוא היה ילד חכם מתחשב ואכפתי הוא היה עוזר לכולם בכל מה שהיו צריכים, לעומת זאת איציק היה ההפך הגמור ממנו הוא היה ילד כהה שיער ועיניו היו תואמות לשערו הוא היה מופרע ולא טוב כל כך בלימודים הוא לא התחשב באף אחד מסביבו ולא היה לו אכפת מאף אחד חוץ מעצמו. אבל במקרה ה'ארנק האבוד', כך הם כינו אותו, לאיציק היה יותר אכפת מכל אחד אחר ולכן כששמוליק הציג לו את המקרה הוא הסכים מיד. זו הייתה תעלומה בפני עצמה שאיש לא ידע לפתור אבל כולם היו עסוקים עכשיו בלקיחת הארנק היקר. שמוליק עמד על המשמר ליד ביתו של הנאצי שגנב את הארנק בזמן שאיציק חיפש את ארנקה של שכנתו של שמוליק, רחל הענייה. רחל הייתה אישה זקנה ומקומטת אך טובת לב, היא הייתה אישה מסוג האנשים האלה שתמיד מאושרים אך מאז תקרית הארנק היקר היא לא העלתה אף חיוך על פניה. הארנק נגנב יום קודם לכן בידי נאצי ארור אחד והיה בו את ירושתה האחרונה שנשארה לרחל מאמה, שמוליק מיד זיהה אותו מפני שני דברים: הדבר הראשון נפלה לו תעודת הזהות, והדבר השני היה שהנאצי הארור ההוא כבר פרץ לאחד הבתים בשכונה שלמרבה הצער היה לא אחר מביתו של שמוליק ולכן גם היה חשוב לו כל כך להחזיר את הגניבה. שמוליק חיפש את הארנק הוא חיפש בכל המגירות והארונות בבית ולא מצא דבר הוא התחיל להתיאש "אולי זה לא הבית הנכון" לחש כאשר ניגש אל שמוליק "זה בטוח הבית הזה אני רדפתי אחריו עד לכאן ואז הוא נכנס והתחבא… אולי יש דלת אחורית שהוא יצא ממנה" הציע שמוליק "לא אין, בדקתי כבר" אמר איציק "אולי מנהרה סודית?" "תפסיק לקשקש בדקתי הכל מה אתה לא מבין?" "הכל? כל החדרים? כל המגירות? אולי יש מרתף?" "לא אין אני אומר לך בדקתי הכל. הכל חוץ מחדר השינה של הנאצי. זהו זה חדר השינה של הנאצי אני פשוט גאון" הוא ידע שזו סכנה גדולה אך מה יותר שווה מלראות את רחל הזקנה מאושרת שוב "אני צריך שתהיה בכוננות לבריחה" הוא אמר לשמוליק ונכנס והחל לחפש הוא חיפש בכל המגירות בחדרו של הנאצי חוץ ממגרה אחת זאת שנמצאת מעל ראשו של הנאצי איציק כבר החל להתייאש ובדיוק אז נפל מין חפץ מרובע שאת צבעו לא יכול היה לראות מהמדף הגבוהה ביותר של הארונית אליו איציק לא הגיע 'הארנק' הוא חשב, הוא בדק שהנאצי לא התעורר ופסע לעבר הארנק הוא לא היה יכול לחכות לרגע שבו הוא ושמוליק יבואו לתת לרחל את ארנקה הוא בער מהתרגשות והחל ללכת בצעים גדולים ושקטים אל שמוליק אך בדרכו נתקל באחד מספרי הביולוגיה שהיו מונחים על השולחן והוא נפל בחבטה רועשת, הוא הרים את הספר ולא הבין איזה נזק הוא גרם לעצמו ועד שהבין, הנאצי התעורר משנתו וניגש לסלון הוא היה גבוהה חום שיער ועיניים כחולות. היה נראה כאילו משהו שם לא טבעי והוא הסתכל על איציק במבט רצחני במיוחד. איציק יצא מהבית בריצה והנאצי, עוד עם פיג'מה בעקבותיו. איציק צעק אל שמוליק "לברוח!" ושמוליק החל לרוץ בעקבותיו. שמוליק היה הילד הגבוה ביותר בכתתו ואיציק לעומת זאת היה נמוך קומה אבל הדבר לא גרם לו לרוץ לאט יותר הוא היה הספורטאי הטוב ביותר בכיתה וגובהו רק הראה כמה הוא טוב יותר מכולם. שמוליק ואיציק רצו את הריצה הכי מטורפת שרצו בחייהם ועוד עם הרוח המצליפה על פניהם אך הדבר לא גרם להם להאט את הריצה, הם לא היו מסוגלים לחשוב שכל הדבר שעשו עד עכשיו היה לשווא, הם לא היו מסוגלים לחשוב שרחל תהיה תמיד עצובה וממורמרת. לאחר כמה שניות של ריצה הם הבינו שהם צריכים למצוא מחבוא, שמוליק שלא היה יכול לרוץ יותר נעצר וקרא "למכונית הכחולה" ושניהם החלו לרוץ אל המכונית הם התחבאו מאחורי מכונית כחולה ובצידה השני עם הנאצי אליו פרצו מוקדם יותר. הם שמעו יריות באוויר והבינו שזהו הנאצי. הם ידעו שמחבואם לא היה טוב לכן זחלו לרחוב צדדי והחלו לרוץ. לפתע נעצר איציק ולחש "בית? עם מזוזה" "?אני פשוט לא מאמין" סיים אותו שמוליק. הם דפקו בדלת אך לא נענו הם שמעו יריות בקרבת מקום ונכנסו אל הבית. הבית היה נראה כאילו כבר שנים לא נכנסו אליו. הם חיפשו מקום מסתור אך עברו דקות רבות עד שמצאו את מבוקשם. היה זה מרתף ישן ואף הוא נראה נטוש במרכזו עד שולחן כתיבה ישן ועליו מכונת תפירה. לפתע הבחין שמוליק בפתק קלף הניצב לידה הוא פתח את הקלף המגולגל. על הקלף נכתבו 3 מילים בדיו אדום שנראה יותר כמו דם"אתם מוגנים כאן" ואחריהם חותמת ♥" ב.נ.פ." איציק פחד נורא הרי מישהו ראה אותם נכנסים ואם לא אז הפתק לא היה מיועד אליהם ואז הם לא באמת מוגנים הוא חשב "אנחנו חייבים לברר של מי הבית הזה ואם לא אז לצאת החוצה"אמר בפחד "לצאת? השתגעת? הנאצי עוד עומד שם בחוץ. אבל בהחלט כדאי לברר של מי הבית הזה"  השיב לו שמוליק הם החלו לברר של מי הבית כאשר הבחין איציק בפתק נוסף  והפתק אף הוא היה עשוי קלף אך הפעם היו כתובות בו רק 2 מילים והפעם בדיו כחול בהיר כמו מים בבריכה הן גם לא היו קשורות זו לזו "אמון, מכונה" ובסוף שוב החותמת שהייתה גם על הפתק הקודם  ♥" ב.נ.פ." ".מה זה יכול להיות?" שאל איציק אאאאת שמוליק שהיה החכם מבניהם "נראה לי שהוא התכוון שנתן בו אמון אבל למה הוא התכוון במכונה?" "נראה לי שהוא התכוון למכונת התפירה" אמר איציק ושניהם נגשו אליה הם חיפשו בה משהו חשוד אך לא מצאו. שמוליק שקע במחשבות ואיציק התלהב מהדברים המגניבים שנמצאו במרתף ולא שם לב מה קורה מסביבו זוג יריות באוויר החזירה אותם למציאות והבהירה להם שהנאצי עוד מחפש אחריהם. שניהם חזרו למכונת התפירה שלפתע הבחין איציק שהפתק שהיה ליד מכונת התחלף הוא הושיט לשמוליק את הפתק "אני מפחד" אמר לו. שמוליק צחקק ופתח את הפתק הפעם הייתה כתובה בו מילה 1 בצבע חום כמו שולחן" מתחת" ושוב אותה החותמת  ♥"ב.נ.פ"." אני לא מבין" קרא איציק "הוא לא יכול פשוט לומר לנו לכו לשם תעשו ככה ואז יקרה ככה?"שמוליק נאנח "אתה חושב שיש משמעות לצבעים? פעם קודמת הדיו היה אדום ועכשיו הוא כחול" הוא לא הפסיק לבהות בפתק כשלאחר כמה שניות אמר "אולי מתחת לרצפה יכול להיות שיש עוד מרתף". "אתה פשוט גאון בוא נתחיל לחפש" הם חיפשו וחיפשו במשך כמעט חצי שעה אך לא מצאו דבר "כנראה ההשערה שלי לא הייתה ממש נכונה" אמר שמוליק ברצוף מבואס "זה לא יכול להיות" אמר איציק ונראה כאילו תחושתו זהה לזו של שמוליק"אולי מתחת למכונה?"הוא הרים את המכונה והפעם נראה שהשערתו נכונה איציק קרא את הפתק (שכמו בפעמים הקודמות היה עשוי קלף) שניצב תחתיה הפעם הדיו היה ירוק"למעלה אתם חייבים לעשות זאת מהר אחרת זה יהיה סופכם" ושוב"ב.נ.פ"  "אני לא מבין למעלה למטה עוד רגע הוא גם יאמר לי שמאלה ימינה" התעצבן איציק "צבע ירוק מה זה יכול להיות? המורה למדעים אמרה שירוק זה סימן של חיים מה זה יכול להיות?" היו לשמוליק יותר שאלות מתשובות וזה הטריף אותו הוא היה רגיל לדעת את התשובות של כל השאלות שהטרידו אותו בעצם לא היו כאלו כי הוא ידע את התשובה של כולן הוא בהה בפתק שלאחר כמה שניות אמר "אולי בתקרה" ושניהם הרימו את מבטם למעלה "אנחנו צריכים משהו שיעזור לנו להגיע למעלה" אמר איציק שלפתע נזכר בסולם "הסולם" הוא קרא ושניהם נגשו לסולם בדיוק כמו שנגשו אל מכונת התפירה הם הזיזו את הסולם, שמוליק החזיק אותו ואיציק עלה. הפעם הם חיפשו כמעט שעה כל הזמן הזה הרגיש להם נצח הם לא מצאו דבר הם התחילו לחשוב על יציאה החוצה וחזרה לבתיהם אבל שמוליק לא הסכים "זה סיכון גדול מדי" הוא אמר עד עכשיו איציק החזיק בארנק זה כנראה חיזק אותו כי הוא לא הסכים לעזוב אותו גם כשעלה על הסולם. עוד ירייה באוויר, אבל הפעם בתוך הבית מיד אחרי הירייה נשמעה חבטה רועשת הוא כנראה שבר משהו מכלי הבית הם שמעו את הנאצי צועק ואז בקול אחר מישהו השתיק אותו. הוא הביא תגבורת. איציק קירב את הארנק אליו וחיבק אותו כאילו הוא מחבק את האדם האהוב עליו ביותר. הם היו חייבים להתחבא איציק נכנס מתחת לשולחן שעליו מפה ארוכה שיכולה להסתיר אותם ושמוליק אחריו עם המכונה בידיו אך המכונה הייתה כבדה מידי היא נפלה והתהפכה על הרצפה בקול רועם  שכנראה הסגירה את מיקומם כי לאחר כמה דקות נשמעו צעדים במרתף לפתע הבחין שמוליק במסך על כל אורך המכונה כנראה זה מה ששולח הפתקים רצה שהוא ימצא ליד המסך היה פתק "ארץ ישראל הקדושה והקדומה" הקדומה, הקדומה מה הכוונה במילה "קדומה""? לחש שמוליק לאיציק "יכול להיות שזו מכונת זמן?" שאל איציק בהתרגשות "תפסיק לפנטז, אתה לא רואה שאני לחוץ עכשיו" אמר שמוליק בכעס. איציק השתתק וההתרגשות הפכה לעצב לאחר כ20 דקות של שתיקה מתסכלת הצליח שמוליק להוציא מילה מפיו "עכשיו כשאני חושב על זה, זה באמת הגיוני "קדום"? אולי הוא רוצה שניסע אחורה בזמן?" "אתה אומר שאנחנו בבית של מדען? זה מסביר את כל הדברים הקולים האלה שיש כאן" ."כן, אבל איך מפעילים אותה?" לאחר עוד כמה דקות של מחשבה שמע שמוליק טריקת דלת בקרבת מקום הוא חשב שהנאצי יצא אבל לא לקח סיכון לאחר כמה שניות תפס אותם הנאצי אך ללא נשקו בידו הם הבינו שמה שחשבו שהיה טריקת דלת היה נפילת נשקו של הנאצי הם שמחו שלא לקחו את הסיכון אבל בכל זאת הנאצי תפס אותם הוא קרא לחבר שהביא איתו שהוא כן היה עם נשק באותו רגע נפל שערו של הנאצי אליו פרצו מוקדם יותר נפל ונגלה מתחתיו שיער יהודי והיו חייבים להציל אותו מידי הנאצי הרשע לפתע הבחין איציק בכפתור אדום על המסך הוא לחץ עליו והמסך השמיע קול רועם "לאן תרצו לנסוע?" שמוליק צעק על איציק  ואיציק על שמוליק הנאצי טען את האקדח ושמוליק ידע שהם חייבים לברוח לכן לחש למכונה "ארץ ישראל הקדומה"  פתאום נעלם הנאצי שאיים עליהם עם האקדח היהודי לא ידעו עדיין את שמו עוד אחז בחולצתם הם היו באותו צריף ישן ונטוש שבעצם עכשיו היה לא ישן ולא נטוש הוא היה חדש ויפה היו בו עציצים פורחים והם לא היו לבדם היה איתם איש זקן ומקומט וכשהוא דיבר היה נשמע כאילו הרגע הוא בלע חילזון והיה לו ריח רע של נעלי ספורט שהרגע עבר עליהם שיעור ספורט "הו ידידי" קרא הזקן אל היהודי הגנב "אני רואה שמכונת הזמן שלי בהחלט מעבירה רק יהודים. נגעת בו?" "בהחלט כן אתה פשוט בן אדם גאון" אמר לו ונתן לו טפיחה על השכם "לא עד כדי כך גאון" אמר הזקן באכזבה "אל תדאג אתה עוד תמצא דרך" ניסה לעודד אותו היהודי "תמצא דרך למה?" "הו זה לא חשוב אתם בטח שמוליק ויונתן" קרא הזקן "ואיציק" תיקן איציק "לא היית אמור לבוא עם יונתן גאון השכבה?" פנה הזקן לאיציק בשאלה "הייתי אמור אבל הלכנו לפרוץ בבית של נאצי או יהודי אני כבר לא כל כך בטוח אבל בכל מקרה איציק הוא אלוף הפריצות" אמר שמוליק כשראה את המבט העצבני בעניו של איציק. יונתן באמת היה הילד החכם בשכבה והוא באמת היה זה שאמור לבוא אך מאחר שאמו נפטרה לפני כשנתיים הוא נהיה ילד רציני ועסוק וגם היום כמעט כמו תמיד הוא היה צריך לטפל באחיו הקטנים ולכן לא יכול היה לבוא. כדי לא לעורר קנאה שמוליק לא טרח לספר לאיציק על כך. "טוב אתה מוכן לומר לי מי אתה?" אמר איציק בפחד והתחבא מאחורי שמוליק כדי להתחבא מפני הזקן. הזקן צחק ואמר "אל תדאג אני לא רעב כבר אכלתי ילדון הבוקר"הזקן פרץ בצחוק שהיה גם הוא נשמע כאילו בלע הרגע חילזון מהבדיחה של עצמו וכשנרגע חזר לפניו הרציניות "אני רעב מאוד אין להם שום אוכל כשר בבית ההוא" אמר היהודי "תודה" הוסיף כשהזקן הושיט לו כריך. הוא התנפל עליו כאילו לא אכל חודשים על גבי חודשים "מי אתה?" איציק לא הרפה הפעם שאלתו הייתה בצעקה אבל הזקן לא נראה פוחד הוא ענה לו בנועם "בית נון פיי, מוכר לך?"

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן