ג'יימס הרוולד וספר הרומבוס / אילון אריה

ג'יימס הרוולד וספר הרומבוס
פרק 1:
"אני אומר לך, אני לא מוצא את זה בשום מקום" אמרתי בתסכול.
"בדקת מתחת למיטה?" שאלה אמא.
"לא זה לא שם" .
"אז להבא תחשוב פעמים איפה לשים את המחשבון בשביל שאחר כך תמצא אותו".
"טוב לא משנה אקח מחבר או מהמורה, ביי." לקחתי את התיק ויצאתי מהבית.
"ביי ג'יימס, בהצלחה במבחן!" אמרה לי אמא לפני שסגרתי את הדלת.
לקחתי את האופניים מהחצר האחורית והתחלתי לרכוב לכיוון בית-הספר, הרוח נשבה קלות כמו כל יום במשך החודש האחרון, היה זה ה-12 בספטמבר. היום יום ההולדת שלי. היום אני אהיה בן 17.
בזמן שאני חושב על מה אני אעשה לגבי המבחן אני רואה מרחוק את ריצ'רד השכן שלי, אדם מבוגר בשנות ה-40 לחייו, ירדתי מהאופניים וכשבאתי להתקרב אליו ולומר לו שלום ,פתאום מכונית שחורה עצרה מולי ויצאו ממנה שני אנשים לבושים עם גלימות מוזרות ופסעו לכיווני, נלחצתי ובאתי לחזור אחורה אלא שהיו עוד שני אנשים כמוהם עם אותם גלימות מוזרות והם גם התקדמו לכיווני.
והנה משום מקום אני רואה את ריצ'רד, השכן המבוגר שלי מצייר על האוויר סימנים שונים שנכתבו על האוויר ויצרו סמלים מוזרים, ההרגשה שהרגשתי באותו רגע הייתה מדהימה, לדעת שיש כוחות קסם בעולם ושמה שאני רואה מול עיניי זה כלום לעומת דברים יותר גדולים מזה פשוט היממה אותי, לא שמתי לב שריצ'רד צועק לעברי "תתכופף", עד שראיתי את כדור האש שהועף לעברי, הורדתי את הראש במהירות האפשרית אבל עדין כמה שערות נחרכו טיפה, הפיצוץ של הכדור אש שיטח אותי על הרצפה ומהפיצוץ החזק שהכדור גרם ראיתי במעומעם את מה שקורה סביבי, ראיתי את ריצ'רד נלחם בשתי אנשים עם הגלימות המוזרות עם כישופים וסמלים משונים, לא הבנתי איפה היו השני האנשים האחרים אבל לא היה לי אכפת כי כל גופי היה משותק לרצפה וכל מה שרציתי זה לישון, הרגשתי שאט אט העיניים שלי מתחילות להיעצם עד שאיבדתי את ההכרה.

פרק שני:
השמש היוקדת ריצדה עלי מהחלון והכאב ראש עדין לא הפסיק, החדר היה חמים ונעים, התחלתי להתרומם מהמיטה וכשישבתי עליה הסתכלתי לכל הכיוונים מנסה להבין איפה אני, קמתי לאט מהמיטה והתקרבתי לחלון, הבטתי מעבר לחלון וראיתי רק חגורות תירס עד אין סוף, הבנתי שאין דרך יציאה.
יצאתי מהדלת ופניתי לכיוון המטבח שם אני רואה את ריצ'רד מכין ארוחת בוקר.
"קמת סוף סוף" אמר ריצ'רד והמשיך להכין את ארוחת הבוקר.
"אתה יכול להסביר לי מה קורה פה?" צעקתי על ריצ'רד, הייתי ניסער באותו רגע והראש התחיל לכאוב לי בחזרה אז ישבתי על הכיסא להירגע ואמרתי לו "אני דורש הסבר".
"אתה צריך לנוח ולשמור על הכוחות שלך, חטפת שם מכה חזקה ואין לך מספיק זמן, אז תתחיל לאכול ואני אענה לך בזמן שתאכל" אמר ריצ'רד והביא לי ארוחת בוקר.
"למה אתה מתכוון בזה שאין לי מספיק זמן?"שאלתי והתחלתי לאכול.
"האנשים עם הברדסים שראית הם העוזרים של ריימוס, ריימוס מנסה להפוך את עצמו לבן אל-מוות ואז אף אחד לא יוכל לעצור אותו בזמן שהוא ינסה להשתלט על העולם".
"ואיך זה קשור אלי?" שאלתי בזמן שנגסתי בקלח תירס.
"בשביל שריימוס יהיה בן אל-מוות הוא צריך דם של אחד משומרי הספר, ובגלל זה הם ניסו לתפוס אותך, וגם בגלל שהם רצו את הספר שהמשפחה שלך שומרת עליו כבר עידנים, הם שמרו עליו שלא יפול לידיים הלא נכונות".
"אבל למה דווקא אותי אם יש עוד אנשים ששומרים על הספר?" שאלתי עם פה מלא " ועל מה מדובר בספר הזה שהם כל כך רוצים אותו?".
"תדבר אחרי שאתה בולע את האוכל" אמר ריצ'רד. " אתה הוא אחרון משומרי הספר ולכן אתה היחיד שיכול להפוך אותו לבן אל-מוות, הספר שהם רוצים כל כך נקרא ספר הרומבוס, יש אנשים מכנים אותו בתור ספר המעגל, ספר הזימון, או ספר השיקויים. בספר יש רישומים מהזימון או השיקוי הכי קטן עד לזימון או לשיקוי הכי מסוכן והאסור ביותר שהיה אי פעם, ובקשר אליך, יש בתוכך כוח עצום שאתה אפילו לא מודע אליו, אתה צריך לדעת איך להשתמש בו, ולכן אנחנו צריכים לפעול מהר כי אין לנו מספיק זמן כי ריימוס התחיל כבר לפעול כפי שראית."
"ולאיפה אתה קשור פה בכל הסיפור?" שאלתי אותו בזמן שאכלתי את הקינוח שלי.
"ריימוס הוא אחי והוא הלך בדרך הלא טובה אפשר להגיד, מונתי על ידי אמא שלך לשמור עליך שלא יקרה לך שום דבר, אלו היו מילותיה האחרונות לפני שמתה."
נשמטה לי הכפית מהיד, אולי זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי נסער מזה זמן ארוך, הסתכלתי עליו כלא מאמין ואמרתי לו "אמא שלי עדיין חייה אתה משקר לי"אמרתי והרגשתי שאני עומד לבכות.
"היא לא אמא שלך האמיתית" אמר לי ריצ'רד "אמא שלך מתה בניסיון להגן עליך, זאתי שאתה חושב שהיא אמא שלך היא מונתה לשמור עליך וזהו, ובגלל זה אף פעם לא ראית תמונות שלך ושל אמא שלך ביחד כי אמא שלך מתה".
"ומה לגבי אבא שלי?" שאלתי " ואיך אמא שלי מתה בדיוק?"
"אבא שלך נפטר עוד לפני שנולדת ואתה יודע על זה" ענה ריצ'רד בנחת " לגבי אמא שלך ריימוס ניסה את אותו דבר שעכשיו הוא רוצה לעשות עם אמא שלך והסתבר שלה לא היה את הדם המיוחד שהוא היה צריך, אבל אתה, היא ידעה שלך יש את הדם הזה ולכן היא החביאה אותך ממנו בשביל להגן עליך מפניו עד היום ואפשר להגיד שהיא לא מתה לשווא".
"אנחנו צריכים לפעול מהר כי לא נשאר הרבה זמן", ריצ'רד פנה לכיוון הדלת ואמר "אתה בא?".
"לאיפה?" שאלתי בזמן שניגבתי את העיינים שלי מהדמעות.
"להשיג את הספר לפניהם בשביל שהם לא יקחו אותו ויביאו אותו לריימוס".
קמתי מהכיסא ואמרתי "בא נעשה את זה" והלכתי לכיוון היציאה מהבית אל המכונית שחיכתה לנו בחצר.

פרק שלישי:
בהתחלה לא הבנתי לאיפה אנחנו נוסעים אבל מסתבר שריצ'רד יודע לאיפה הוא נוסע ובסוף הגענו לשכונה שלי, הנסיעה לא לקחה הרבה זמן, כשנכנסנו לרחוב הרגשתי משהו מוזר, וגם ראיתי את זה על ריצ'רד, המשכנו לנסוע לכיוון הבית, וכשהגעו לבית זה כבר היה מאוחר מידי, ראינו את הבית מבחוץ הרוס, הדלת של הכניסה היתה שבורה לחצי, החלונות היו מנופצים לרסיסים, וכשנכנסנו לתוך היה יותר גרוע, הספות היו הרוסות והוילונות היו קרועים, מי שקראתי לה אמא שכבה בסלון על הרצפה מחוסרת הכרה, ריצ'רד התקרב אליה לנסות להעיר אותה.
"תביא לי מים שתשתה ולשתוף לה את הפנים ומגבות לנגב לה את המצח מדם מהמכה שהיא קיבלה" אמר לי ריצ'רד במהירות.
רצתי במהירות לכיוון המטבח כשחזרתי עם המגבות והמים והבאתי לריצ'רד אותם ראיתי אותה מתחילה להתאושש.
"מי עשה לך את זה רוז?" שאל אותה ריצ'רד בזמן שנתן לשתות והניח לה כרית מתחת לראש שלה.
רוז לגמה מעט מים ואמרה " אלא היו האנשים של ריימוס עם הברדסים, הם באו בפתאומיות כזו שלא שמתי לב, ניסיתי לעצור אותם אבל הם היו יותר מידי,והם לקחו איתם את הספר בגלל זה כל המקום פה מבולגן והרוס". אמרה רוז ושתתה עוד מים.
"תודה רוז העיקר שאת שלמה ובטוחה", אמר ריצ'רד " לפני כמה זמן הם היו פה?", שאל ריצ'רד בזמן ששם מגבת ספוגה במים על המצח של רוז.
"חצי שעה שעה פחות או יותר" ענתה רוז ושתתה מים.
ריצ'רד הסתובב אלי ואמר "אם הם לא רודפים אחרינו והלכו ישר לספר אז יכול להיות שריימוס אולי מצא פירצה וזה לא טוב, אנחנו צריכים למהר".
"ואיך אתה בדיוק מתכוון למצוא אותם?" שאלתי.
רוז השתעלה בצורה שיסתובבו אליה, וכשהסתובבנו היא הוציאה מהכיס מכשיר מעקב ואמרה לנו "לפני שהם הצליחו להמם אותי הצלחתי להדביק לאחד מהכיסים של אחד מהם מכשיר מעקב כי ידעתי שאולי תגיעו לפה ולא תדעו איך להגיע לריימוס, העיקר ניסיתי והועלתי לכם במשהו" כשסיימה לדבר היא חייכה להגישה לנו את מכשיר המעקב.
"רוז מה אני אגיד לך, כל החיים שלך היית ככה, את פשוט עושה דברים מעל ומעבר ועדיין אומרת שזה כלום, תודה לך על מה שעשית,לא היית חייבת לעשות את זה, באמת". ריצ'רד התקרב אליה וחיבק אותה, לרגע חשבתי שאולי יש בינהם משהו כי בכל זאת הם פחות או יותר באותו גיל ומכירים הרבה שנים, אבל עכשיו זה לא הזמן להתעסק בזה אמרתי לעצמי.
שאלתי את ריצ'רד "אז לאיפה האנחנו צריכים ללכת עכשיו לפי המכשיר מעקב?".
ריצ'רד הסתכל על הצג ואמר "זה מראה שהם בצד השני של העיר איפה שהמחסנים הישנים שמאחסנים שם גרוטאות של מכוניות".
"אז בא נלך, לפי איך שזה נראה יכול להיות שהוא כבר התחיל את התהליך" אמרתי לריצ'רד.
"אתה צודק" אמר ריצ'רד כהלך לכיוון היציאה מהבית "רוז את תסתדרי לבד בזמן שאנחנו הולכים לשם?".
"הכל יהיה בסדר, פשוט לכו כבר אתם מבזבזים זמן".
ריצ'רד יצא ואני באתי לצאת אחריו כשרוז אמרה לי "אני מצטעת שלא סיפרתי לך לפני זה מה קרה עם ההורים שלך לא התכוונתי פשוט אסרו עלי להגיד, אתה חייב להבין אותי". אמרה רוז עם עצב על פניה.
הסתובבתי אליה עם חיוך ואמרתי "את לא אשמה, את עשית את הדבר הנכון ואת לא צריכה להרגיש אשמה" הסתובבתי לכיוון היציאה ולפני שייצאתי הייתי בטוח שהיא בכתה, זה לא היה מתוך עצבות, היא חייכה בגלל שהיא שמחה.

פרק רביעי:
הגענו לקצה של העיר תוך חצי שעה, ריצ'רד חנה את האוטו במקום מוסתר, והלכנו ברגל לכיוון המחסנים באוויר היה ריח של ריקבון וחלודה.
"איך ניכנס לשם?" שאלתי "יש איזו כניסה אחורית או משהו?".
"יש, אבל זה יהיה יותר מידי צפוי ולכן נכנס דרך אחד מהמעברים הסודיים שבנו ביחד עם המחסנים".
הלכנו מאחורי המחסנים לכיוון פתח ביוב.
"זה יוביל אותו לבפנים פשוט תזהר איפה אתה דורך אוקי?".
"אוקי, זה די מוזר כי יותר מידי שקט פה, אין שומרים, כלבים, משהו שישמור?" אמרתי בזמן שנכנסו לפתח הביוב.
"ריימוס לא אוהב את זה שאנשים שומרים בחוץ, הוא חושב שזה יותר בטוח בפנים כי אם יקרה משהו אז השומרים יוכלו להגיע לאותו מקום מהר וככה לא יקרה כלום כי תהיה שמירה חזקה".
"איכס נראלי דרכתי על חלודה מתה" עיוותתי את הפנים בצורה של גועל והמשכתי ללכת משם עם צמרמורת "אז יהיה קשה להכנס לשם שלא ישימו לב אלינו".
"אתה צודק לגבי זה, אבל כל עוד נהיה בשקט לא יגלו אותנו, ולגבי ניטרול הושמרים תסמוך עלי כל מה שאתה צריך זה לגרום לריימוס לא להכין את השיקוי של האל-מוות".
"ואיך אני אעשה את זה?, אני פשוט אגיד לו להפסיק והוא יפסיק?, זה לא עובד ככה".
"תשתמש בכוחות שלך, אני יודע שלא היה לי מספיק זמן ללמד אותך איך להשתמש בכוות שלך אבל תתרכז כשאתה רוצה לייצור את אותו קסם ופשוט תתן לזה לזרום דרכך ולצאת ולא לעצור את אותו כוח, תאמין בעצמך ואתה תצליח יש לך את זה ואני מאמין בך שאתה תצליח לעשות את זה".
הגענו לכניסה הסודית שמובילה לתוך המחסן ואז הוא עצר ואמר לי.
"מפה והלאה צריכים להזהר מאוד אוקי?", אתה מוכן לזה?" שאל אותי.
עצמתי את העיניים לשניה ונשמתי עמוק ואז פתחתי אותן ואמרתי "אני מוכן, בוא נעשה את זה".
פרק חמישי:
פתחנו את הדלת בשקט, ובדיוק מולנו עברו שני שומרים ואחד מהם בא לשלוף משהו מהכיס וריצ'רד ניטרל אותו ישר עם כישוף הרדמה והשני הימם אותו עם מכה מסויימת לצוואר.
"תחליף את הבגדים שלך בברדסים שלהם ככה לא יוכלו לזהות אותנו" אמר ריצ'רד " עכשיו יהיה יותר קל לנטרל אותם כי הם לא יבינו מה הולך, בוא תעזור לי להכניס אותם למעבר הסודי שלא ימצאו אותם".
גררנו אותם לתוך והמשכנו להתקדם לאט לאט, בזמן שריצ'רד מוריד שומר אחר שומר, ומתחבאים שלא יראו אותנו. עד שהגענו לקטע שלא נשארו הרבה אבל הם היו ליד ריימוס, וריימוס היה באמצע המחסן מכין את שיקוי האל-מוות.
"אוקי ג'יימס, פה אנחנו נפרדים".
"מה?, למה?" שאלתי.
"כי עכשיו זה יותר מסוכן אז פשוט תחכה פה וכשתראה את הסימן תצא ותהרוס את השיקוי של ריימוס שלא יוכל להכין אותו" קם ריצ'רד והתקדם לכיוון ההפוף, לכיוון האמצע.
תפסתי לו את היד ושאלתי "אבל מה הסימן?".
"אתה תדע כשתראה" הוא חייך אלי והתקדם לכיוון אמצע המחסן.
חיכיתי כמה דקות עד ששמעתי בום מחריש אמרתי לעצמי, זה הזמן. יצאתי בריצה לכיוון האמצע כשפתאום יד הונפה לכיווני בשביל לתפוס אותי, הייתי יותר מידי איטי ואחד מהשומרים תפס אותי וגרר אותי לאמצע, ניסיתי להתנגד אבל הוא היה חזק, ראיתי מהצד של העין שלי את ריצ'רד על הרצפה קשור בחבלים והרבה שומרים מעליו שומרים שלא ישתחרר. השומר שגרר אותי לקח אותי לכיוון ריימוס, כשהסתכלתי על ריימוס הוא היה דומה לריצ'רד אבל נראה יותר צעיר ממנו בכמה שנים, היה אפשר להרגיש את הרוע בעיינים של ריימוס ממרחקים אם אתה רק מסתכל לו בעיינים.
"הווו, תראו מה יש לנו כאן, האם זה לא ג'יימס הבן של קייט".
התעצבני שהוא הזכיר את השם של אמא שלי, הרגשתי סערת רגשות יוצאת מתוכי וצעקתי עליו "אל תדבר על אמא שלי בכלל יצור מרושע שכמוך".
הוא עצר וחייך חיוך מרושע "שמע לא ידעתי שיהיה לך את האומץ להגיע לכאן, אבל הנה אתה פה בריא ושלם, ואני רואה שהבאתה איתך לפה את ריצ'רד אח שלי, אני מבין שזה איחוד משפחתי חחח" הוא צחק ברשעות.
"ריימוס אתה לא חייב לעשות את זה" אמר ריצ'רד כשהוא מנסה להשתחרר מכמות השומרים שמנסים להעמיד אותו במקום.
"הוו נראלי אני חייב, אתה מבין, בשביל שאני אהיה בן אל-מוות אני צריך דם, אבל לא סתם דם אלא את הדם של שומר הספר, ולכן אני צריך את הדם של ג'יימס בשביל שהשיקוי יעבוד, כשיהיה לי את השיקוי אני אוכל סוף סוף להיות בן אל-מוות ואוכל לשלוט על העולם, ואף אחד לא יוכל לעצור אותי" אמר ריימוס עם צחוק משוגע.
"אתה לא תקבל את הדם שלי ריימוס, אפילו לא בעוד אלף שנים" אמרתי לו בטון גבוה ועצבני.
"ג'יימס,ג'יימס,ג'יימס ככה לא מתנהגים למשפחה ועוד שאותו אדם שאתה מדבר אליו הוא אבא שלך" אמר.
"מה?, אבא שלי בכלל לא חיי הוא מת לפני שנולדתי, לא ככה ריצ'רד?" הסתכלתי עליו עם מבט עצבני.
ריצ'רד את הראש ואמר "לא רציתי שתדע שאבא שלך הוא ריימוס והוא זה שהרג את אמא שלך אז אמרתי לך שהוא מת בשביל שתוכל להיות יותר מפוקס במשימה ולעצור את ריימוס".
"כפי שאתה רואה אני עכשיו יודע, אני לא מאמין שסמכתי עליך ריצ'רד" אמרתי והסתובבתי לצד השני עצבני.
"אחרי שסיימתם עם כל הדיבורים למה וככה אפשר לחזור לעניין?" אמר ריימוס ופנה אליי " הגיע הזמן שלך ג'יימס, הרבה זמן שאמא שלך החביאה אותך ממני בשביל שלא תוכל לעזור לאבא שלך להיות בן אל-מווות, ועכשיו הזמן הגיע".
"דבר ראשון אני לא הבן שלך ואתה לא אבא לי. ודבר שני אני לעולם לא אביא לך את הדם שלי, ואתה תשלם על מה שעשית לאמא שלי ריימוס" אמרתי את זה בזמן שניסיתי להשתחרר מהחבלים בשקט, נשארו עוד שלושה קשרים להשתחרר.
"נראלי שאתה לא מבין, אתה לא האחראי פה אלא אני".
'עוד שני קשרים…קדימה' אמרתי לעצמי
" ולכן אני לא שואל אותך ואני אקח לך דם בין אם תרצה ובין אם לא".
'עוד קשר אחד' אמרתי בלב…..
"ואחרי זה אני פשוט אהרוג אותך, ואת ריצ'רד" והתחיל להתקדם אליי.
הוא היה במרחק של 20 צעדים ממני ובאותו רגע הצלחתי לחתוך את הקשרים, ואז אמרתי לעצמי 'ג'יימס תתרכז,תעצום עיניים, תנשום עמוק ותוציא, תחשוב על כל מה שריצ'רד לימד אותך ואיך להשתמש בכח, לזכור ליצור את מה שאתה רוצה במחשבה ואז להפוך אותו למציאות' חשבתי על איך ליצור כדור אש שאוכל לשלוט עליו ולהפוך אותו למציאות עם כח המחשבה, הרגשתי משהו חמים מתנופף לי מעל היד וכשפתחתי את העיניים ראיתי כדור אש עם להבות כחולות על היד שלי ולא האמנתי למראה עיניי, שאני באמת עשיתי את זה והצלחתי ליצור כדור אש.
הסתכלתי על ריימוס וראיתי אותו נרתע וזז קצת אחורה.
"מה זה?, איך זה יכול להיות?, מי לימד אותך להשתמש בקסם?" הוא הסתכל עלי במבט של פחד.
"למדתי מהמורה הכי טוב שיש, ובמקרה הוא גם אח שלך" וחייכתי לריצ'רד," "זה על מה שעשית לאמא שלי" אמרתי לריימוס והעפתי את הכדור לכיוון של ריצ'רד.
ריימוס צחק ואמר "אני מבין שאתה עדין לא יודע איך להשתמש עם זה".
"מאיפה לך לדעת?" חייכתי" אולי כיוונתי לשם בכוונה".
ריימוס הסתכל לכיוון של ריצ'רד אבל הבעיה שריצ'רד לא היה שם יותר כי הוא התחיל להוריד את השומרים אחד אחרי השני במהירות שלא יכולתי לעקוב אחריו.
"לא זה לא יכול להיות" ריימוס התעצבן "הכל היה מתוכנן, אתה הרסת את זה ג'יימס חשבתי אולי תסלח לי ונוכל להתחיל מחדש בכך שתעזור לאבא שלך להיות בן אל-מוות אבל מסתבר שאתה פשוט כמו אמא שלך" וזרק לכיווני כדור אש.
התחמקתי מהכדור אש והתחבאתי מאחורי ארגז גדול "אני מעדיף להיות כמו אמא שלי כי אתה כל מה שאכפת לך זה רק כוח ועוצמה ולא חיי משפחה, אתה מוכן להקריב את הבן שלך בשביל חיים אין סופיים, זה דבר שרק אדם חולה ברמה גבוהה היה עושה את זה".
"אתה צריך להבין אותי ג'יימס, אני עושה את זה בשביל כל העולם הזה אני גומל את כולם בכך שאני אשלוט על העולם ואני אוכל לנהל אותו יותר טוב, זה למטרה טובה".

שמעתי את הצעדים שלו מתקרבים ואמרתי "אתה לא תציל את העולם אתה תהרוס אותו ותהפוך את כולם שיעבדו רק לך". 'עוד כמה שניות בשביל שכדור האש יהיה מוכן, קדימה ג'יימס תתרכז יותר' אמרתי לעצמי.
"אולי אתה קצת צודק אבל זה כל הכיף בזה, להיות השליט על העולם" אמר ריימוס והעיף לכיווני כדור אש.
עוד חמש שניות….
"שכולם יעבדו בשבילי" והעיף עוד כדור אש.
שלוש שניות….
"ויעשו מה שאני אגיד להם, זה כל הכיף בזה" והעיף עוד אחד.
שניה אחת….
"ואתה ג'יימס,לא תיקח את זה ממני".
הפעם שמעתי אותו קרוב מאוד, הוא היה כמה צעדים מלהגיע אלי, אבל סיימתי להכין את הכדור אש, והוא היה בצבע זהוב הפעם, חייכתי ואמרתי "עוד נראה לגבי זה" אמרתי ויצאתי מאחורי הקופסא במהירות, ריימוס לא ציפה לזה ומעד, אמרתי לעצמי בלב 'מושלם' וחייוך עלה על פני, לקחתי את כדור אש ותקעתי אותו בלב של ריימוס ואמרתי" זה בשביל אמא שלי".
כדור האש התפוצץ והועפתיי אחורה, התנגשתי עם אחד הקופסאות וראיתי במטושטש, לא יכולתי לקום מהפיצוץ של הכדור וגם כי את כל האנרגיה שלי הוצאתי על הכדור אש, ראיתי את ריצ'רד עדין נלחם עם השומרים של ריימוס, אבל את ריימוס לא ראיתי בשום מקום.
חייכתי, ואז עצמתי את העיניים ובכיתי, אבל לא מעצבות אלא מאושר, אני לא יודע כמה זמן נשארתי שם על הריצפה, כל מה שאני יודע זה שהצלחתי להביס את רימוס וזה כל מה שהיה חשוב לי בואו רגע, ואז הכל התעמעם והרגשתי שאני נרדם לאט לאט, ואז אבדתי את ההכרה.

פרק שישי:
התעוררתי הפעם בחדר שלי, הראש קצת כאב אבל הרגשתי מעולה.
פתאום מישהו דפק בדלת, אמרתי "מי זה?".
זה היה ריצ'רד והוא אמר "אפשר להיכנס?"
"תיכנס"אמרתי לו עם חיוך.
והוא נכנס לחדר מחייך עם ארוחת בוקר "שמע מה שעשית שם היה מדהים" הוא אמר לי "לא חשבתי שאתה תוכל לעשות את זה, הדהמת אותי".
הוא נתן לי את המגש עם האוכל, והתחלתי לאכול.
אמרתי לו "מה קרה עם ריימוס?".
"אפשר להגיד שהוא לא יהיה טירחה יותר בשבילנו"הוא נגס בלחם וחייך.
"סוף סוף אפשר להרגע אתה אומר?" אמרתי.
"כן, לא נישאר עוד רוע, ריימוס הושמד, יש שלווה ושקט" אמר.
הסתכלתי מבעד לחלון לכיוון השמיים עם חיוך חשבתי על מה שקרה בזמן האחרון, על שגיליתי שיש קסמים בעולם, על זה שאמא שלי מתה לפני שנולדתי בידיי אבא שלי ריימוס, ואז ואמרתי "אי אפשר לדעת אם תהיה עוד הרפתקה כזאת או רוע אחר, כי הרוע לא באמת נעלם, הוא תמיד נשאר, פשוט צריכים למצוא אותו ולהשמיד אותו" הסתכלתי אליו בחיוך והמשכתי לאכול.

השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן