הַמִּלְחָמָה הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר / נועם כהן

 

בַּמִּסְדְּרוֹן הַצַּר,

הַקִּירוֹת סוֹגְרִים מֵהַצְּדָדִים.

אוֹרְכוֹ כְּמוֹ נִמְשַׁךְ אֶל הָאוֹפֶק,

אַת נִמְצֵאת שָׁם בַּקָּצֶה,

כִּמְעַט בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְהַגִּיעַ.

בְּכָל פְּסִיעָה שֶׁלִּי קָדִימָה,

אַת נְסוֹגָה עוֹד פְּסִיעָה לְאָחוֹר.

לָקַחְתִּי אֶת הַצִּיּוּד הַכִי טוֹב,

גִּיַּסְתִּי אֶת הַצָּבָא הַכִי חָזָק,

לָמַדְתִּי אֶת כָּל הַדְּרָכִים הַטּוֹבוֹת,

וּלְבַסּוֹף,

נִסְיוֹן הַכִּבּוּשׁ נִכְשָׁל.

לֹא אַפְסִיק לְנַסּוֹת וּלְהִלָּחֵם,

עַד שֶׁלִּבֵּךְ יִהְיֶה שֶׁלִּי.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
2 תגובות
  1. מזרחי רפאל הגב

    שאיפות, מטרות ותקוות!

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן