"הצילו הצילו" קראתי בכל כוחי אבל אף אחד לא שמעה ."הצילו" קראתי שוב, אבל לא היה קטע אני שומעת אותה היא חוזרת  אני חייבת לצאת מפה .

שלום קוראים לי רוני ואני בת 14 ואני גרה במודיעין  ויש לי סיפור שיישאר איתי לכל ימי .

זה היה יום שני רגיל .יצאתי לבית ספר חזרתי ואני הלכתי לחוג ריקוד. חיכיתי לאמא בתכנת אוטובוס זה לקח זמן הרבה אז  התקשרתי אלה אך היא לא ענתה. התקשרתי שוב והיא שוב לא ענתה כילדה דאגנית התחלתי לדאוג. איפה היא חשבתי .התקשרתי לדודה שלי  אבל היא אמרה "אני לא יודעת". אז התקשרתי לאח שלי והוא אמר "היא עדיין לא לקחה אותך היא יצא לפני שעה". קפאתי במקום  זה נסיעה של 5 דקות. נכנסתי לפאניקה לא ידעתי מה לעשות. התחלתי ללכת ברגל.   בדרך ראיתי מכונית חשבתי שזה המכונית של אמא אז פתחתי את הדלת אבל  לא היה שם אף אחד פשוט אור כחול סגרתי את הדלת וחזרתי להליכה מהירה לכיוון הבית .שהגעתי משהו נגע בי בכתף .זאת היתה ילדה קטנה פניה היו מוכרות מאיפשהו  .  הילדה אמרה במהירות "רוני אני אמא שלך תזהרי מהאור הכחול" צחקתי איפה ההורים של הילדה הזאת חשבתי. לילדה עדיין היה חיוך רציני על הפנים "את צריכה עזרה?" שאלתי "כן ,תקשיבי לי אני אומרת לך את האמת". אמרה בפרצוף ישר .הטלפון שלי צלצל זה היה מספר חסוי  התעלמתי והסתובבתי חזרה אל הילדה אבל היא איננה. הייתי מבולבלת אך חזרתי את רכוזי לפתיחת הדלת .הדלת לא נפתחה ניסיתי שוב אך ללא הצלחה. התקשרתי לאחי  לאומר לו לפתוח את הדלת אך הטלפון שלי לא עבד הסתכלתי על הדלת הידית הייתה כחולה הורדתי את ידי במהירות והבהלה  .  הסתכלתי חזרה על הטלפון שלי היא  איננה שקשקתי את ראשי בתקווה שהטלפון שלי יחזור. כן, כן אני יודעת פעם לא היה טלפונים והדור הזה מבזבזים את הזמן אבל זה היה קריטי. הלכתי לבית של  השכנים אבל היה כתוב על השלט משפחת כהן. מתי הם עברו דירה שאלתי את עצמי. יצאתי החוצה רגע איפה אני מה? שאלתי את עצמי. ישבתי על ספסל אבל לא חלף שנייה והוא נעלם .ראיתי שוב את האור הכחול המסתורי לידי  התקרבתי קצת וקצת יותר משהו משכתי אותי ו…………… בום התעלפתי מצאתי את עצמי על רצפה כל גופי כאב .פתחתי את עני הייתי בחדר כחול היה שקט חוץ מהרעש המצלצל באוזני . התיישבתי וניסיתי לזהות איפה הייתי לא זה לא היה החדר שלי אז איפה אני….. בום ראיתי משהו מוזר צורה של בן אדם אבל כחול  אבל הוא נעלם אחרי כמה שניות פחדתי הרבה פתאום ראיתי את  הילדה שהזירה אותי  רציתי לעברה אבל היא נעלמה שוב אבדתי הכרה לכמה זמן שפתחתי את עני הייתה שם אישה זקנה  עם עניינים רשעות "בהצלחה" אמרה "מה?" אמרתי " עוד  תראי "אמרה הזקנה ונעלמה

מיאה! מיאה יהודה "אמר קול זר. "הוא מדבר אלי?" שאלתי את עצמי. פתחתי  את עייני ושם עמד גבר גבוה "מיאה ,את מאחרת לבית ספר" אמר בואי סבלנות ."מיאה את מתנהגת מוזר הכל בסדר?!"הוסיף באותו טון דיבור  "כן הכל בסדר…" שיקרתי מי זה מיאה חשבתי קוראים לי רוני .בסדר מה קורה  כאן? מי אני? ואיפה אני? הלב שלי פעם במהירות. יצאתי מהמיטה והלכתי לעבר ארון הסתכלתי בו וניסית

להבין את הדמות אני משחקת. בסדר חשבתי מיאה אוהבת את גסטיין ביבר היא ילדה שמחה והיא בקבוצת המקובלות יש חשבתי תמיד רציתי להיות הקבוצה הזאת. התלבשתי ויצאתי מהבית. של מיאה כמובן .אוי איפה הבית ספר הסתכלתי על הסמל ושאלת אנשים איפה זה עירוני ד הם הצביעו לימין המשכתי ימינה ומצאתי את הבית ספר הוא נירא כמו תיכון רגיל. נכנסתי ונזכרתי אוי איך אני ידעה איזה כיתה מיאה ופתום צץ לי רעיון מה עם אני שואלת את המנהלת להחליף כיתה ."הי מיאה התאמנת למבחן" אמר בן גבוה עם שפם. "לא אני מצטערת " עניתי. התחלתי לרחם על מיאה האמתית היא תכשל בגללי. "הי מיוש אל תדאגי את יכולה להעתיק ממני" אמר קול צווחני . לא עבר הרבה זמן וכולם הצטרפו אלינו. אני לא זוכרת איך

התנהגתי כמו  שזה משהו רגיל  אולי חשבתי שזה חלום הגענו לכיתה הייתה ח7  שנכנסתי לכיתה ידעתי מי הם החברות שלי מיד אוי איפה אני יושבת חשבתי ופשוט שמתי את תיקי בשולחן  הכי קדמי בכיתה ילדה נמוכה בא אלי בפחד והתחלתי לחשוב שמיאה לא הייתה הילדה הכי נחמדה .

היא הביאה לי דפים ואמרה "הינה העבודה שלך מיאה". הבאתי לילדה הנמוכה חיבוק היא נראתה מופתעת ואמרה "סליחה". "על מה " שאלת היא הסתכלה עלי במבט מוזר והלכה ישב לידי בן גבוה עם שער בלונדיני "שלום" אמרתי "הי מיאה…"אמר ודפק לי מבט מוזר  בסדר.. חשבתי אז הוא לא חבר של מיאה האמת שהייתי די מבואסת .היה חשבון ואז אנגלית ואז היה הפסקת אוכל  ושמעתי קול מאחורי אומר" את באה  לזינוקים?" "מה "שאלתי "לא חשוב מיאה "אמרה בטון מעוצבן". "מעצבנת" אמרה   בלחש. חזרתי הביתה ב1 זה היה מוזר בבית ספר שלי סימנו בשלוש שסופסוף מצאתי את הבית של מיאה היה כבר2 .האיש הגבוה שהיער בבוקר  אותי עמד בדלת עם חיוך כועס "יש לך כדור סל בעוד 10 דקות רוצי להחליף בגדים" אמר .מה כדור סל מיאה היית חייבת  אני גרוע בזה .

שלום לי קוראים מיאה ואני בת 14 ואני די ידוע לכסף של אבא שלי ואני החלפתי גוף עם רוני טל. איך קיבלתי את הקללה אז  אני  וחברות שלי צחקו על הזינוקים כמו תמיד. חזרתי הביתה והלכתי לכדור סל כשחזרתי הלכתי לקניון עם חברות ואז אבא צעק עלי כמו תמיד שאני לא עשיתי את שיעורי בית .הלכתי לחדר ואז ראיתי אור מוזר כזה יוצא  מהמגירה ונגעתי בו ופתאום משהו דחף אותי ומצאתי את את עצמי מול מראה ואז שוב הרגשתי מהו דוחף אותי והפעם זה היה יותר חזק . ביפ ביפ ביפ ביפ אוף לא היה לי כוח לקום יצאתי מהמיטה ללא רצוני רגע חשבתי זה לא החדר שלי איפה אני  "רוני רוני"אמר קול אוהב  נכניסה אישה עם שער ג'ינג'י לחדר ."רוני קומי כבר 7" אמרה ."אוי את לא נראית כל כך טוב איך את מרגישה' 'אמרה "אני מרגישה בסדר"  אמרתי "בסדר ההסעה פה עוד חצי שעה ואסור לך לפספס' 'אמרה "בסדר……………אמא?" אמרתי. בתקווה שצדקתי . אני מקווה שיש לרוני הזאת בגדים יפים חשבתי פתחתי את הארון וכל מה שראיתי היו חציאות ארוכות עד לברך אוף חשבתי. שמתי בגדים ויצאתי חיכיתי עם חבורה  של בנות עלינו על מיניבוס הנסיעה הייתה  של 10 דקות בערך שהגענו ידעתי בול איפה אני אני בשעלבים! נכנסתי לכיתה של ח 3 אבל הסתכלו עלי מוזר אז הלכתי לח2 יופי זה הכיתה שלי חשבתי "רונך אך היה בריקוד קיבלת את הסולו?" אמר קול מאוחרי "את מדברת אלי? 'שאלתי "את הרוני היחידה בכיתה' 'ענתה בבלבול. "היה טוב"אמרתי בחשש. אני לא אוהבת לשקר אבל אין לי  בררה. השיעור הראשון היה במשנה ואז באנגלית שאר היום היה  ארוך אבל שנגמר שמתי לב שאני עדיין לא יודעת איפה הרוני הזאת גרה. בסוף החלטתי להתקשר אל אמא שלה כשהיא ענתה אמרתי' 'הי אמא…..פספסתי את ההסעה את יכולה לבואה " " מותק" היא ענתה "אני לא במודיעין סליחה" "בסדר " אמרתי  יש חשבתי עכשיו אני יודעת איפה אני גרה לזמן הקרוב. מצאתי את האוטובוס של מודיעין .  שהגעתי לביתה השעה הייתה 4 עליתי לבית ופתחתי את הדלת עם מפתח שמצאתי נכנסתי לבית והורדתי את הנעלים מזגתי לעצמי מים וישבתי על הספה לא עברו 5 דקות ואמא של הרוני הזאת התקשרה "הי' 'אמרתי "הי רונוש את מוכנה ללכת לסטודיו' 'היא שאלה "תני לי 5 דקות" אמרתי לבשתי חולצה שהייתה כתובה אלה זוז במחול וטייטס יצאתי מהבניין ושם עמדה המכונית שלי אמא רוני פתחתי את הדלת של המכונית ונכנסתי נסענו 5 דקות בערך יצאתי מהמכונית ומצאתי את עצמי מול קניון נכנסתי ומצאתי שלט שכתוב עליו זוז במחול הלכתי אחרי השלתים ומצאתי את עצמי מול דלת הלב שלי פעם חזק אף פעם לא הייתי טובה בריקוד. פתחתי את הדלת שידי רועדת " אוי רוני אחרת שוב בואי מהר "אמרה אישה גבוה. הורדתי נעלים ורצתי לעבר כולם והתיישבתי "בסדר חמודות יש לנו תחרות בתל-אביב בעוד שבועים" אמרה. אוי תחרות חשבתי בלחץ אבל תל-אביב נזכרתי השיעור נגמרה בהצלחה סוג של .הגעתי הביתה ואכלתי ארוחת ערב והלכתי למקלחת אחרי המקלחת נכנסתי למיטה וחשבתי ופתאום הייתה לי רעיון. התקשרתי למספר שלי של מיאה ענתה ילדה אמרתי "את רוני?" כן,את מיאה..?"שאלה "כן" אמרתי בהתרגשות."בסדר, אז אולי נפגש מתישהו שנבין מה קורא?" שאלתי "בסדר" היא ענתה "אז אולי מחר ב-11 לא יזיק לך להבריז, זאת אומרת אני לא חשוב" אמרתי "למה לא "היא ענתה "אז בואי למודיעין נפגש בקניון בארומה " אמרתי "איך היה שעיור ריקוד?" שאלה "אאאאאאאאאאאאאאאאא"אמרתי ושננו צחקני "בסדר ניפגש"אמרה רוני. ביום למחרת קמתי ב6 וחצי ועשיתי כאילו שאני הולכת להסעה

מיאה תורי לדבר עכשיו

בקיצר אני הלכתי לבית ספר ואז ברחתי הלכתי לתחנת רכבת ושם ראיתי את האישה הזקנה אבל היא הלכה במהירות ולא הספקתי ללכת אלה. עליתי על הרכבת והלכתי לארומה מיאה זאת אומרת רוני רק באה אחרי חצי שעה "אוימגד"אמרתי כאשר מיאה ניכנסה אתם יודעים כמה מוזר זה שראוים את עצמך מיאה התישבה מולי היא הייתה חסרת נשימה "מיאה  את בסדר' 'שאלתי "סיפור ארוך' 'היא ענתה "אז……….."אמרתי."קודם כל באוי נזמין אוכל אני רעבה"אמרה .שנינו קמנו "אפשר סלט קטון עם קפה וביצה " אמרה בבגרות ."אני יקח בורקס קורסאון ו" אמרתי "רוני אפשר לדבר אליך שנייה  " "כן ברור" עניתי "מיאה בדייטה…אז את יכולה להזמין משהו אחר………." "אוף" עניתי  ואמרתי למוכרת "אני יקח מה שהיא לקחה"התישבנו לא עבר זמן ואמרו "מיאה בבקשה שניו קמנו זה היה מביך בטרוף אבל המיאה האמיתי לקחה את האוכל דיברנו על דברים לא קשורים ואז "אז איך זה קרה לך" "אני לא יודעת" אמרה. אז בקיצר ה"מפגש" הזה היה בזבוז זמן. חזרתי הביתה ולא תאמנו מי עמד מול הדלת שתי שוטרים ואבא של מיאה אבל עכשיו שלי "הי אבא…."אמרתי בחשש "מיאה חיה  יהודה איפה היית? אמר בכעס "אני אני……" אמרתי לא ידעתי מה לעשות אבל לפני שהוא הספיק להגיד משהו ראיתי את האישה הזקנה נבהלתי והתעלפתי שקמתי הייתי בבית חולים שאלו אותי "איך את מרגישה מיאה" "הכל בסדר אמרתי אבל ראיתי את האישה הזקנה צעקתי" תתפסו את האישה הזאת היא……..אני חייבת לדבר איתה בשביל להרגיש טוב" האישה שמה לב והכלה לרוץ אבל בסופו של דבר תפסו אותה כולם יצאו ואמרתי לאישה "הכל בגללך" ממש לא הכל בגלל סבתא שלך "היא ענתה בעצבנות. "מה" אמרתי . "זה מה שקרה, אני שהיתי צעירה אני וסבתא שלך היו חברות הייתה עוד אחת…..סבתא של מיאה את בטח מקירה את  מיאה " אמרה. "כך אז…."אמרתי. "תני לי לסיים, הכל התחיל בשנת 1922 נפגשו בכיתה א ומאז הינו החברות הכי טובות עשנו הכל ביחד עד כיתה ח בכיתה ח עשנו רק משהו אחד ביחד הינו רוקדות לאלאל לא רק רוקדות סתם הינו עושות סגנון מעניין נקרא לזה סגנון שייט שהייתה רוקד את הסגנון אתה יוצא מהיקום הזה לא כמו שרקדנים אומרים ברצינות יוצאנו מהיקום קוראים לזה סיגנון שייט  בגלל שהינו שטות .שטות  במעיין החלומות היינו מנסות לדוג את החלומות שלנו יום אחד נסיתי לדוג אחד החלומות הגדולות שלי אבל סבתא שלך תחפה אותי למעיין וסבתא של רוני עזרה לה מאז אני תקעוה שם בכל פעם שאני רוקדת וכמה מהחלומות שלי הרסו לי את החיים אני עדיין תקעוה כל דבר שאי פעם רציתי שלי ולא רציתי את הדברים הכי טובים בשבילי היום מגיע עלי בלי שאני מוכנה . אז אל תאשימי אותי תאשימי את סבתא שלך " "ואו" אמרתי "בסדר.. אבל למה אני "אמרתי בעצבנות. "זה אשמתי שסבתא של עשתה טעות למה אני צריכה לסבול " "מיא ה אני צריכה להגיד לך משהו סבתא שלך לא באמת נפטרה…"אמרה בחשש. "מה!!!!!!!!!!!!!"אמרתי. כעסתי כל כך אי אפשר לשקר על משהו כזה שסבתא שלי נפטרה זה הרס לי את החיים אבל עכשיו אמרו לי שהיא בחיים כל הצער הזה סתם. "אני חייבת ללכת" אמרה

"לא קודם תחזירי אותי לגוף שלי" אמרתי במהירות "לצערי זה לוקח זמן" היא אמרה ונעלמה. התקשרתי ישר אל מיאה הייתי חייבת לספר לה הכל . "הי רוני" היא ענתה. "הי מיאה יש לי משהו חשוב לספר לך…" אמרתי "בסדר איפה את" היא שאלה .עניתי "אני סוג של בבית חולים" "מה" היא ענתה. "מה עשית הפעם" אמרה בקול מעוצבן. "לא חשוב יש לי משהו יותר חשוב מי זה לספר לך בואי לשנידר בעוד שעה" "אוף בסדר" אמרה. אחרי שעה היא ואמרה "רוני את לא תאמיני " "מה " שאלתי ."אז בדרך לתחנת אוטובוס ראיתי  את הזקנה המפחידה היא אמרה שהיא רוצה לתקן  את זה ולפגוש אותה ב 5 בתחנה המרכזית" "מיאה" אמרתי. "לא נראה לי שאנחנו יכולות להאמין לה "הוספתי. "מה יש לנו להפסיד" היא אמרה. השעה היתה חמש ואני ומיאה חכנו מתחת לשלט ירד הרבה גשם . האישה הזקנה באה  והביאה לנו שקית חומה ואמרה לנו לפתוח שם היה כתוב כתובת היא סמנה לנו ללכת אחריה כעבור חמש עשרה דקות הינו מול דלת צהוב בהיר היא הוציאה מפתח ופתחה את הדלת שם היו מיליוני אנשים בטוח משכים עצובים "מה זה" שאלתי היא אמרה "איפה שתשארו לכל חייכם אמרה ודחפה אותנו מול פינה לתוך חדר שקוף ביפ ביפ ביפ "נו תעבוד " האישה אמרה בעצבנות למכשיר שהחזיקה ביפ ביפ ביפ האישה המשיכה לנסות לתקן "אני יחזור "אמרה ונעלה את הדלת" הצילו הצילו קראתי בכל כוחי אבל אף אחד לא שמעה הצילו צעקתי אבל לא היה קטע היא חוזרת אני חייבת לצאת מיפה לא ידעתי מה לעשות הדלת נפתחת ו"אמא זאת את" שאלתי. 'מותק הכל בסדר שאלה "כן, "אמרתי בהתרגשות" עכשיו כן "הוספתי אבל אמא לא נראתה מבולבלת פשוט חייכה כמו שהיא ידעה מה קרה.

"אבא" צעקתי בהתלהבות  "מיאה היי" הייתי כל כך שמחה אני בבית הכל כרגיל אבל אחר שאמרתי את זה ראיתי אור כחול יוצא מחדרי וידעתי שכל זה נגמר עכשיו.

או לא …..

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן