הודיה חיימוביץ מחברת מטאפורה לתמונה ומסבירה (:עוד חוזר הניגון):

"והשמש תברך אותם בחיוך קורן,ותודה נאמרה בדרכם שלהם"

דרך תמונה זו רציתי להעביר את החשיבות בלהכיר באנשים החשובים בחיינו.

קרניי השמש מלווים את הפרחים מרגע נביטתם, דרך הפיכתם לניצנים ועד לפריחתם המלאה, ובלעדיהם שום חלק מהתהליך לא  היה יכול להתקיים.

השמש היא מטאפורה לאנשים החשובים בחיינו, שמלווים אותנו בכל תהליך, מקיפים אותנו בחום ואהבה, עוזרים לנו לצמוח ולגדול.

פרחי החמנייה הם מטאפורה לכל בן אדם שמוקף באנשים שתומכים בו, שהם "השמש" בחייו.

הפרחים לא יכולים להגיד תודה לשמש, ולא מודעים לתרומה שלה להם מפניי שאין להם דעת. אך צורתם המזכירה את השמש מזכירה את החלק המשמעותי שלה בהצמחת פרחים אלו.

בני אדם הרבה פעמים  מתנהגים כמו הצמחים.  בשגרת החיים  הם לא מסוגלים לראות את האנשים שעיצבו וגידלו אותם אך אנשים אלו קיימים ובלעדיהם היינו נובלים.

ולכן חשוב שננסה לצאת מהמקום של הצמח שאין לו דעת ומודעת למקופם של אדם-שיכול להכיר באנשים החשובים בחייו ולהודות להם.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן