לפעמים צריך לכבות.

את הצבעים את האורות

את המראות.

לראות הכל עם הלב,

לחוש.

בלי סטיגמות, בלי רתיעה-

בלי לחשוש.

להרגיש הכל עם היידים,

לגשש.

בלי מרחק בלי דיסטאנס

בלי אש.

אך רק לפעמים.

כי יש כ"כ הרבה צבעים יפים.

נופים, פרחים, גוונים

ואנשים שונים.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
תגובה אחת
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן