ושם אני עומד.

קטן.

תמים.

מול אבנים ענקיות.

מול קיר שראה שמחה ועצב מעורבים בשנאה.

ומעל הקיר.

ה-

קטן? לא, גדול.

יש מקום.

עטוף בקיר,

שלא מגן עליו.

כי הוא מוסתר

במסגד זהב

שהחליף את מבנה הזהב

שנחרב

והוסתר

מאחורי האבנים.

ואני

קטן, תמים.

עומד.

קצה העולם נמס את דמעותיו.

אל תוך ערמת עלי שלכת

אני נופל

ועוצר.

כי חם לי

וקפוא.

אני הופך ממוצק לנוזל לגז ללא קיים.

מדעים משונים.

קצה העולם נמס את דמעותיו.

אל תוך ערמת עלי שלכת.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן