בירמיהו שוכן לו כפר,
כולם קוראים לו הכפר המוזר.
יש שם גנים של ילדים,
ויש גנים של משחקים,
ואפילו גני ירק
או גן חמק שבו ילדים חומקים מההורים
וההורים תופסים רגלי ים ורצים
עד הלילה בחצות
ואז הם אוכלים עצות:
כן, כן, זה די מוזר
מפני שזהו הכפר המוזר.
ולא רק זה
כי בחורף הקר
לבית הספר צריך להגיע בבגד ים,
ובקיץ החם במעילים ובשמרים
ולשפוך על כולם
כי זה הוא הכפר המוזר.
כל ההורים לא הולכים לעבודה
הם יוצאים לרחובות
וקוראים בקול:
אנו, אנו, המוזרים
בשורה אנו יוצאים
בלי להכין אוכל לילדים
כי אנו המוזרים.
כולם מחויבים
לאכול רק דברים
בצורת כוכבים
כי הם די מוזרים.
ואסור בתכלית האיסור
לעבוד קשה
רק לשיר לרקוד ולצחוק.
ויש שם גם יום מיוחד,
שכולם יוצאים לרחובות
וצועקים בקול ולבביות:
מוזרים?
אנו קופים?
אנו גורילות?
אנו תינוקות?
אולי גיבורים?
בחלום מוזרים!
לא!
אלא מיוחדים וכייפים למשחקים.
באו, באו, הילדים המצוינים
כל היום לומדים הרבה
ומוציאים ציונים טובים
וגם אף פעם לא רואים את ההורים
כי הם מכפר המצויינים.
והחלו לומר פחחחח
אתם מיוחדים??
הייתי צוחק אם זה לא היה עושה קמטים.
אצלנו בכפר,
לנו המצוינים,
יש מערכת טכנולוגית מתקדמת
ולכם המוזרים היא די מטומטמת
כי אצלכם היא בכלל לא קיימת.
את הירקות אנו מגדלים בחממות,
ומשחקים אנחנו כבר גדולים
ובגני הילדים אנו לומדים שברים בחשבון
ובאנגלית איך לומר ביי, אני הולך לישון,
ובעברית- אוצר מילים מגוון ורחב.
ובית שבו מקום לכל אחד.
בריכה, קולנוע, מעלית, גינה פרטית ומכונת שיזוף.
הכל עד חצי המלכות ויותר…
ובבית ספר גמרנו כבר
את כל היחידות בחשבון
אנגלית בעברית
ואפילו בחירית
שדרך אגב זו שפה שאנו המצוינים המצאנו..
מה יש לומר פשוט כיף חיים!
ומצוינות יוצאת מן הכלל,
והבגדים הכי ממלכתיים שאפשר:
חליפות לבנים
ושמלות לבנות
והכל עם ריח נפלא
של עוגות טעימות,
שדרך אגב הכין
השף פטיסייר ,
שאצלו כל האוכל מצוין.
כמו כולנו שם בכפר…
וההורים עובדים במשרה מלאה,
אבא שלי מכין גבינה מתוקה
ואמי עובדת בטכנולוגיה
ויודעת הכול בביולוגיה..
בקיצור להיות מצוינים זה החיים הטובים.
ופתאום
נשמע קול שאומר
"גם אנחנו רוצים להיות מצוינים"
מאות אנשים מוזרים
הצטרפו אל קולם
וכולם החלו לפצוח בקול גדול:
"כן! כן! מצוינים,
הכי טובים !
ציון מצוין!
אוכל מעולה!
יש יותר טוב מזה? "
כולם הסכימו פה אחד,
מצוינים – אלה החיים!
אבל,
אז קם ראש הכפר
והחל לומר:
"ילד! אין חשק
לרקוד
לשמוח,
לשיר,
ולצחוק!!!
אין געגוע! אין עצב! הכל מצוין!
הסתכל עליו הילד המצוין
בפנים מושפלות והחל לומר:
"לפעמים יש ימים שההורים והילדים
שעות לא מתראים
ויש געגוע…
לפעמים רוצים
קצת
חופשה,
אושר
ושלווה
מכל המצוינות!!!
לפעמים אנחנו גם רוצים
לשמוח
לשיר
ולצחוק…
והחלו פתאום כולם לזמר ולשיר:
"אנו אנו מוזרים כיפים ושמחים
אבל מי שאומר מוזר
מתבלבל עם כפר עזר
כי בכפר אנו מיוחדים… "
ומאז כפר המצוינים וכפר המיוחדים הפכו הם לחברים
כי אם אתה שונה אתה מיוחד ואין כמוך עוד אחד…

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
תגובה אחת
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן