"זאת הייתי אני" צעקתי, לא הבנתי מה אני עושה באותו רגע, מה שידעתי שאני חייבת להוציא אותה מהמצב הזה, גם אם זאת לא הייתי אני וזאת לא הייתה היא, אבל כל הראיות עמדו נגדה לא הייתה לי ברירה היא גם ככה סובלת בבית, לי לפחות יש שני הורים שיש להם מספיק כסף כדי לשכור עורכת דין ולהוציא אותי מזה. פתאום קם השוטר שעד עכשיו ישב בצד ולא אמר כלום, "בואי אחרי" הוא אמר, התחלתי ללכת ושמעתי מאחורי את איילת צועקת: "לא אל תעשי את זה" ואני עניתי לה בלחש: "אל תדאגי הכל יהיה בסדר" לא ידעתי אם היא שמעה אותי באותו רגע אבל אני האמנתי בזה יותר מהכל.

השוטר הוביל אותי לחדר קטן עם שולחן באמצע ושני כיסאות, הוא אמר לי "שבי ותתחילי לספר הכל", ישר התיישבתי כבר למדתי מכל הסדרות שלא כדאי להתעסק עם שוטרים. "טוב" אמרתי "הכל התחיל בערב של השנה החדשה איילת באה אלי, זה תמיד אצלי אף פעם לא אצלה" "למה?" שאל השוטר "ההורים שלה גרושים היא כבר לא רואה את אימא שלה ואבא שלה לא מצליח לשלם על כל הדברים היקרים בעולם, אז כל פעם שהם רבים היא יוצאת ובאה אלי" עניתי. "בכל מקרה היא באה אלי, התיישבנו על המיטה השעה הייתה קצת לפני עשר, התחלנו לדבר על כל מיני דברים. פתאום שני אחותי התאומה נכנסה ולפני שאתה שואל, לא, אנחנו לא דומות אז אין צורך לתחקר גם אותה, בכל אופן שני נכנסה וכמובן כמו תמיד היא נשכבה על המיטה שלי והתחילה לחפור על כל הדברים שהיא רוצה לשנות לקראת 2033 על כמה שהיא רוצה להפוך להיות טובה יותר בלימודים, אני ואיילת צחקנו אמרנו לה "קודם תגיעי לשיעורים אחר כך נדבר". היא צחקה איתנו ואז היא שאלה אותנו מה אנחנו רוצות לעשות בשנה החדשה אני ישר אמרתי "להפוך להיות חברה של מישהו" איילת צחקה. היא שאלה "של מי?" של תומר?" "רגע רגע מי זה תומר?" שאל השוטר "הוא חבר ממש טוב של אחותי ואני מאוהבת בו או לפחות הייתי. אחרי כל מה שקרה אני לא יכולה לסמוך עליו"  "ומה קרה?" הוא שאל, "אני מספרת לך כי הוא גם חלק מהסיפור", בקיצור איפה הייתי? "אז אחר כך שאלתי את איילת מה איתך?" והיא אמרה להפסיק לריב עם אבא ולראות את אמא, "כמה זמן לא ראית אותה?" שאלה שני, "כבר שנתיים אני עדיין קצת כועסת עליה אבל טוב לי גם ככה חוץ מהפעמים שאני ואבא רבים, אבל משהו שאני כן רוצה לעשות זה דבר מטורף אני עוד לא יודעת מה אבל משהו ענק שאני לא אשכח בחיים היא אמרה". אולי נעשה את זה ביחד הציעה שני, "כן" אמרתי פתאום, לאיילת היה פתאום מבט מפחיד "מה?" אני ושני שאלנו באותו זמן. "בואו נעשה משהו הלילה לכבוד השנה החדשה" היא אמרה, "את משוגעת. עכשיו אחת עשרה מה כבר נעשה בשעה?" אמרתי. תתפלאי "אפשר לעשות הרבה רק צריך לתכנן", שני הציעה מלא רעיונות מטורפים אבל איילת רצתה משהו שכולם יראו, משהו שידעו שהיו כאן שלוש בנות אמיצות שלא מפחדות מכלום. אני הייתי פחות בעניין. בסוף הן שכנעו אותי והתחלנו למצוא רעיונות אבל היינו צריכות עזרה. שני התקשרה לתומר ונפגשנו אחרי עשר דקות בגינת ילדים שיש מאחורי הבית שלי תומר הביא איתו את דניאל שהיה גם חבר טוב של כולנו, כולנו לבשנו שחור הרגשתי כמו בmission impossible  רק שלא יודעים מה הולך לקרות היינו בטוחים בעצמנו באותו רגע, הכל היה בסדר השעה הייתה אחת עשרה וחצי "בטח אתה שואל את עצמך כמה דברים כבר אפשר להספיק בחצי שעה אבל תתפלא עשינו הרבה בחצי שעה הזו, התחלנו ללכת לכיוון הבית ספר הוא לא כזה רחוק, הלכנו מהר לקח לנו כמה דקות בחצי ריצה הגענו לשם לקיר הריק, הלבן, הגדול בכניסה. תומר פרץ את המנעול של הבית ספר החלטנו שאני ותומר ניכנס, איילת לחשה לי 'הַיָפַה והחזק' הרגשתי נבוכה, הלחיים שלי בערו ואז היא צחקה ואמרה סתם סתם צוחקת תלכי מהר, אני ותומר התחלנו להיכנס לבניין ואני אשקר אם אני אגיד שלא היה מפחיד הבית ספר בשעות הלילה מלחיץ, נכנסנו לחדר אומנות לקחנו את כל מה שהיינו צריכים ויצאנו, באותו רגע היו לנו עשר דקות עד שהשנה החדשה תתחיל. כשהגענו לקיר שבו כולם היו ראינו שהשאר כבר התחילו לצייר ומה שהיה חסר זה רק הצבע שהבאנו. בדיוק אחרי חמש דקות סיימנו והתחלנו לספור עשר, תשע, שמונה… באחת כולנו שמחנו הסתכלנו אחד על השני וידענו שהשנה זו תהיה שנה משמעותית עבור כולנו. אחרי חמש דקות כשדיברנו עם חיוכים על הפנים ראינו מכונית חונה ואיש ששכח לסגור אותה הולך, דניאל פתאום קפץ, האינסטינקט הראשון שלו וכך גם של כולנו היה להגיד לאיש שהוא שכח לסגור את המכונית, אותו האיש כבר התחיל להתרחק ואף אחד לא זז. תומר אמר לפתע בואו נסע. איילת אמרה שאנחנו לא יכולים לנסוע כי אין לנו רישיון וזה נקרא גנבה תומר ענה לה בזלזול "נו אל תהי כבדה אני ודניאל לומדים לנהוג וגם את בדרך ללמוד ושתיהן כבר עברו טסט" הוא הצביע עלי ועל שני "אני לא חושבת שזה רעיון טוב" אמרה שני "וחוץ מזה אני גם לא כל כך מרגישה טוב יש לי סחרחורת" היא באמת הייתה נראית קצת לבנה. "אולי כדאי שתחזרי הביתה" אמר דניאל, "כן, אני חושבת שזה רעיון טוב" אמרתי, "אולי אני אלווה אותה הביתה בזמן שתסדרו את הכל ותגידו לאיש שהאוטו שלו פתוח" הוא אמר "כן, בטח" ענתה איילת. שני ודניאל התחילו להתרחק. אני ואיילת התחלנו לאסוף את כל הצבעים. "אתה עוזר או שאתה חולם" אמרתי לתומר "הנה הנה אני בא". הוא התעצבן, "פשוט חשבתי שזה יהיה ממש מגניב אם ניקח את המכונית לסיבוב קטן ונחזיר ואז –נחפש את הבן אדם, בואו נעשה את זה פליז" הוא התחנן. אחרי שראתה איילת שזה באמת לא כזה מסוכן אמרה "טוב בסדר במילא אין אף אחד בחוץ בשעה הזאת" ואני שנכנעתי ללחץ החברתי אמרתי "טוב בסדר אבל סיבוב אחד וזהו", מהר מהר סידרנו הכל והתקדמנו לעבר המכונית תומר היה הראשון שנכנס, הוא נכנס למושב הקדמי ואמר לי "טוב תחשבי שזה כמו שיעור נהיגה", "טוב" עניתי. נכנסתי למושב ליד הנהג ואיילת נכנסה מאחור, "כמה זבל פה" היא אמרה. תומר התניע והתחיל לצאת מהחניה אחרי כמה פעמים שהוא ניסה הוא הצליח והתחיל לנסוע סיבוב אחד אמרתי "סיבוב אחד". "מבטיח" הוא ענה וצחק אחרי חצי סיבוב הוא אמר לאיילת "אולי תחליפי אותי כבר אין לי ידיים", "אפילו לא עשית קילומטר", "קל לך להגיד בואי נראה אותך" הוא התגרה בה. "טוב בסדר" היא ענתה "אני באמת לא חושבת שזה רעיון טוב" אמרתי "יאללה תשתחררי חיים פעם אחת" הוא אמר ואני השתתקתי איילת עברה קדימה ותומר הלך אחורה. איילת התחילה לנהוג והאמת היא דווקא די טובה לפחות יותר טובה מתומר שכמעט נתקע בעמוד בכל פעם שעברנו חצי מטר. אחרי שעשינו סיבוב אני ואיילת התחלנו להתחלף כדי שאני אחנה אבל לתומר היה רעיון אחר "בוא נעשה תחרות מי מהר יותר אני ארוץ ואתן תנהגו" לא רציתי. אמרתי "לא, אנחנו הולכים להגיד לבן אדם שהאוטו שלו נשאר פתוח" הייתי נחושה בזה אבל איילת אמרה "נו מה אכפת לך? עד שאפשר לעשות כיף את הורסת הכל", וכשהיא אומרת לי דבר כזה אני זורמת איתה לא רציתי להיות השוטרת לא רציתי שיגידו שבגללי לא היה להם כיף אז אמרתי "טוב בסדר, אבל אחר כך מחזירים אותו למקום, סבבה?", "אבל מתערבים, אם אני מנצח עושים עוד סיבוב ואם את מנצחת אז מחזירים ואת רצה" הוא אמר, הסכמתי כי הוא לא יודע לנהוג טוב ואני הכי מהירה בכיתה. עשינו את זה ואני ניצחתי ואז הוא התחיל פתאום לנסוע ולא עצר אני ואיילת רצנו אחריו פתאום הרגשתי כמו בחלום עוד מכונית באה מכיוון אחר והתנגשה במכונית שלנו אחרי כמה שניות קלטתי, הייתה פה הרגע תאונה אני פתאום הייתי על הרצפה וככה גם איילת, כנראה זה קרה כשנתקענו במכונית כשהיא עצרה. נפלתי על היד יחסית חזק וכמו שאתה רואה שברתי אותה לאיילת ירד קצת דם מהראש אבל היא מיד קמה וקראה לי "בואי תעזרי לי להוציא את תומר מפה" ישר רצתי הוא היה בסדר כמה פציעות אבל לא כאלה חמורות התחלנו לרוץ להתרחק והתקרבנו לבית. מזל שההורים שלי היו מחוץ לעיר, דניאל ושני שכבר הגיעו הבייתה נראו דווקא ממש בסדר, ברגע שהם הבחינו בנו הם שאלו מיליון שאלות. הדבר הראשון שהם עשו היה לטפל בשלושתנו, שני חבשה את היד שלי ודניאל ניקה את הפצעים של איילת ותומר אחרי שעדכנו אותם בהכל החלטנו שצריך להתקשר למשטרה וזה מה שעשינו, דניאל דיבר, הוא הכי גדול וכולנו הינו המומים ממה שקרה אז ככה שלא יכולנו לדבר יותר מידי. המשטרה אמרה שהם כבר שם ושמישהו אחר התקשר אליהם נרגענו אבל גם לא הבנו מי התקשר השעה הייתה שתיים בלילה ולא היה אף אחד ברחוב כשחזרנו תומר אמר "בסופו של דבר היה כיף נכון?" איילת לא ענתה, אז עניתי במקומה "כן בטח היה כיף רק שעכשיו אנחנו אשמים בגנבה" ברגע זה כולם השתתקו לא התכוונתי להגיד את זה אבל כל כך כעסתי שתומר מרגיש שהיה כיף למרות כל מה שקרה, אחרי חצי שעה בערך תומר אמר שהוא צריך ללכת ודניאל אמר שהוא יישאר עוד כמה דקות לראות שהכל בסדר איתנו ואז ילך.

כמה דקות אחרי שתומר הלך היו דפיקות בדלת קפאנו לרגע, הלכתי לפתוח ואתם הייתם שם אמרתם אנחנו יודעים מה שקרה אתם צריכים לבוא איתנו והינה 24 שעות אני פה ואתה מתחקר אותי כבר שעה ואני אומרת לך כן כולנו אשמים בכך שהשחתנו את הקיר, בכך שפרצנו גם לבית ספר וגם לאוטו, השתמשנו בדברים שלא שלנו, אבל אנחנו לא אשמים בזה שהכובע של איילת נפל כשהיא עזרה לתומר לצאת מהאוטו ושגם האוטו היה מלא בטביעות אצבע שלה כי תומר לבש ככפות והיא נגעה בהכל, אני אומרת לך האשם העיקרי הוא תומר, בינתיים אין לי מושג איפה הוא ואני גם לא חושבת שאתם מחפשים אותו. ברור שלכולנו מגיע עונש אבל איילת היא לא אשמה בכלום היא בדיוק כמוני נכנעה ללחץ חברתי. "עכשיו אחרי שסיפרתי הכל אני מרגישה שירדה לי אבן מהלב. "יש כמה דברים שלא הבנתי", אמר השוטר, אני אשאל כל אחד מכם ואחרי כן אשחרר את כולכם, נדבר עם ההורים שלכם ותנסו להיזכר, נפגש עוד כמה ימים ותספרו הכל שוב, למה אמרת שאת לוקחת את האשמה עליך אם כל הזמן הזה את אומרת שתומר אשם?" הוא אמר "ידעתי שזה הדרך היחידה לתת למישהו להקשיב לי אחד על אחד וגם אני יודעת שאיילת לא מספרת לכם הכל מהכל כי היא לא רוצה שתומר יפגע, היא גם מאוהבת בו".

השוטר הוביל אותי למסדרון שבו כולם היו ראיתי את דניאל עם ההורים שלו ואת איילת עם אבא שלה וכולם היו מסביב, פתאום קלטתי את שני, רצתי אליה והיא אלי "שני הכל בסדר?", "אני פה" השיבה, "איפה אבא ואמא?" שאלתי. היא השיבה, "עוד לא הבנת? הם היו ברכב השני שהיה מעורב בתאונה".

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן