הוא נסתר מעיני אדם,

שם הוא נובע

בשקט, חבוי בין הסלעים

שקט ומרשים.

הוא נסתר שם,

ומנפץ

מנפץ את הסלעים, האבנים

מוליד בהם צורה חדשה,

משופרת.

הוא נסתר שם מעיני כל רואים,

ומחייה את החיות הקטנות

שאילולי הוא

כבר מזמן לא היו חיות.

הוא נסתר שם,

לא לתמיד,

אך עד אז, ישאיר שם את חותמו,

את תורתו.

לאט לאט הוא פורץ,

לא ביום זה קורה,

ואז הוא שופך את תוכו

לצמא, שחיכה,

שחיכה שיפרוץ מעיין החיים.

ומאז הוא שם בכנרת

פתוח לכל חי, גלוי

ומרווה בתורתו את אוהביו,

הצמאים לו.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן