הלוואי שהוא לא ראה אותי, מה יכולתי לעשות זה היה בטעות. סגרתי מיד את הדלת והתישבתי על הדשא כמה שיותר רחוק מהחדר שלו. לא הבנתי איך אעביר את כל הסו"פש איתו במלון. בטוח אפגוש אותו בברכה או בחדר אוכל. הלכתי אל החדר שלנו ונרדמתי. אמא העירה אותי ואמרה לי שישנתי 4 שעות. היא בדקה אם יש לי חום ואני הלכתי ממנה, נכנסתי למקלחת והתחלתי לבכות. שמעתי את אמא אומרת לי "תבואי לארוחת צהריים בחדר אוכל." ואחרי זה היא לחשה לאבא, "אין לי מושג מה עובר עליה." יצאתי מהמקלחת והייתי ממש רעבה. לא מצאתי שום דבר לאכול אז שמתי על עצמי את הקפוצ'ון הענק של אחותי, בתקווה להסתיר את עצמי ויצאתי מהחדר. התיישבתי בשולחן של המשפחה שלי. אמא חיבקה אותי ואמרה לי, "תבואי איתי אחר כך לטיול על החוף." הרגשתי שהיא יודעת שמשהו עובר עלי. אבא הגיש לי מגש עם אוכל ואחותי הקטנה חיבקה אותי. הרגשתי הרבה יותר טוב. אבל אז זה קרה. הוא עבר לידי…

ניסיתי להסתתר בתוך הקפוצ'ון, אבל זה לא עזר לי. הרגשתי שהוא נועץ בי מבטים. אחרי שהוא המשיך, המבטים שלנו נפגשו לרגע. מיד תקעתי את המבט בצלחת שלי ורציתי לעוף משם. סיימנו לאכול וחזרנו לחדר. אמא אמרה לי שאשים על עצמי משהו ונצא. לקחתי סוודר ואמרתי לאמא שאני מוכנה. יצאנו מהחדר והתחלנו ללכת לכיוון הלובי. לא דיברנו כל הדרך ובכלל לא ידעתי אם אני עומדת לספר לה מה שקרה. ברגע שיצאנו מהמלון אמא הרצתה לי על זה שלא טוב לסחוב דברים בלב, ושאני בסך הכול עוד ילדה קטנה, מה שמזכיר לי שלא הצגתי את עצמי.

אז ככה: לאבא שלי קוראים יונתן ולאמא שלי נטע, אנחנו שישה ילדים במשפחה לאחותי הגדולה קוראים אור והיא בת 15 אחריה יש את גלעד, הוא בן 13. ואחריו אני. קוראים לי אביה ואני בת ,11 ואתם עוד תשמעו עלי בהמשך, אחרי יש את אלון, והוא בן 8 . אחריו אורי, הוא בן 5 ואז בארי והיא בת שנתיים.

אבל בחזרה לעניינינו  חיכיתי שאמא תגמור את ההרצאה שלה, סוף סוף אמא השתתקה ואני החלטתי שעדיין לא אספר לה. אמרתי לה שלא הרגשתי טוב. שרבתי קצת עם ליה ושלא בא לי לחזור ללימודים, אני חושבת שאמא קנתה את זה. כשהגענו לחדר הם בדיוק יצאו לכיוון חדר האוכל. אמא ראתה את התגובה שלי והציע לי שתביא לי לחדר את האוכל ואני מיד קפצתי על ההזדמנות. אכלתי את מה שאמא הביאה לי ונשפכתי במיטה…

יום שישי היה אמור להיות היום האחרון בחופשה הכי נוראה שהייתה לי בחיים. כשסוף סוף נכנסנו לאוטו תקעתי את ה-MP שלי באוזניים ולא רציתי לשמוע מאף אחד. כשחזרנו הביתה הבנתי שיש רק עוד 3 ימים לסיום החופש הגדול רציתי לקבוע עם ליה שנעשה משהו, אבל הרגשתי שקודם כל אני צריכה לעשות משהו בשביל עצמי. לקחתי את תיק הטיפוס שלי ואמרתי לאמא שאני יוצאת ושאני אחזור עוד כמה שעות. עליתי על האופניים שלי ונסעתי לכיוון הקיר טיפוס. כבר כשהייתי לידו הרגשתי הרבה יותר טוב. נכנסתי והתחלתי לטפס. ידעתי שזה מה שיעשה לי טוב, כשאני מטפסת אני שוכחת מהכול אני כולי שם, זו אחת ההנאות הכי גדולות שלי.  שמחתי שהלכתי לשם וחזרתי הביתה בהרגשה הרבה יותר טובה. התקשרתי לליה והצעתי לה לבוא לישון אצלי. היא אמרה לי שהיא עוד 15 דקות אצלי ואני עליתי לחדר לארגן לה את המיטה הקבועה. ליה הגיעה וחיבקה אותי. אכלנו ארוחת ערב ועלינו לחדר שלי. דיברנו על כל מה שקרה בשבוע האחרון ונשפכנו למיטות. קמנו מאוחר וחשבנו מה נעשה היום. בהתחלה ירדנו למטבח להכין לעצמינו ארוחת בוקר. אני טיגנתי פנקייקים וליה הכינה סלט וטוסטים. החלטנו שנלך עם עוד כמה חברים מהקיבוץ, לילד מהשבט , בסוף הוחלט שנפגשים אצל יונתן. אני וליה התארגנו ויצאנו לכיוונו. כשהגענו אליו פגשתי הרבה חברים שלא פגשתי הרבה זמן, דיברנו והחלטנו ללכת למעיין של הקיבוץ. מעיין עין הנצי"ב .אני חולה על המעיין הזה. אין יום בקיץ שאני לא נמצאת שם. כשהגענו למעיין התחלנו לקפוץ למים מהמקפצה מהטרזן, שחינו נהנינו וכשכבר לכולנו היה עור של סבתות חזרנו הביתה. כשהגעתי אמא אמרה לי שיוצאים לעשות קניות ללימודים. היא שלחה אותי להתקלח ואמרה לי שאעשה את זה מהר, יצאתי מהמקלחת ונכנסתי לאוטו. אני מניחה שכמו בכל משפחה רגילה גם אצלכם יש מריבות על המקומות ברכב. אני ואלון רבנו מי ישב באמצע. אצלינו יש שני מקומות מקדימה לאבא ולאמא. 3 מקומות באמצע אחד לאור, אחד לגלעד והכיסא של בארי. מאחורה בבאגז', מקום אחד לי, אחד לאלון והבוסתר של אורי, ואני הכי סובלת כשאורי ואלון ביחד. הם לא מפסיקים לעשות שטויות ואת כל השטויות שלהם הם עושים עלי! בגלל שאבא לא בא איתנו אור עברה קדימה ואני רציתי לעבור למקום שלה, אבל פתאום האלון הזה החליט שהוא גם רוצה לשבת מקדימה. בסוף אמא החליטה שאני יהיה מקדימה כי אני יותר גדולה, יש! כשהגענו לחנות אמא הביאה לכל אחד עגלה ואת רשימת הציוד שלו. הכנסתי לעגלה כל מה שהייתי צריכה והלכתי לבחור ילקוט וקלמר, כשבחרתי חשבתי מה יחשבו על התיק שלי בבית ספר. אולי כל הבנות מהכיתה שלי התבגרו בקיץ ורק אני נשארתי פצלוחה תינוקת קטנטנה? עמדתי מול התיקים עם התיק שראיתי ביד והתלבטתי. אור עברה שם ואמרה לי, שהתיק ממש יפה, זה עזר לי להחליט. הקשר שלי עם אור הוא חזק ואני נוטה להקשיב לה כמעט כל הזמן. אני גם יודעת שהיא דוברת אמת , ולא סתם אומרת לי שהתיק יפה. לקחתי את התיק והעגלה והבאתי לאמא, אור הציעה לי לבוא איתה ל-ZARA לרגע כדי לבחור לי בגדים חדשים ואמא הסכימה. אור נתנה לי יד ולקחה אותי, היא אמרה לי שהיא יודעת שיהיה לי טוב בכיתה ו' ושהיא זוכרת איך היא הרגישה כשעלתה לכיתה ו'. "איך הרגשת?" שאלתי אותה פחדתי שאני תינוקית מידי.

"בדיוק שמו לי את הקוביות ופחדתי שירדו עלי בגלל זה."

"וירדו עליך?" שאלתי אותה. "קצת אבל זה עזר לי לבחור את החברות האמיתיות שלי אלה שיש לי עד היום."

שמחתי שהיא שיתפה אותי והחלטתי שאעשה כמוהה, אבחר את החברות האמיתיות שלי דווקא מנקודות החולשה שלי. כשחזרנו הביתה הכנסתי את כל הספרים והמחברות לתיק, הרגשתי מוכנה לכיתה ו'. היומיים האחרונים לחופש עברו בכיף. טיולים עם המשפחה, חברות, ריבים עם האחים ואיך אפשר שלא: סיכום החופש על ידי אמא כמו בכל שנה. אחרי הארוחה החגיגית של אמא עליתי לחדר ונרדמתי. כמו בכל יום ראשון ללימודים אמא עושה לנו סשן צילומים, מה שאומר שמתלבשים זריז שמים את האוכל בתיק ויוצאים לחצר לצילומים. אבא ליווה אותנו לבית ספר ואני הייתי צריכה להתעקש שלא ילווה אותי עד לכיתה, בסוף אבא התפשר על נשיקה וחיבוק בכניסה לבית הספר והוא עוזב אותי, נתתי לו וברחתי משם לפני שמישהו יראה אותי. כשנכנסתי לכיתה ליה מיד קפצה עלי ואמרה לי שהיא הגיעה מוקדם כדי לתפוס לנו מקום מאחורה. שמחתי וניגשתי למקום שלנו. כשהורדתי את התיק ליה אמרה לי, "תיק מהמם" 

"תודה." חייכתי.

לאט לאט כל הילדים  הגיעו ולבסוף גם המורה. היו כמה ילדים חדשים, אז עשינו להם סבב היכרות. בסוף הסבב המורה הזכירה כמה כללים וגם סיפרה לנו שעכשיו שאנחנו בכיתה ו' , יהיו לנו בכל יום שישי הרצאה עם בן אדם עם סיפור חיים מיוחד. שמחתי זה במקום לימודים, אז למה לא?

כשהלכתי לחוג טיפוס שלי חשבתי על כל מה שקרה לי בחופש הרגשתי שמשהו בתוכי גדל, היה לי חופש ממש מצוין חוץ מהמחשבה הזאת על מה שראיתי כשנכנסתי לחדר הלא נכון במלון. בלילה לא הצלחתי להירדם חשבתי על אותו האיש שראיתי שם בחדר, כמעט הלכתי לאמא וסיפרתי לה אבל החלטתי שעוד אתמודד עם זה בעצמי. בבוקר הייתי ממש עייפה ושום דבר לא הלך לי. השוקו נשפך על כל הבגדים שלי . לא הספקתי להחליף בגדים, גלעד עיצבן אותי ואבא ואמא כעסו עלי. הלכתי לבית ספר בהרגשה נוראית. הכול בגלל האיש הזה, חשבתי, אבל ידעתי שזאת מחשבה מטומטמת. כשהגעתי לכיתה הרגשתי שרואים עלי שלא היה לי בוקר משהו. כל בוקר אני מנסה לראות למי מהכיתה היה היום בוקר יותר טוב ופחות טוב. הרי לכולם היה אי פעם בוקר לא טוב. כשחזרתי הביתה מהבית ספר החלטתי שאהפוך את הבוקר הגרוע הזה ליום טוב יותר, כשהגעתי הביתה החלטתי לפתוח דף חדש ולא לסחוב את העצבים מהבוקר, למרות שגלעד התגרה בי לא התעצבנתי . אכלתי ארוחת צהריים והתיישבתי עם אמא לדבר על הבת מצווה שלי. לא סיפרתי לכם, אבל לקראת הבת מצווה שלי אני עושה את שביל ישראל. אני מאוד אוהבת לטייל ככה שלא היה לי קשה להחליט. התחלתי את שביל ישראל בגיל 10 ולא נשארו לי הרבה קטעים לעשות. אמא סיפרה לי שכבר קבעה אולם וצלם. שמחתי ואפילו בחרנו כבר את האוכל. בערב הרגשתי כבר ממש מוכנה לבת מצווה שלי.

בבוקר היה לי פיצוי על הבוקר הקודם והכול הלך לי חלק. כשהגעתי לכיתה נזכרתי שהיום יש את השיחה. שכחתי מזה לגמרי. אחרי הפסקת האוכל הלכנו לאולם של הכנסים. מיד כשנכנסתי זיהיתי אותו. לא האמנתי למה שאני רואה. כבר חשבתי שנפטרתי ממנו והנה שוב הוא חוזר, הרגשתי שאני צריכה להקיא אבל המורה לא נתנה לצאת.

ליה שאלה אותי מה קרה, ואני אמרתי לה שהכול בסדר.

"בואי" היא אמרה לי "יש מקומות בשורה הראשונה".

"אני מעדיפה לשבת מאחורה," אמרתי לה, "אם זה ישעמם אותנו נוכל לדבר."

היא משכה בכתפיים והלכנו אחורה. התיישבתי הכי בקצה. הבחור שעמד מקדימה היה נראה לי כבן 27 בערך. זיהיתי אותו בשנייה הראשונה. ההרצאה התחילה.

"שלום קוראים לי נעם ואני בן 28 אני סטודנט למדעי החברה באוניברסיטה בירושלים, כשאני הייתי בצבא הייתה התקופה של מלחמת צוק איתן שבטח כולכם שמעתם עליה. נלחמתי שם וראיתי מחזות מאוד קשים. לאחר המלחמה והשחרור שלי לא הצלחתי לישון טוב בלילה. עלו לי תמונות מהמלחמה. מחזות קשים ביותר. לאחר כמה זמן דיברתי עם חבר על כך והוא אמר לי שאני חווה פוסט טראומה. בהתחלה לא האמנתי לו אבל אחר כך הבנתי שהוא צודק, ניגשתי למוסד שמטפל באנשים שיש להם פוסט טראומה והתחלתי להשתקם שם. עברתי תהליך לא קל שבהם היו לי עשרות התקפים שמתבטאים בהשתוללות בהתנהגות מופרעת. כל רעש קטן הזכיר לי את המלחמה".  

ואז הבנתי, כשנכנסתי לחדר הלא נכון במלון ראיתי אותו בזמן התקף. הוא השתולל ואני פחדתי ממנו. לא הבנתי מה הוא עושה. חשבתי שהוא חולה נפש או משהו. פתאום הוא הסתכל עלי. המבטים שלנו נפגשו. ראיתי שהוא מנסה להיזכר מאיפה אני מוכרת לו. ואז הוא הבין. השפלתי מבט ורציתי כבר לחזור לכיתה. כשסוף סוף ההרצאה נגמרה מיהרתי לצאת, אבל המורה אמרה לי לאסוף כיסאות. נעם ניגש אל המורה ואמר לה שהוא רוצה לדבר איתי קצת. המורה הייתה מופתעת אבל הסכימה. ואני לא הבנתי למה זה מגיע לי. נעם אמר לי שנמצא ספסל בחוץ ונדבר אמרתי לו שאני לא מבינה מה הוא רוצה ממני אבל ואני רוצה כבר לחזור לכיתה. הוא אמר לי שנעשה את זה קצר, נגררתי אחריו בלי רצון ובתקווה שמישהו יוציא אותי משם. כשהתיישבנו הוא אמר לי:

"אל תנסי להתחמק ממני. אני יודע שאת זאת שנכנסת אלי בטעות לחדר במלון, ראית אותי בזמן התקף. כמו שהבנת יש לי פוסט טראומה, בזמן שנכנסת הייתי בהתקף, היו לי פלאשבקים מהמלחמה, עלו לי תמונות מאוד קשות. בטח לא הבנת מה הבן אדם המשוגע הזה עושה, אבל חשוב לי שתדעי זה היה אחד ההתקפים האחרונים שלי".

"אתה צודק," אמרתי, "כל כך פחדתי לא הבנתי מה זה. נלחצתי. פחדתי ממך ולא ידעתי מה לעשות. אמא שלי קלטה עלי שאני לא 100% ויצאתי איתה לסיבוב. רציתי לספר לה אבל היה משהו שעצר בעדי."

"אז לא סיפרת?" הוא שאל.

"לא, פחדתי ממך. כשפגשתי אותך בחדר אוכל הייתי בטוחה שאני עומדת להתעלף."

"אני מבין אבל עכשיו כשאת מבינה, חשוב לי שתדעי למה התנהגתי ככה אני לא רוצה שתפחדי. ועוד משהו תספרי להורים שלך זה חשוב."

"תודה." אמרתי לו, הוא אמר לי שהוא רוצה להיות איתי בקשר. שמחתי וחזרתי לכיתה. בבית המשכתי לדבר עם אמא על הבת מצווה שלי, כמעט הכול היה מוכן כבר. אמא שאלה אותי מי אני רוצה שיברך אותי בבת מצווה. אולי סבא וסבתא, היא שאלה אותי. "לא זה תמיד כבד ומשעמם," עניתי לה.

היא אמרה לי שאשן על זה איזה לילה כי כבר צריך להודיע למי שנחליט שיברך אותי. קצת לפני שנרדמתי חשבתי על נעם. אולי הוא יברך אותי? הוא אמר לי שהוא ישמח לשמור איתי על קשר. החלטתי שבבוקר אציע לאמא את הרעיון ובאותה הזדמנות אספר לה מה שקרה לי במלון. בבוקר התעוררתי מאוד מוקדם ולמזלי אמא היתה ערה. סיפרתי לה על כל מה שקרה והיא אמרה לי שזה רעיון מצוין. החלטנו שזה מה שנעשה. אמא הודיעה לנעם והוא מאוד שמח. הימים לבת מצווה התקרבו מאוד מהר. הכול היה מוכן כבר וכולם היו בהתרגשות גדולה. ביום הבת מצווה התעוררתי מוקדם. לא הצלחתי לישון, נעם התקשר אלי ואיחל לי מזל טוב גדול ואמר שהוא מאוד מחכה. התסרוקת כבר נעשתה והכול היה מוכן. בברכה של נעם הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון זה היה החלק הכי טוב בבת מצווה.

השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן