הנחתי חמש סוכריות גומי , כדי שאוכל לכתוב
וגם קפה  ,כמובן , שלא אירדם
וגם הקלמר , עם עפרונותי וצבעי ומחקי הרבים מונח לפני  ,
איך אפשר בלעדיו ?!
הטלפון גם מהווה חלק חשוב , אולי ראש הממשלה יצלצל .
את המחברת אני מוציא מהארון , פותח ומחייך לעצמי
על כך שזכרתי להדליק את המזגן ,
את העיפרון אני מוציא בהדרת כבוד הקלמר
מניח ליד דפי המחברת , אוחז , מניח שוב ,
מנסה למצוץ סוכריה , ואז לבלוע את השניה במהירות כדי לבדוק אם איחנק
על מה אוכל לכתוב ?

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן