אור, זה מה שראיתי המון אור, הוא היה בוהק ומסנוור לא יכולתי להישיר מבט, צמצמתי את עיניי מספר כה רב של פעמים עד שכאבו לי השרירים ליד העין.

לבסוף עיניי התרגלו למצב, לא הבנתי היכן אני נמצא, ניסיתי להיזכר מה קרה אבל כלום.

הייתי במין חלל אין סופי של אור לבן, תקוע באמצע שום מקום עיניי כאבו מהאור הבוהק.

התאמצתי כל כך להיזכר מה קרה אבל כלום.

הסתכלתי מסביבי בחוסר אונים, מחפש מפלט, דרך יציאה, כלום.

התיישבתי, עצמתי את עיניי וניסיתי בכל מאודי להיזכר.

רק להיזכר.

עלה זיכרון, אני, יוצא מבית החולים לכיוון המטוס, בדרך למדינה נידחת באפריקה, שזקוקה נואשות לעזרה בניתוח מורכב.

המשכתי לנסות ולהיזכר, מתקדם עם הסיפור.

עליתי למטוס, יחד עם כמה מחבריי המנתחים.

התאמצתי כל כך להיזכר ואז זה היכה בי.

המטוס נקרע לשניים! רגע אחד הסתכלתי על איליי חברי הטוב, ורגע אחרי ראיתי שמיים.

רגע, אני אני מ-מת?

לא זה לא יכול להיות! 

אני רק בן 34!!!!! זה לא יכול להיות!

קת'רין! אני לא יכול למות! רק שבוע שעבר הצעתי לה נישואין! 

לא לא לא לא לא זה לא קורה!!!!

ואז התחיל להחשיך מאחורי, היה נדמה כאילו הרצפה נופלת או שהכל נשאב לחור שחור, התחלתי לרוץ לכיוון השני.

רצתי אל האור.

אבל לא הספקתי, נפלתי אל תוך הבור.

ואז, כל מה שאני זוכר, חושך.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן