כתב: עמינדב ספרוני

הרצח המסתורי של סוכן המכירות

קוראים יקרים, סבור אני שרובכם שמעתם על מהפכת הסלולר בשנת  1973, באותה שנה במנהטן שבניו יורק ביצע מרטין קופר שנחשב לממציא טכנולוגיית הסלולר את השיחה הראשונה בטלפון סלולרי. עד כאן ידוע לכל אבל, סיפור עמוק ואפל יותר מסתתר מאחורי נושא זה. סיפור ידוע לקומץ קטן מאוד של אנשים ברחבי הגלובוס (אני הסופר, אחד מהם), ואם ברצונכם לדעת באמת מהו אותו מסתורין סביב הסיפור, שבו נא במקום נח בעודכם לוגמים מספל משקה חם וקראו את השורות הבאות.

 

מיקום: פריז(צרפת) תאריך: האחד עשר בנובמבר 1973

הגשם דפק בחוזקה על חלונות הבית בשעה שמר גולד ישב על הכורסא תוך שהוא מעלעל בעיתון הבוקר, גב' לייקר מנהלת משק הבית הגישה לו ספל תה רותח. "משהו חדש בעיתון?" שאלה בקולה הדק והצייצני. "שום דבר מעניין, תפסו כמה פושעים במהלך שוד בבנק דיימונד חברת "לה נורד" (הצפון בצרפתית) קנתה זכויות על שיווק הטלפון הסלולרי, סן ז'רמן הפסידו במשחק הכדורגל… אוהו רגע אחד" אמר בהפתעה "אדם מת נמצא בלילה במלון ורסאי, הפרטים אינם ידועים עוד, המשטרה חוקרת את המקרה…" מר גולד הניח את העיתון וקם ממקומו "גם כאשר הכל מתחיל לשעמם בעיר הזאת תמיד צץ משהו חדש ומעניין" הוא הביט סביבו ובחן את סלונו שהיה סלון מאוד טיפוסי למי שגר ברובע השביעי של פריז.

הסלון היה סלון עגול עם כניסה צדדית למטבח גדול והמשך לשאר חדרי הבית, שטחו היה גדול מאוד כגודלם של שני חדרי שינה, על הקירות נתלו כמה תמונות ויצירות אומנות והרצפה עשויה מעץ עדין ויפה למראה. במרכז החדר עמד שולחן עץ גדול, ברחבי החדר נחו כמה פריטי אספנות ועתיקות.

"טוב" אמר באנחה "מוטב שאצא לפתוח את החנות… אשמח אם תוכלי לסדר לי את מסמכי הדואר ממוינים כפי שאני אוהב עד שאחזור. גב' לייקר הרימה את העיתון והספל ואמרה "בסדר, רק אל תשכח את המעיל כשאתה יוצא". הוא הנהן והלך לכיוון הדלת הוא פתח את הדלת והיסוס קל חלף במחשבתו, הוא הסתובב אל עבר גב' לייקר וקרא "כרגע נזכרתי… מר פנטום אמור להגיע בקרוב, אם הוא מגיע ועודני חזרתי הואילי בטובך לארח אותו עד שאחזור".

אחר דברים אלה יצא מהבית וחצה את הרחוב לכיוון חנות העתיקות, הגשם הכבד טפטף בכבדות על מעילו. לאחר שתי דקות הליכה הגיע אל פתח החנות הוא הוציא מכיס מעילו מפתח ופתח את הדלת. פעמון הדלת צילצל בעודו ניכנס לחנות, הוא תלה את מעילו על עמוד המעילים ופסע אל קידמת החנות אל הדלפק. החנות הייתה מרשימה ביותר אע"פ שזהו רק חדר קטן עם מזווה קטן מאחור, החנות הכילה ארונות בעלי חלונות ראוה המכילים פרטי אספנות ומוצרי עתיקות רבים עד אינספור, במרכז החדר עמדו במקביל שני תיבות גדולות מזכוכית האחת מכילה דגמים שונים של סירות וספינות והשנייה הכילה פסלוני חרסינה קטנים. מהתקרה השתלשלה נברשת עתיקה ופשוטה שהטילה אור עדין כשל קרני השמש בזריחה על החדר. מר גולד החל מסדר את חפציו כאשר נשמע צלצול פעמון הדלת, אל החנות נכנס איש גבוה במעיל גשם ארוך הוא סגר את מטרייתו וצעד אל הדלפק. האיש היה גבוה מאוד בעל פרצוף ידידותי למראה שערו האדמוני היה ארוך מאוד והגיע  עד לכתפיו, לאיש הייתה לסת מרובעת חזקה ועיניים חומות כשוקולד.

"שלום" אמר האיש בחביבות "ברצוני לקנות דגם של סירה".

"הגעת למקום הנכון" חייך מר גולד, הוא תמיד שמח למכור דגמי ספינות "בוא אראה לך את המבחר שלנו"

הוא פסע סביב הדלפק וניגש לאחת מתיבות הזכוכית הגדולות "כפי שאתה רואה יש לנו כאן מבחר גדול מאוד של ספינות, האם יש לך כיוון מסוים?" שאל. האיש הנהן ואמר "ברצוני לקנות ספינת מלחמה משושלת מינג"

מר גולד סקר את התיבה, לאחר כמה שניות פתח אותה והוציא ספינה גדולה, מעוטרת, יפה למראה והגיש אותה לאיש החביב.

"כמה אני חייב לך?" שאל.

"חמש עשרה פרנקים" ענה מר גולד.

האיש החביב הוציא את ארנקו מנה את הסכום והעביר אותו למר גולד.

האיש מלמל מילות תודה חפוזות ויצא את החנות אל עבר הרחוב הסוער, במהלך היום נכנסו אנשים רבים אל החנות ומר גולד לא נח לרגע קט, כל שנייה היה צריך להתפנות ללקוחות. חנות העתיקות הייתה מאוד פופולרית וידועה בעיר.

השעה הייתה כבר שתיים בצהריים בזמן שמר גולד סיים למכור לאחרון לקוחותיו קמע עתיק ונדיר, לאחר שזה יצא את החנות נטל מר גולד ת מעילו סובב את השל המורה על כך שהחנות סגורה ויצא אל ביתו להפסקת צהריים.

מר גולד נכנס לביתו, בעודו תולה את המעיל על הוו שמע קולות דיבור, הוא נכנס אל הסלון וראה את גב' לייקר משוחחת עם איש צעיר, האיש היה גבר בגיל שלושים וחמש עד ארבעים העל שיער שחור הוא עטה שפמפם קטנטן עיניו הירוקות כיער היו ממוסגרות מאחורי זוג משקפיים דקיקים, האיש אינו היה גבוה במיוחד אך אינו נמוך כמו כן, האיש לבש חליפת משי שחורה ומכנסי אלגנט מגוהצות למשעי הוא נעל נעלי עור שחורות ועל אצבעו ענד טבעת נישואין. מראה מכובד למדי בשביל מדען. כאשר האיש הבחין בו קרא מר גולד בשמחה "סקרוץ' פנטום, חברי היקר טוב לראות אותך".

"הנרי" קרא בשמחה "טוב לראותך גם".

השניים התחבקו והתיישבו על הספה המרופדת, "מה מעשיך בימים אלו?" שאל מר גולד.

"כרגיל" ענה "אני מדען חוקר בלונדון".

"איפה אשתך?" שאל מר גולד "הבאת לכאן לבדך?"

"כן" השיב המדען מצדו "הלגה נסעה לאמריקה, אמה לא חשה בטוב אז היא נסעה לבקרה ותחזור בעוד שבוע ימים".

"צר לי לשמוע על כך" ניחם מר גולד "אבל סבור אני שהיא תבריא מהר הרי אין זו אלא מחלה קלה ושגרתית".

"הצדק עימך ידידי" חייך מר פנטום.

גב' לייקר הביאה עימה ארוחת צהריים דשנה שכללה: סלט ירקות. צלי בקר ברוטב ותפוחי אדמה ולקינוח כוס תה חם עם קוראסון ממולא שוקולד.

בעודם אוכלים נשמעו דפיקות בדלת גב' לייקר מיהרה לפתוח את הדלת,  בפתח עמד בלש משטרתי במדים בעל פנים משופמות ועיניים גדולות, גופו היה שרירי וחסון כיאה ליש משטרה.

"הכניסי אותו גב' לייקר" אמר מר גולד.

"תודה רבה גבירתי" קולו העבה נשמע בחוזקה כאשר פנה לגב' לייקר שתלתה את מעילו, גב' לייקר קדה קלות עם ראשה וחזרה לעיסוקיה.

"שב נא הרולד" פנה מר גולד לאיש "ברצוני שתכיר את ידידי הטוב משכבר ימים סקרוץ' פנטום".

השניים לחצו ידיים.

"סקרוץ' זהו הרולד ראמון בלש משטרתי מוכשר וידידי הטוב" אמר מר גולד "מה מעשיך כאן הרולד?" שאל.

"טוב" נאנח הבלש "אתה יודע שאין בכוונתי להטריד אותך אבל לצערי אין זה ביקור שגרתי ויודע אני שעזבת כבר את עסקי הבלשות שלך אבל אני זקוק לעזרתך".

מר גולד החל לצחוק, "מה כל כך מצחיק?" שאל הבלש.

"אני מניח שזה קשור בחקירת הרצח של האיש במלון?!" אמר מר גולד.

"איך ידעת?" הופתע הבלש.

"זה די פשוט הרי זה הנושא הכי מדובר ומעניין עכשיו שאותו חוקרת המשטרה, הייתה לי הרגשה

שבמוקדם או במאוחר אתם תבואו אליי" חייך מר גולד.

"אכן. הצדק עימך, הפרשה הזו מאוד מטרידה ועודני פתרתיה" נאנח הבלש.

"טוב ידידי אל נא תתייאש אעזור לך" מר גולד טפח על שכמו של ידידו.

"באמת?" שאל הבלש.

מר גולד חייך "אומנם עזבתי את עסקי הבלשות לפני שנים עברו, אבל אני סבור שקצת אתגר מוחי לא יזיק לי ומאחר וחברי הטוב סקרוץ' נמצא כאן בביקור למשך שבוע אני חושב שגם הוא ישמח להתלוות אלינו לחקירה" אמר בלבביות "האין אני צודק סקרוץ?'" שאל.

"אכן, בלי ספק זו תהיה דרך מעניינת לבלות בזמן שהותי כאן" ענה סקרוץ'.

"וואו תודה רבה לך הנרי אני חייב לך" הבלש נאנח בהקלה "אבל רגע, איך ידעת שזוהי פרשיית רצח?" הבלש הרים את גבתו בשאלה.

"זה די פשוט" ענה מר גולד בגיחוך "מתוך תיקך מבצבץ תיק משטרתי בצבע אפרפר שזהו הצבע לתיקים משטרתיים בנושא רצח ומאחר שבאת לפה בבקשת עזרה בנושא המוות של האיש במלון זה רק טבעי שאני אקשר את זה לתיק המשטרתי שבתיקך" ענה בנינוחות.

"וואו" התפעל הבלש " מסתבר שלא איבדת אפילו טיפה מהכישרון הבלשי שלך" החמיא הבלש.

מר גולד משך בכתפיו ושאל "אז מתי נתחיל?"

"אפשר לנסוע לזירת הרצח כבר עכשיו אם אתם רוצים?!" ענה הבלש.

"מה אתה אומר סקרוץ'?" מר גולד פנה אל חברו.

"אני מוכן ללכת ברגע זה" הלה השיב.

"אם כך אני חושב שכדי שניסע ממש עכשיו… אלך לקחת את חפצי" מר גולד קם ממקומו ופסע אל עבר המטבח.

כמה דקות לאחר מכן יצאו השלושה לרחוב, ליד המדרכה חנתה מכונית משטרתית גדולה, השלושה נכנסו למכונית ונסעו לזירת הפשע, למלון.

לאחר חמש עשרה דקות נסיעה הם הגיעו למלון, שומר עמד בכניסה ללובי ובדק את הנכנסים והיוצאים השלישייה לא היו צריכים לעבור בדיקה ביטחונית משום שהיה להם צו משטרתי.

הם נכנסו ללובי רחב ידיים שהכיל כורסאות ופינות ישיבה רבות, הכורסאות המרופדות עוטרו ברגלי עץ מגולפות בצורת ראשי תרנגול החיה הלאומית של צרפת. ליד הקירות המצופים כסף עמדו עמודי שנהב ועליהם חפצים יוקרתיים מפסלי שנהב יפיפיים ועד כדי חרסינה.

הם ניגשו לדלפק עשוי השיש והרולד ניגש אל הפקידה ודיבר איתה כמה מילים חפוזות, "מסתבר שחלק מאנשי המשטרה כבר שמה" מלמל הבלש "כדאי שנעלה" הוא הצביע על המעלית הקרובה.

הם נכנסו למעלית והבלש לחץ על הכפתור המורה על קומה 7, "וואו חמישים קומות ורמה של חמישה כוכבים, מישהו פה לא חסך בכסף" התפעל סקרוץ'.

"אכן" אמר מר גולד בספקנות.

הם הגיעו לקומה ויצאו מהמעלית בעודם פוסעים במסדרון חלפו על פני איש אלמוני וסקרוץ' נתקע בו, "סליחה אדוני" מלמל חפוזות הוא הרים לו את קופסת הסיגרים, ארנק העור היוקרתי והמפתחות והגיש אותם לאיש.

הם נכנסו לחדר מספר 13 בחדר הגדול והיוקרתי כבר עמדו אנשי משטרה במהלך בדיקות, במרכז החדר שכבה הגופה הם ניגשו אליה והסיטו את הניילון שכיסה אותה, חוץ מפציעה בלב שקרתה מירייה לא היה כל סימן חיצוני וגופני למותו. החדר הגדול היה מרוהט השולחן עץ במרכזו שהוזז הצידה בשל החקירה, בפינת החדר עמדה מיטת אפיריון יוקרתית, בנוסף היה בחדר ארון אחד שני שידות וכניסה צדדית לחדר אמבט גדול ויוקרתי, כמו כן הייתה גם יציאה למרפסת גדולה אחרי סיור קטן וכמה בדיקות שנראו מאוד מורכבות שערך מר גולד הם יצאו לחצר כדי לדון במקרה.

"טוב" נאנח מר גולד "מסתבר שהפרשייה הזו יותר מסובכות מכפי שחשבתי, הרוצח לא השאיר אחריו עקבות אבל כן יש פה פריט אחד שיכול לתת לנו רמז על הפרשייה, הביטו" הוא הראה להם סיגר משומש.

"אוקי אבל איך זה עוזר לנו?" שאלו הבלש והמדען פה אחד.

"תריחו" אמר מר גולד וקירב אליהם את הסיגר.

"זה עדיין טרי!" התפלא המדען הצעיר.

"נכון מאוד סקרוץ'" אמר מר גולד בשמחה ולכן יש סיכוי גדול מאוד שהסיגר הזה שומש ממש בשעת הרצח וזה נותן לנו כיוון, יש לי עוד רעיון קטן… סקרוץ' אני צריך שתלך להשיג לי את חוברת ההסברה של המלון והרולד תשיג מהקבלה את הרישומים של כל הביקורים שנעשו בחדר הזה ובנוסף את התיק של הנרצח". השניים יצאו מהחדר במהירות ומר גולד המשיך להרהר בדברי הפרשה.

בתוך כמה דקות חזרו השניים עם הדברים, מסתבר שבמהלך שהותו של הנרצח היה לו רק ביקור אחד על ידי אדם בשם פיט און.

"טוב הרולד" אמר מר גולד מרחף במחשבותיו "נלך עכשיו לתחנת המשטרה אנו צריכים להשיג פרטים על האיש".

הם נסעו לתחנת המשטרה ולאחר כמה דקות נסיעה הגיעו לתחנת המשטרה הרולד ביקש מהם להמתין עד שיביא את התיק של החשוד שלהם הם המתינו כמה דקות בזמן שהרוח הצליפה בפניהם.

"אז מה אתה חושב על הפרשה הזו ידידי?" שאל סקרוץ' את מר גולד.

"זו בלי ספק האחת מהפרשות היותר מוזרות שנתקלתי בהם אף על פי שזוהי פרשייה די פשוטה" ענה מר גולד בפסקנות.

"איש נחמד ידידך הבלש" העיר כדרך אגב.

"אכן" ענה מר גולד "הכרתי אותו באחד מחקירותיי, הוא היה בלש צעיר אבל נועז מאוד ואין ספק שבזכותו הצלחתי את החקירה הזו".

 

הבלש שב אליהם מחזיק תיק משטרתי, הם נכנסו למכונית המשטרתית והחלו לעיין בתיק. פרט לתמונה תאריך לידה נתונים קטנים על משפחתו ועל כך שהוא מעשן כבד לא היה דבר שימושי שיכל לעזור להם אפילו לא כתובת.

 

"טוב מה נעשה עכשיו?" שאל סקרוץ' "אין לנו דרך להגיע אל החשוד ולדבר איתו אנחנו אפילו לא יודעים איפה הוא גר" הוא נאנח בעצב.

 

"האמת שאנחנו כן יודעים איפה הוא גר" אמר מר גולד בהפתעה.

 

השניים הסתכלו עליו בשאלה, "טוב ליתר דיוק אני יודע איפה הוא גר" הוא גלגל את עיניו וכשהמשיכו להסתכל עליו בבלבול הסביר "הוא לקוח ותיק בחנות שלי, הרבה פעמים הוא הגיע לחנות לקנות חפצים ודיברתי אתו רבות אני לא אשכח את הפרצוף הזה לעולם".

 

"וואו מזל" נאנח הבלש בהקלה "כבר חשבתי שאין סיכוי שנוכל לפתור את הפרשה הזו".

 

"אז היכן הוא גר?" שאל סקרוץ'

 

"לא רחוק מביתי, בואו ניסע לשם" אמר מר גולד באדישות.

 

הם נסעו כמה דקות ולאחר מכן עצרו ליד ביתו של החשוד הבית היה דומה מאוד לביתו של מר גולד משום ששני הבתים היו מאותו דגם ושכנו ברובע השביעי של פריז.

הם דפקו בדלת כמה פעמים בקריאת "לפתוח, משטרה" מאחר שלא ענו ולא פתחו את הדלת פרץ הבלש את הדלת והשלישייה נכנסו לבית. הם נכנסו לתוך הסלון שהיה מרוהט בכמה כורסאות וספות, שטיח מפרוות דב ועל הקירות נתלו מבחר של רובי ציד, אקדחים, סכינים ורשתות.

"מה זה כל זה?" שאל סקרוץ'

 

"זהו ציוד הציד שלי" אמר קול קריר מאחוריהם.

השלושה קפצו בהפתעה והסתובבו אל עבר האיש, האיש היה גבר צעיר בגיל שלושים עד שלושים וחמש, מגולח למשעי עם שיער שחור קצוץ. הוא לבש חליפת ציד ומכנסי דגמ"ח, על רגליו נעל מגפי בוקרים מראה מאוד מוזר.

 

"מה מעשיכם כאן?" שאל האיש

 

"באנו לחקור אותך בנוגע לפרשיית המוות במלון ורסאי אמש" ענה לו מר גולד בקרירות.

 

"מר גולד" הגיב האיש בארסיות כאשר ראה אותו, "מה אתה קשור לפרשה המחפירה הזו?"

 

"אני לא קשור אליה" אמר מר גולד ברוגע "אני פשוט עוזר לחברי הבלש בחקירה".

 

"טוב אין לי מה לומר לכם, אני לא יודע כלום על הפרשה" הגיב בתוקפנות.

 

"אם כך למה היית אתמול בלילה בחדרו של הנפטר?" שאל הבלש.

 

"לא הייתי שם בכלל לא התקרבתי למלון" ענה בהפתעה.

 

"אז אתה טוען שהפלילו אותך?" שאל סקרוץ'.

 

"או אולי אתה בכלל משקר" חזר הבלש.

 

"אני לא קשור לזה אני מבטיח לכם, לא אני רצחתי את האיש".

 

מר גולד חייך ואמר "עכשיו אני בטוח בזה שאתה רצחת את האיש".

 

השלושה הרימו גבה בשאלה.

 

"בואו והסביר לכם" אמר מר גולד בחיוך השלושה התיישבו על הכורסא בעוד מר גולד מחל לפסוע ברחבי הסלון תוך שהוא מסביר להם.

"מר און היקר היה בא אליי לחנות לקנות חפצים מהסוג הנ"ל… כלי נשק, שאותם אתם רואים על הקירות כרגע ולא פעם שאלתי את מר און מדוע הוא קונה את החפצים האלה? והלה השיב לי שהוא אספן של פירטי ציד כי הוא צייד. האמת שלא האמנתי לדברים אלה ולכן יום אחד החלטתי לעקוב אחריו". פיט און המופתע פער את עיניו והטה אוזן קשבת.

"עקבתי אחריו לביתו" המשיך מר גולד "ושם הצלחתי לראות כמה דברים מעניינים מסתבר שהוא מקבל לא מעט מכתבים אלמוניים אם סכומי כסף, דבר מוזר בהחלט. יום אחד החלטתי להתגנב לביתו של מר און, הבית הזה, בשעה שהוא נמצא מחוץ לבית ומה שגיליתי הוא שאם תלכו למרתף הבית תוכלו לקבל שם הוכחות לדברים של פיט און, מסתבר שהוא באמת צייד, צייד ראשים. עכשיו איך גיליתי שהוא הרג את האיש כמה סיבות: אחת אתה נרשמת במלון כמבקר היחיד של הנרצח, שתיים בחדרו של הנרצח נמצאה סיגריה מסוג זה שאתה מעשן". מר גולד הצביע על השולחן שם הונח קופסת סיגריות מהסוג שנצא במלון.

"האמת ששמת לב שהשארת מאחוריך רמז" המשיך מר גולד בשלו "ולכן באת היום לנסות לערוך חיפוש כדי להעלים ראיות, לא סתם חשבתי שפני האיש שבו נתקל סקרוץ' במלון מוכרות לי, אך לא יכולתי לחפש אחר הסיגר האבוד משום שהמשטרה הייתה שם. הוכחה שלישית היא שלפני כמה דקות אמרת ואני מצטטת "אני לא קשור לזה אני מבטיח לכם, לא אני רצחתי את האיש",

אך ידעת שהאיש נרצח אם כתוב בעיתונים שנמצא אדם מת, מאיפה יכולת לדעת שהוא נרצח?!. לכן זוהי ההוכחה שאתה רצחת את האיש" מר גולד סיים את המונולוג בתנועת ניצחון.

 

"אתת צודקים" אמר פיט "עליתם עליי אני עשיתי זאת אני רצחתי את האיש אבל זה היה מתוך ענייני עבודה מישהו הורה לי לעשות זאת, קיבלתי מכתב עם סכום כסף והסיגרים האלה ביחד איתם ואמרו לי לרצוח את האיש בתמונה. אבל אין לי שמץ של מושג ממי נשלח המכתב".

 

"כן, חשבתי כך" אמר מר גולד "טוב בכל מקרה אתה עצור באשמת רצח ולי יש כיוון חקירה מי שלח את המכתב. בואו נלך רבותיי".

בעודם יוצאים פתח הדלת נכנסו שוטרים חמושים ותפסו את הרוצח.

"חברים חיזרו לביתי וחכו לי שם אחזור בעוד שעה קלה והרולד אני צריך שתיתן לי את צו החיפוש".

הבלש הוציא מכיס מעילו ונתן אותו למר גולד, מר גולד לקח מונית ונסע משם ובנתיים הלכו הבלש וסקרוץ' אל ביתו של מר גולד וחיכו לו שם.

הם לא נאלצו להמתין זמן רב וכבר מר גולד חזר.

"נו?" שאלו פה אחד.

"פתרתי את התעלומה" אמר מר גולד "האיש ששכר את צייד הראשים הוא לא אחר מאשר אדריאן בניטה, הבעלים של חברת השיווק "לה נורד"".

 

"מה?" צעקו השניים פה אחד "איך זה הגיוני?" שאל סקרוץ'.

 

"שבו והסביר לכם" מר גולד הורה על הכורסאות שמולו, השניים התיישבו ומר גולד החל להסביר:

"טוב אז כשביקשתי מהרולד את התיק האישי של הנרצח, ראיתי שם שהוא סוכן מחירות ושהוא נמצא בפריז מטעמי עבודה והוא אמור להיות בפגישת עסקים שנקבעה לאתמול בלילה, בנושא שיווק טלפון סלולרי.

לאחר מכן כשדיברנו עם מר און הוא אמר דבר מאוד מוזר, הוא אמר ששלחו לו בנוסף לכסף ולמכתב סיגריות. למה שלחו לו סיגריות זה אני מבין, בגלל שהוא מעשן כבד אבל זה נתן לי כיוון חקירה, הסתכלתי על הסיגריות וראיתי שהחברה שמשווקת אותם זוהי חברת "לה נורד" המפורסמת ואז ביקשתי מהרולד צו חיפוש והלכתי למשרדי החברה. הסתכלתי ברישומים של משרדי החברה וראיתי שנשלח לכתובת של מר און מכתב עם כסף וסיגריות מטעם מנהל החברה בעצמו.

אם אתם זוכרים חברת לה נורד קנתה אמש את הזכויות לשיווק טלפון סלולרי, לפי החקירה שלי הזכויות על השיווק היו אמורות להיות של החברה המתחרה של חברת "לה נורד" שזוהי החברה שבא עבד הנרצח, אז מר אדריאן בניטה עשה מעשה חכם ונוראי, הוא רצח את הסוכן ומאחר שלא הגיע לפגישת העסקים הפגישה התבטלה וחברת "לה נורד" יכלה לקנות את הזכויות על שיווק הטלפון הסלולרי. דבר זה יכניס כסף רב לחברה". מר גולד סיים את דבריו בתרועת ניצחון.

 

"וואו" קראו שני החברים יחדיו "כל זה גילת בעצמך?" שאל סקרוץ'.

 

 

"אמרתי לך שאתה תפתור את הפרשייה הזו" אמר הבלש בהתלהבות "היית לי לעזר רב הנרי ידידי, תודה רבה אני חייב לך, ועכשיו עליי לרוץ לתחנת המשטרה לבשר להם את פתרון הפרשה,

היו שלום וכל טוב" ובמילים אלה יצא הבלש מהבית נכנס למכונית ונסע לתחנת המשטרה.

 

"מדהים" אמר סקרוץ' "אין פלא שאתה נחשב הבלש הטוב ביותר בצרפת פתרת את הפרשה הזו מהר מאוד".

 

"אה זה שטויות" צחק מר גולד "כבר אמרתי שזוהי פרשה פשוטה".

 

"אתה אדם מיוחד במינו הנרי" אמר סקרוץ' "טוב מוטב שאחזור למלון אבוא מחר בבוקר שוב, לילה טוב הנרי".

 

"לילה טוב סקרוץ'" אמר הנרי.

 

 

 

למחרת בבוקר נשמעו דפיקות על הדלת, "גב' לייקר את יכולה לפתוח את הדלת?" אמר מר גולד.

גב' לייקר פתחה את הדלת והנרי סקרוץ' נכנס פנימה בסערה.

"ראית מה כתבו בעיתון הבוקר?" שאל את מר גולד בהתלהבות.

"מר גולד הניד בראשו לשלילה ולקח את העיתון מידיו של מר סקרוץ', "אהממ" הוא הקריא בקול "בלש משטרתי וחבריו פתרו את תעלומת הרצח במלון ורסאי, הבלש מסר בתגובה שהוא אינו היה מצליח לולי עזרת חברו".

הוא הרים את עינו מהעיתון ואמר "נחמד שיש אנשים שמעריכים אותך".

הוא לגם מספל תה חם ושקע בכורסא בעודו חושב על החקירה הבאה שלו.

 

 

 

 

 

 

 

 

הסוף.

 

 

 

 

 

 

 

השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן