"אוף אני לא מאמינה שהיא שוב עושה לך את הדבר המגעיל הזה!" אמרה אדל, חברתי הטובה ביותר.
איך שאנשים יכולים להיות אכזריים לפעמים, חשבתי לעצמי ,בלי להגיד לאדל דבר מהמתחולל בתוכי.

הכל התחיל כשנולדתי, בעצם קצת אחרי, כשההורים שלי נתנו לי את השם שלי.
איזה הורים יכולים להיות טיפשים כל כך בבחירת שם לילדה היחידה שלהם?!
מי קורא לילדה שלו אחישנה?!  ההורים שלי.
לא שאני חושבת שזה שם מכוער, אני דווקא אוהבת את השם שלי, הבעיה היא שרוני לא אוהבת אותו LL

רוני, מאז שאני זוכרת את עצמי, צחקה על השם שלי והזמן לא פתר את זה, אבל הבעיה הכי גדולה בכל זה היא שרוני תמיד הייתה, וניראלי גם תמיד תהיה, מלכת הכיתהLL
עם כל הכבוד לרוני, אני לא מבינה, איך ילדה כזאת יכולה להוביל חברתית?
מי בכלל רוצה שהיא תהיה המרכז של הבנות בכיתה?! כנראה כולם חוץ ממני, טל, נועה ואדל LL

והיום רוני, בפעם הלא יודעת כמה בחיי, סיפרה לכולם מה היא חושבת על השם שלי.
רק שהפעם, לשם שינוי, גם בר הצטרפה אליה.
לא האמנתי שבר עושה לי את זה, היא הייתה חברה ממש טובה שלי פעם, היום כבר לא.
עובדה שהיא המציאה עלי שקרים. אני מוכנה להישבע שאני לא מאומצת ובגלל שההורים המאמצים שלי לא רצו לאמץ אותי וחייבו אותם הם קראו לי אחישנה. אני בכלל לא מאומצת.

בטח רוני המציאה את זה ובר כמו משרתת נאמנה הפיצה את זה… אבל עדין אני לא מאמינה עליה ממש מוזר איך רוני ובר נהיו חברות טובות כל כך כשלפני זה בר הייתה חברה טובה שלי ו"שנאה" את רוני.
אולי היא לא כל כך שנאה אותה וסתם עשתה את עצמה לידי…

"מה את רוצה שנעשה? את רוצה שנלך שוב למורה?" קטעה אדל את חוט מחשבותיי.
"רק לא זה, הם יצחקו גם עליך אחרי זה, הספיק לי הפעם הקודמת שהם צחקו עלי וקראו לי תינוקת שבוכה והולכת למורה." עניתי לי במרירות.
"את צודקת, אבל באמת לא אכפת לי שיציקו לי גם" היא ענתה.
איזה לב טוב יש לאדל באמת שלא מגיעה לי חברה כזאת. חשבתי ואמרתי לה "נו באמת, את אפילו לא יודעת מה זה"
"אני לא בטוחה, אבל שיהיה, אם את אומרת אני מאמינה לך" אמרה אדל. באמת שלא מגיע לי להיות חברה שלה..
"אז מה את רוצה שנעשה? אולי…" הצלצול קטע את דיבורה של אדל." טוב נגמרה ההפסקה בואי נחזור לכיתה ונחשוב על רעיון מה אפשר לעשות בזמן השיעור" אמרתי אני.

אוף, אני לא סובלת שיעור אנגלית ודווקא עכשיו אחרי שרוני ובר פגעו בי ככה זה באמת יהיה סיוט מתמשך, חשבתי.
"אחישנה! אחישנה! מה את חולמת שם?" אמרה המורה רחל שמלמדת אנגלית "עשית את שיעורי הבית?" המשיכה.
אופס! לא עשיתי, אני לא מאמינה שזה קורה לי, בטח המורה הולכת לשלוח אותי למנהלת, אוי לא.
"אחישנה! תביאי לי את המחברת שלך!" העירה אותי המורה ממחשבותיי, הבאתי לה.
המורה פתחה את המחברת וגילתה שלא עשיתי שיעורי בית,
עיני נחו על רוני, היא הסתכלה עלי במבט שמח לאיד והיה נראה שהיא מתאפקת לא לצחוק, הזזתי את המבט לכיוונה של בר, היא דיברה עם שירה שיושבת לידה, היה נראה שהיא לא שמה לב למה שקורה בכיתה ברגעים אלו ,ואז פתאום בר הסתכלה עלי וחייכה חיוך מעודד, זה היה בערך שתי שניות ומיד היא המשיכה לדבר עם שירה. לא ידעתי מה לחשוב עליה..

"אחישנה! אני לא רואה פה את השיעורים שלך!" המורה דאגה שאני לא אצטרך לחשוב על מה לחשוב.
"לא עשיתי" אמרתי בקול מושפל והרכנתי את הראש.
"לא עשית?! חכי לי בחוץ, אני כבר באה" עכשו נלחצתי באמת, ואם היא תיתן לי פתק להורים?
בדרך החוצה הספקתי לראות את מבט הבוז שרוני נעצה בי. לא יכולתי לשרוד יותר, רציתי למות.
לא האמנתי שזה מה שאני רוצה. למות. קראתי הרבה סיפורים (חלקם ממש גרמו לי לבכות) על ילדים שרוצים למות בגלל המצב החברתי שלהם, אבל שזה יקרה לי?! על זה לא חלמתי אפילו.

עברה כבר רבע שעה והמורה עוד לא יצאה, איזה מזל, היא בטח שכחה אותי JJ
חיכיתי עוד חמש דקות ואז המורה יצאה, מסתבר שהיא לא שכחה אותי, חבל…
"מה קורה לך בזמן האחרון?" היא פתחה בשיחה, לא עניתי. "זה נראה שמשהו ממש מציק לך, את רוצה לספר לי מה?" החלטתי לענות "לא משהו, מישהי" מלמלתי.
"מה אמרת?" שאלה המורה, "לא חשוב", התחרטתי שדיברתי בכלל.
"זה כן חשוב, אם את לא רוצה לספר לי את לא חייבת, אבל את יודעת שאני אצטרך לספר את זה למחנכת שלך" המורה סוג של איימה עלי.
כמעט שאלתי אותה את מה היא תצטרך לספר, אבל בסוף התחרטתי, החלטתי לשתוק. "נו, למה את לא עונה?" גילתה המורה קוצר רוח קל. שתקתי.

"אחישנה חמודה, אם את רוצה לפתור את הבעיה שלך את חייבת לדבר עם מישהו." המורה חזרה לדבר בלי שמץ של קוצר רוח. "אמא ואבא שלי זה טוב?" אמרתי, במחשבה שניה  קצת התחצפתי. המורה התעלמה מהחוצפה שלי וענתה "מצוין, אם לא דיברת איתם עד עכשו"  אחלה רעיון לשתף את אמא ואבא אבל כדאי שהמורה לא תדע שלא עשיתי את זה עד עכשו "בטח שדיברתי איתם" שיקרתי למורה פעם ראשונה בחיי, מה קורה לי? אני לא מאמינה ששיקרתי לה! אני חייבת לספר לאמא ואבא היום ישר כשאני חוזרת מבית הספר! מקווה שיהיה לי כח בשביל זה. "טוב תחשבי על מה שאמרתי לך ותכנסי לכיתה עוד חמש דקות" אמרה המורה רחל ונכנסה וחזרה לכיתה.

המורה רחל השאירה לי המון חומר למחשבה, אבל יותר חשוב עכשו לחשוב על בר ועל מה שהיא עשתה לי ולמה היא אחר כך חייכה חיוך מעודד כאילו לא קרה כלום. מעניין אולי היא התחרטה על זה? טוב אני צריכה להיכנס לכיתה אני אחשוב על זה אחר כך.

נכנסתי לכיתה, הבנות בדיוק עשו עבודה. רוני ישר הסתכלה עלי וחיוך זדוני התפשט על פניה,
מעניין מה היא מתכננת, חשבתי בליבי. הסתכלתי על בר, היא לא שמה לב שנכנסתי, הלכתי למקומי ליד נועה שהיא דווקא חברה טובה שלי והתחלתי לעבוד.

העבודה הייתה ממש קשה ולא היה לי כח לעשות אותה.
החלטתי להשאיר את העבודה לבית ולחשוב מה אני עושה עם המצב החברתי שלי. קודם כל חישבתי כמה חברות יש לי וגיליתי שאין לי כל כך קצת חברות: אדל, נועה, טל ואם מחשבים גם את בר אז זה יוצא 4, לא רע למישהי שמאז הגן רוני מציקה לה.
במחשבה שניה מי אמר שרוני שונאת אותי בכלל??? אולי היא פשוט מקנאה.
קראתי מלא ספרים על בנות שקינאו בבנות אחרות ובגלל זה הציקו להן תמיד.
למרות שלספרים שאני קוראת יש תמיד סוף טוב. אני שונאת סופים לא טובים.
טוב… מי אמר בכלל שלסיפור שלי עם רוני אין סוף טוב?! אני. למה אני חייבת תמיד לנבא רעות?! כי ככה אני ואני צריכה להתמודד עם זה. המשכתי להתווכח עם עצמי.
עם כמה דברים כבר אפשר להתמודד?! החזרתי לעצמי בשאלה. הרבה! החזרתי לעצמי בתשובה.  אבל זה קשה להתמודד עם הרבה דברים! אמרתי. זה רק מראה שאת יכולה אם יש לך כל כך הרבה דברים להתמודד איתם! דיייייי! צעקתי אופס! צעקתי את זה בקול.

"מי צעקה כאן?" אמרה המורה בכל מפחיד. "אחישנה" אמרה לה רוני.
כמה רעה היא יכולה להיות? "צאי החוצה" המורה חצי צעקה. נבהלתי חשבתי שהיא מתכוונת אלי. הסתכלי לכוון היציאה וראיתי את רוני יוצאת בראש מושפל. ת'אמת קצת מגיע לה חשבתי. "אני עוד מעט חוזרת ושאף אחת לא תקום מהמקום" הזהירה המורה.
אחרי כמה דקות המורה נכנסה לכיתה במבט מהורהר, מעניין על מה היא חושבת?

סוף סוף נגמר השיעור והולכים הביתה. בדרך אדל שאלה אותי מה המורה אמרה לי, החלטתי לא לספר לה ואז בר ניגשה אלינו והביטה בי במבט שלא הבנתי את פירושו "היי בר" אמרה אדל.
"היי" היא ענתה "אחישנה, אני יכולה להגיד לך שניה משהו רק שתינו?" שאלה בחשש.
"בכיף" עניתי והלכנו לצד. "סליחה על מה שהיה היום" אמרה בר והסמיקה. "זה בסדר" עניתי, למרות שלא הייתי שלמה עם זה שזה בסדר. "את בטוחה שזה בסדר?" שאלה אותי בר שוב.
"בטח שזה בסדר" עניתי לה והפעם הייתי שלמה עם עצמי לגמרי. "תודה!" ענתה בר והתחבקנו.

כשהגעתי הביתה אף אחד לא היה בבית, "יש מישהו?" שאלתי, אף אחד לא ענה, כנראה אמא שלי התעכבה קצת בעבודה. חבל, דווקא ממש רציתי לספר לה מה שעובר עלי…
עברה רבע שעה ואמא שלי עדיין לא הגיעה, התקשרתי עליה היא ענתה ואמרה שהיא עוד חמש דקות בבית. חיכיתי חמש דקות ואמא שלי הגיעה. "אמא אני יכולה לדבר איתך על משהו?" שאלתי. "כן חמודה, בואי למטבח נדבר תוך כדי שאני אכין ארוחת צהריים"
הלכתי למטבח והתחלתי לספר לאמא הכל.
על איך שתמיד רוני צוחקת עלי בגלל השם שלי ועל איך שהיום היא סיפרה לכולם (החלטתי לא לספר לה על בר) שאני ילדה מאומצת ובגלל שהיא ואבא לא רצו לאמץ אותי וחייבו אותם הם קראו לי אחישנה.
אמא שלי הייתה המומה ולא ידעה מה להגיד על כל מה שסיפרתי "אני אדבר עם המורה ונחשוב מה אפשר לעשות". אוי לא! אם אמא שלי תספר למורה רוני תצחק עלי יותר. "אמא את לא מבינה שלספר למורה זה לא עוזר?" עניתי לה "למה לא?" היא שאלה "לא חשוב, תשכחי שאמרתי משהו וזהו!" התעצבנתי והלכתי לחדר.

כשהגעתי למיטה הטמנתי את ראשי בכרית ובכיתי עד שנרדמתי.
כשהתעוררתי שמעתי את ההורים שלי מדברים בשקט במטבח. הלכתי למטבח והקשבתי להם. "אי אפשר לתת לחברות של אחישנה לצחוק עליה בגלל השם שלה" שמעתי את אמי "אם הן היו יודעות את המשמעות של השם שלה זה לא היה קורה" המשיך אבי. "אני הולכת לראות מה איתה" אמרה אמי. רצתי למיטה ועשיתי את עצמי ישנה. אמי הגיעה עשר שניות אחרי. "אמא", לחשתי לה, "איך את מרגישה?" שאלה אמא בדאגה. "מה השעה?" החזרתי לה בשאלה, "שש וחצי" אמרה אמא "וואו ישנתי פוללללל זמן" אמרתי "את רוצה ארוחת ערב?" אמא הייתה מעשית. "לא" אמרתי וחזרתי לישון.

בבוקר אמרתי לאמא שאני לא רוצה ללכת לבית הספר.
"למה?" שאלה אמא ונשמעה דאוגה "לא כיף לי שם" עניתי, "את יודעת שלא עושים רק מה שכיף?" "כן אבל…" בסוף הלכתי.

בדרך לבית הספר החלטתי להתעלם מרוני וממה שהיא עושה לי לגמרי
כשהגעתי לכיתה רוני ונוי הBFF שלה התחילו לצעוק עלי שהכל בגללי "מה אתן רוצות מהחיים שלי?" שאלתי אותם "בגללך המורה נתנה עונש לרוני!!" צעקה עלי נוי. "מה אני אשמה בזה?" שאלתי "בגלל שצעקת בשיעור אנגלית אתמול!!" אמרה רוני. "לא בעיה שלי שנענשת" אמרתי והלכתי למקומי שקועה בהרהורים.

אחרי התפילה המורה חגית, שהיא המחנכת הכי טובה שיש, שמה לנו סרט במקום שיעור תושב"ע, הסרט היה על ילדה בשם אור שעשו עליה חרם 3 שנים.
אור סיפרה שהיא הרגישה יותר גרוע מקיר כי מקיר מתעלמים ולא מתייחסים ואליה מתעלמים וכשמתייחסים זה יותר גרוע.
"רציתי להתאבד" היא סיפרה "הלכתי לתחנה של האוטובוס למכתש רמון עליתי לאוטובוס ונסעתי. כשהגעתי למצפה רמון הלכתי למכתש ובאתי לקפוץ נשמתי עמוק וחשבתי על כל מה שחברותיי לכיתה ובראשם שירז עשו לי ואז פתאום שמעתי בראשי את שירז אומרת 'אין לי כח לאור, שתתאבד!' ואז באותו הרגע חשבתי שאם אני אתאבד זה יהיה ניצחון של שירז, התחרטתי וברגע האחרון חזרתי הביתה" הסרט נגמר כל הכיתה מחתה דמעה.
ראיתי בזווית עיני את רוני ונוי כול הפרצוף שלהן שטוף דמעות מבקשות מהמורה לצאת לשירותים לשטוף פנים, כנראה הן הבינו מהן עשו לי כל השנים, חשבתי.

כשרוני ונוי חזרו מהשירותים הם פנו אליי והתחילו לבכות שוב תוך כדי בקשות סליחה ושאלות אם גם אני נפגעתי ככה כמו אור ,ואז מור (ילדה בלי טקט) אמרה "מה?! זאת אחישנה בסרט?" "לא, מאיפה צץ לך הרעיון הזה?" ענו לה נועה וטל ביחד. "אז למה רוני ונוי ככה בוכות?"
אמרה מור והסתכלה לכיווננו "אני ממש מצטערת על מה שעשיתי לך" בכתה רוני.
"גם אני" הצהירה נוי.

בהפסקה אני אדל רוני ונוי  דיברנו על מלא דברים.
כשהגעתי בצהריים עם רוני לביתי אמא הייתה מופתעת והסברתי לה שהשלמנו. שיחקנו כל אחר הצהריים ובערב כשכבר החשיך  ליוויתי את רוני עד אמצע הדרך וקבענו להיפגש מחר בבקר וללכת לבית ספר ביחד.

כשהגענו לבית ספר היה אפשר לראות את ההקלה של כל הבנות על זה שהשלמנו.
בהפסקה כל מי שפגעה בי במשך השנים ניגשה אלי ואמרה סליחה חזרנו להיות כיתה מגובשת.

סוף טוב הכל טוב!!

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
14 תגובות
  1. צופיה הגב

    סיפור ךשוט מושלם

    דרג
  2. הודיה רחל המושלמתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!! הגב

    רווני את כזאת רווניייייי!!!!!!!!!!!!!!

    דרג
  3. אליאורה היין הגב

    מושלםםםםםםםםםםםםםםםם

    דרג
  4. הודיה רחל!!!!!!! הגב

    אז איך אפשר לסכם
    מה תהיא שתהיא גדולה?
    מה כבר יכול להיות!!!
    כ – ו – ת – ב – ת – ה – כ – י – מ – פ – ו – ר – ס – מ – ת
    !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    דרג
  5. חנה אילן הגב

    מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

    דרג
  6. אפרת חג'בי הגב

    הודיה זה פשוט מהמםםםם

    דרג
  7. יסכה דנינו הגב

    סיפור מאלף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    רוונה תותחית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    דרג
  8. סודי ביותר!!!!!!!!!!!!!!!!!! הגב

    וואי הודיה סיפור מושלללםםםםםםםםםםםםםםם

    דרג
  9. שבות הגב

    אחותי י'מהמת מזה הסיפור המושלם הזה !!!!

    דרג
  10. נעה חג'בי! הגב

    סיפור פשוט מוווווווווווווווווווששששששששששששי!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן