פעם לפני הרבה שנים היה ילד, קראו לו זלמן הוא היה בן 10 והיה לו שיער בצבע חום דבש ועיניים ירוקות יפהפיות בנוסף, הוא

מאוד אהב לצייר, הבעיה הייתה שבכפר בו גר, כל מי שצייר היה נחשב למכשף, ראש הכפר היה עובר מבית לבית כדי למצוא את

הציירים שאותם החשיב כמכשפים.

הוריו של זלמן לא האמינו לדעה הקדומה של ראש העיר על הציירים, ותמיד תמכו בו בסתר והעבירו לו

אוכל וכסף בשביל שיוכל לחיות בסתר, אולי הם ידעו על עברו של ראש הכפר ואולי סתם לא חשבו כך.

בוקר אחד החליט זלמן שהיום הוא מצייר לא משנה מה קורה, באותו רגע נטל את העיפרון ואז  הדלת נפרצה ומי נכנס? כמובן

ראש הכפר עם כל החיילים שלו והם קראו "אתה, אתה מכשף" זה הדבר האחרון שזלמן רצה  ועכשיו בכל ליבו קיווה: הלוואי

שאף אחד לא היה שם לב שאני מצייר , באותו רגע הזמן נעצר  והופיע מכשף ואז הוא נעלם ואתו נעלמו גם ראש הכפר וחייליו,

ועל הדף של זלמן הופיע המשפט הזה: אם דברים תרצה להעלים אמור: "בחיי שאתה מקסים".

לפתע, נכנסו הוריו של זלמן והכניסו איתם ארנב שחור עם כתמים לבנים, "הפתעה" קראו ההורים "ראינו אותו בחנות בעלי

החיים ,נכון שהוא מקסים?" "נכון, איזה חמוד הוא" עברו כמה ימים וזלמן נקשר לארנב שהגיע לביתו.

יום אחד דיבר אל הארנב, "כל כך קשה לי אני ממש רוצה לצייר אבל לא יכול, יחשבו שאני מכשף" הארנב כאילו הבין את דבריו

הנהן בראשו לעבר זלמן.

"וואו אתה ממש מבין אותי" אמר זלמן "כל כך קשה למצוא אנשים כמוך" התלונן, "בחיי שאתה מקסים" אמר לו, ההורים שנכנסו

באותו הרגע עם עוד אדם אחד הספיקו לראות את הארנב השחור נעלם.

"אתה, אתה מכשף" קרא האדם שנכנס, שבמקרה היה ראש הכפר.

"ידעתי שאתה מכשף, ידעתי שאתה מסתיר משהו", זלמן בעצמו לא הבין מה קרה, הוא עדיין הביט למקום שבו לפני מספר

דקות היה הארנב השחור שלו, הארנב שהיה קשור אליו מאוד.

הוריו של זלמן עדיין לא רצו להאמין ,הם לא רצו לדעת שאולי בנם מכשף, "אולי אתה מדמיין, קרה כבר כמה פעמים שדמיינת

את זלמן שלנו מצייר והוא לא עשה כלום."

"אין סיכוי, אפילו אתם ראיתם את זה, לפני רגע היה פה ארנב."

הוא והוריו של זלמן התווכחו זמן מה, אחר הוויכוח ראש הכפר עזב את ביתו של זלמן.

"אתה צריך לשמור על עצמך יותר, לא נוכל לשמור עליך תמיד", "בסדר, אבל לא אני עשיתי את זה"

לפתע ילדה אחת יפה יצאה מבקתה וצרחה "מישהו העלים לי את התוכי שלי" והתחילה לבכות.

זלמן רץ החוצה וכולם הסתכלו עליו כאילו הוא האשם, למרות שהוא רץ החוצה כדי לברר מה קרה.

באותו הזמן נפוצה השמועה שזלמן הוא מכשף, "מה קורה פה?" שאלו הוריו של זלמן שיצאו החוצה.

"מה שקורה פה זה שהבן המתוק שלכם הוא מ-כ-ש-ף" נשמע קול מן הקהל ואתם כבר בטח מנחשים למי שייך הקול הזה, די

ברור שזה… ראש הכפר והוא לאט לאט התקרב לזלמן שמבט זועם בעיניו.

"זהו, נמאס לנו, תפסיק לרדוף אחרי הבן שלנו אתה כבר ממש מתחיל להרגיז, אם תמשיך להידבק לבן שלנו כמו דבק

נגלה לכל הכפר את הסוד על העבר שלך וזה הסוד הכי כמוס שלך."

לאחר דברים אלה השתרר שקט מוחלט ורק קול אחד שבר את הדממה, " אני לא מפחד מכם, אתם לא תצליחו

לעשות לי שום דבר אני ראש הכפר שלכם ואתם חייבים לעשות כל מה שאני אומר".

"מוזר, אף אחד לא אמר דבר כזה שבחרנו בך להיות ראש הכפר שלנו", הוא רצה לענות אבל קטעו אותו באמצע

ואמרו "פשוט תבטיח עכשיו" ,"אין סיכוי אני לא מוותר אני עוד אוכיח, אפילו לכם הוא מכשף, אני אמצא דרך".

ראש הכפר רעד מכעס שאמר זאת אבל בכל זאת הוא רעד מפחד מבפנים, "אנחנו מבינים ,טוב לא נורא לפחות נסינו

להזהיר אותך ,בקרוב הסוד שלך "בטעות" יתגלה לכל הכפר ואנחנו בטוחים שהסוד כבר לא יהיה כזה כמוס."

"רגע", קרא זלמן "אתם באמת עכשיו תעשו לו את זה? תהרסו לו את החיים בזה שתגלו לכולם מה היה העבר שלו?

תהרסו את כל החומה שהוא בנה כדי להסתתר מהעבר שלו" , "אבל אתה לא מבין שהוא מסוכן לך אנחנו מנסים

להגן עליך…"  ,"ובשביל זה להרוס למישהו את החיים? אז אני לא צריך את ההגנה הזאת, לא תודה אני אגן

על עצמי וזהו, ואם אתם רק רוצים לעזור לי אז אל תספרו שום סוד של אף אחד."

זלמן נכנס הביתה עדיין רועד מכעס, הוא הרים את הדף שעליו רצה לצייר והופתע לגלות שעליו הייתה תמונה של

ארנב שחור בדיוק כמו הארנב שלו שנעלם, פתאום פתחו את הפה הוריו שעמדו מאחוריו ואמרו: "אולי ראש העיר

קשור לזה?" זלמן שקצת פחות כעס על ההורים שלו החליט הפעם לא להגיב להם "עכשיו לא משנה עם אתה רוצה

או לא אנחנו נספר לך על עברו של ראש הכפר שלנו.

פעם כשראש הכפר שלנו היה יותר צעיר וכולם קראו לו אז צביקה  וגם הוא מאוד אהב לצייר ממש כמוך, יום אחד

שהתיישב לצייר וחשב:

הלוואי שכל הציורים שאני מצייר יקומו לחיים, לפתע הוא שם לב שעל הדף שרצה לצייר עליו היה כתוב בתוך בועה

בסדר גמור, "מי כתב את זה?" צרח, כולם ידעו שאם אתה כותב משהו על דפיו של צביקה אתה תחטוף מכות.

ברגע שנשמעה הצרחה כולם הסתתרו בתוך בתיהם, אפילו החתולים התחבאו אף אחד לא רצה להיות בסביבה

שצביקה מתעצבן .

לרגע היה שקט גמור ואז נשמעה צרחה של ילדה, "לא עשיתי לך כלום" זאת היתה אחותו של  צביקה, "לא נגעתי

בדפים שלך ואני אומר לאמא שהצקת לי", אף אחד לא האמין, זה כבר מוזר שצביקה מתעצבן  שכותבים לו על

הדפים אבל בגלל זה הוא מתרגז על אחותו?, אף פעם הוא לא  התעצבן על אחותו זה מעולם לא קרה, יכול להיות

שקרה משהו לצביקה שכולם אוהבים?.

ואז שוב היתה דממה וצביקה שאל "איך זה נכתב עכשיו?, אפילו אני ראיתי שאף אחד לא היה פה."

על הדף היה רשום עכשיו ,אם אתה רוצה לחיים להקים ציורים פשוט תחשוב את זה.

צביקה החליט לנסות, הוא צייר תוכי וחשב על זה, בום, נשמע פתאום רעש לפתע כמו משום מקום הופיע תוכי זהה לחלוטין

לתוכי שצביקה צייר על הדף, "מה קורה פה?" נשמע קול "אתה עשית כישוף הרגע?" זוהי היתה אמו של צביקה.

"זה לא אני" אמר צביקה ורצה גם להמשיך לדבר אך קריאות התוכי שהופיע לפני כן קטעו אותו ולא נתנו לא לדבר

"אחותך סיפרה לי מה קרה, למה כעסת עליה אתה יודע שהיא לא עשתה לך כלום, מה אתה צריך עכשיו להתעצבן ממנה?"

צביקה לא בדיוק הקשיב לה ואמר: "טוב בסדר, עכשיו אני רוצה להמשיך לצייר"

צביקה צייר אבל לא יכול היה להתרכז בגלל הקולות שהשמיע התוכי, כל דבר שצייר יצא נורא.

"שקט תוכי" קרא צביקה, לקח את דפיו ועבר לחדר אחר, הוא המשיך לצייר אבל הייתה לו הרגשה כאילו מישהו נמצא מאחוריו

ונועץ בו מבט, הוא הסתובב אחורנית והופתע ממה שראה, "מי אתה?" שאל צביקה "ומה אתה עושה בתוך הבית שלי?"

אותו אדם שעמד שם היה…. מכשף עם גלימה שחורה ומצנפת בצבע תואם.

"קודם  כל קטנצ'יק" אמר המכשף "קוראים לי בן ואני קורא עליך תיגר בכישוף", צביקה היה בהלם הוא לא ידע לעשות קסמים

ובטח שלא כישופים, "אתה צוחק עלי?" אמר זלמן "אני לא יודע לעשות כישופים", בן המכשף נראה באותו רגע כאילו הוא בהלם

"אבל לפי השמועה בכפר אתה עשית כישוף, בסדר הבנתי  אבל בגלל שעשית לעצמך מוניטין של מכשף בכפר והרסת את שלי

אז אתה תענש" פיצוץ נשמע וכל הכפר שמע אותו, שוטרים פרצו את הדלת וגילו את צביקה מעולף "

לרגע זלמן היה בהלם ואז אמר: "אז ראש הכפר מתנגד לציירים כי הוא היה בעצמו היה כזה?, רגע עכשיו הבנתי יש לו טראומה

ממכשפים, רגע אבל חשבתי  שאין דבר כזה מכשפים", אמו לא היססה וסיפרה לו עוד פרט, "אני אמא שלך אחותו הקטנה של

ראש הכפר", הגיע הלילה, הכל היה שקט מאוד, לפתע נשמעה צרחה חזקה.

ראש הכפר התעורר וזיעה על פניו היה לו חלום שכולם יודעים על העבר שלו, לרגע הוא חשב שהכול אמיתי ושההורים של זלמן

הפיצו את השמועה אבל אז הוא נזכר במה שזלמן אמר שכולם היו בחוץ, והוא התחיל לרצות להתחבר לזלמן בקרוב.

בבוקר רץ ראש הכפר לביתו של זלמן ודפק על הדלת דפיקות עזות, הדלת נפתחה לזמן קצר ואז נטרקה בחוזקה ומיד אחרי זה

נשמע קול שקרא "תסתלק לא רוצים לראות אותך" ראש הכפר רצה להתעצבן על החוצפה אבל ידע שזה מגיע לו, אז הוא רק

אמר: "אפשר לדבר עם זלמן? אני רוצה להתנצל בפניו על כל מה שקרה." הדלת נפתחה, "מה אתה אומר, בוא תיכנס."

ראש הכפר נכנס לתוך הבית וראה שדיבר עם אחותו הקטנה אמו של זלמן, הוא הלך בעקבות אחותו ונכנס לחדר של זלמן.

זלמן ישב וצייר פתאום הוא הרגיש שמישהו מדבר מאחוריו הוא הסתובב וקרא "ראש הכפר מה אתה מאז לעשות פה? תסתלק

לי מהחדר, לא רק שאתה גורם לי להרגיש בעצמי כי אני מצייר, גם אתה היית כזה ואפילו גרוע ממני, כעסת על אנשים סתם."

ראש הכפר לא ידע מה לומר הוא רצה להתנצל אך לא ידע איך לעשות זאת, הוא הרכין את ראשו ואמר "סליחה" זלמן לעומתו ענה מייד "אתה מנוול ולא יודע להגיד, רגע הוא אמר סליחה? אני לא מאמין, טוב אני לא יודע מה להגיד.. אני סולח לך" השניים התחבקו ואז ראש הכפר אמר: "עד עכשיו לא הבנתי אבל אתה אחיין שלי, אפשר לקרוא לך זלמן קלמן?" זלמן לא היסס וענה "טוב בסדר, אז אני יכול לקרוא לך דוד צביקה?" הדוד והאחיין המשיכו לדבר ולדבר ומי יודע מתי יפסיקו? את זה תוכלו רק אתם תוכלו לדמיין ולנחש.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן