שלום, קוראים לי נעם, אני גרה בפדואל ואני בכיתה ט'.

אני רוצה לספר לכם על משהו שארע לי לפני שנתיים שעליתי לכיתה ז'.

מאז ומתמיד הייתי ילדה דחויה ולא מקובלת בחברה. תמיד ישבתי  בצד ולא השתתפתי

בפעילות. אף אחת לא הייתה שמה לב אלי והייתי ממש בודדה, עד שבאה ילדה חדשה

לכיתה. שמה היה- רוני.  ברגע שרוני הגיעה לכיתה היא מיד שמה לב אלי והתייחסה אלי

יפה, לאט לאט התחברנו והפכנו להיות החברות הכי טובות.

יום אחד היא פשוט נעלמה, בלי להשאיר עקבות, היא לא הודיעה על כך לאף אחת, אפילו לא

לי! הרגשתי בודדה שוב לא היו לי חברות, שוב נשארתי אני בפינת הכיתה מסתגרת

בתוך עצמי. הוריי הרגישו שהשתנתי. חזרתי להיות  ילדה סגורה ומופנמת, הם ניסו לקחת אותי לפסיכולוגים אבל זה לא הועיל. הם לא יכלו לראות את הבת היחידה שלהם כך. ללא חברה וניסו למצוא פתרון. עד שהם החליטו שאנחנו עוברים דירה מירושלים לפדואל, ישוב קטן בגוש מערבה שבשומרון.

כאשר שמעתי על השינוי שאנחנו עומדים לעשות הייתי המומה והרגשתי קצת אשמה שבגללי הורי צריכים לעבור דירה ולעזוב את כל החברים שלהם ואת האזור המוכר להם. אבל שתקתי. ידעתי ששם זה מקום קטן יותר, שם אולי סוף-סוף יהיו לי חברות ואני ארגיש מקובלת יותר. אולי שם אצליח להיות חברותית. בלילות, שכבתי במיטה, בהיתי בתקרה והתחלתי לחשוש מה אם כל זה רק  חלום? מה אם אני אגיע לשם ושוב לא יהיו לי חברות? בחלומותיי ראיתי אותי, נעם, יושבת בפינה של כיתה בודדה ועזובה ובנות שאני לא מכירה מסתכלות עליי במבט מזלזל. נרדמתי והתעוררתי שטופת זיעה מחלומות.

אני מנסה לחשוב על כך כמה שפחות  אבל אני פשוט לא מצליחה, עוד יומיים אני עוברת דירה למקום הזה שרק לפני שבועיים שמעתי עליו. אבל באיזה שהוא מקום בליבי אני מקווה שיהיה לי טוב במקום החדש ויקבלו אותי.
הגיע היום הגדול! כל הארגזים כבר הועלו על משאית בדרך לבית החדש וגם אני והורי . נסענו לפדואל.

הגיע היום הראשון ללימודים, זה היה ממש מרגש מכמה סיבות: אחת כי אני עולה לכיתה ז',

לחטיבת ביניים. שתיים כי אני הולכת להיות מחזור א' באולפנה חדשה-אולפנת אמית עלי

זהב, שלוש כי היום אני הולכת להכיר לראשונה את הבנות שיהיו איתי בכיתה השנה!

הגעתי לאולפנה, עומדת בחצר מבוישת. לפתע ראיתי מישהי מתקרבת אלי כרוצה לפתוח

בשיחה. "שלום" היא פנתה אלי. "קוראים לי שירה, איך קוראים לך?" "קוראים לי נעם" עניתי

בביישנות. "באיזה כיתה את לומדת?" שאלה אותי. "בכיתה ז'-1", עניתי. "אוי, אני לומדת בכיתה ז'-2 חבל שלא נהיה באותה כיתה" היא אמרה בכנות. מיד הרגשתי שנהיה חברות. "לא נורא",  אמרתי. "לפחות נוכל להיפגש בהפסקות ואחר הצהריים". חייכתי אליה. "מעולה" היא חייכה בחזרה, "אז ניפגש".

נשמע הצלצול, כל הבנות התפזרו מהחצר ופנו לכיתותיהן.

בשיעור השלישי התכנסנו כל האולפנה ביחד להיכרות עם כל הצוות והבנות.

ישבנו במעגל גדול וכל אחת אמרה את שמה ועוד משהו מעניין על עצמה. כשהגיע תורי אמרתי  את שמי- נעם ואני בת יחידה. אחרי הייתה טלי ילדה בעלת עיניי שקד, חמודה מאוד, ואחריה הייתה ילדה שהייתה נראית לי מאוד מוכרת אבל לא הצלחתי לזהות מאיפה. "שלום", היא אמרה. "קוראים לי רוני, ועד לפני שנתיים גרתי בשכונת גילה בירושלים." הייתי המומה, איך זה יכול להיות? שאלתי את עצמי שוב ושוב. האם זאת באמת אותה רוני שאני הכרתי? פסלתי מהר את המחשבה הזאת. הרי זה לא באמת הגיוני, והסיכויים שיקרו דברים כאלה הם כמעט אפסיים. כל היום חשבתי על זה. אימי ראתה שאני מוטרדת ושאלה אותי אם קרה לי משהו. סיפרתי לה. הזכרתי לה את רוני שהייתה חברה שלי בירושלים ואז נעלמה ופתאום אני חושבת שגיליתי אותה פה. אני ממש רוצה לשאול אותה אם זאת באמת היא ולמה היא עזבה פתאום בלי להודיע לי כלום. אבל אני מתביישת. אמי ליטפה את לחיי בחיבה. "נעם מתוקה, תעשי רק מה שאת חושבת שכדאי לעשות, זהו, את יכולה לפתוח פה דף חדש, להכיר חברות חדשות ולהשתחרר מכל הביישנות שלך. את יכולה לבחור אם את רוצה להמשיך את הקשר עם רוני, זה בידיים שלך, לפי מה שסיפרת לי נראה שהיא לא זיהתה אותך, האפשרויות שלך פתוחות, רק את בוחרת". חייכה אלי אימי. "תודה אמא". אמרתי וחיבקתי אותה חיבוק גדול.

למחרת כשהלכתי לאולפנה יחד עם שירה שיתפתי אותה בהתלבטות שלי.

"תראי נעם", אמרה שירה , "אני חושבת שזאת באמת בחירה שלך, זאת רק את שמחליטה.

אבל תזכרי תמיד שגם אם רוני דוחה אותך, אני כאן תמיד בשבילך". "תודה שירה", אמרתי. "את לא יודעת כמה זה חשוב לי." נכנסתי לכיתה, אזרתי אומץ ונגשתי לרוני. "רוני, אני יכולה לדבר אתך בחוץ רגע?" שאלתי. -"כן בשמחה" היא ענתה.

-"רוני, את לא מזהה אותי? זאת אני נעם, היינו החברות הכי טובות פעם!"

-"נעם?, זאת את?? לא זיהיתי אותך, מה את עושה פה?"

-"מה זאת אומרת מה אני עושה פה?, מה את עושה פה? למה נעלמת בלי לומר כלום, בלי

להודיע לי היינו החברות הכי טובות ופתאום נעלמת לי את לא יודעת מה זה עשה לי!"

רוני שתקה, זה היה נראה שהיא מסתירה ממני משהו ושהיא חוששת לגלות אותו.

-"תקשיבי נעם," אמרה רוני באיטיות. " אני באמת אוהבת אותך, פשוט הייתי צריכה לעבור

דירה מסיבות קצת רגישות…" -"אבל למה לא אמרת משהו? אפילו לא רמז.." אמרתי בעצב.

-"נעם, אני צריכה ללכת בדיוק, מצטערת." ניסתה רוני להתחמק ממני, ופנתה לעבר הכיתה.

נשארתי בחצר עומדת וחושבת, האם רוני רוצה לחדש את הקשר? מה היא מסתירה ממני?

אולי קשה לה עם משהו והיא לא יכולה לספר? מה לעשות?

את מחשבותיי קטע הצלצול נכנסתי מהר לכיתה והתיישבתי כרגיל בקצה. הרגשתי

אמנם שמצבי החברתי בכיתה השתפר אך עדיין לא הרגשתי בנוח מול קהל גדול. הרבה

בנות התייחסו אלי יפה אך רציתי חברה אמתית, שאני אוכל לסמוך עליה ושהיא לא תעזוב אותי גם אם כל השאר יזלזלו בי ולא יתייחסו אלי.

נכון, יש לי את שירה, אבל היא לא גרה ביישוב שלי והיא גם לא בכיתה שלי אז אני מרגישה פחות מחוברת אליה למרות שהיא ילדה מדהימה.

חזרתי הביתה והלכתי לחדרי, כל השבוע האחרון היה ממש מבולגן בשבילי, התיישבתי על הכיסא ליד השולחן והתחלתי לכתוב ביומן שלי.

יומני היקר!

סיפרתי לך כבר שעברתי דירה, אתה גם יודע על כל הקשיים שלי בחברה.

השבוע כשעברתי לאולפנה החדשה פגשתי שם את רוני, התברר לי שהיא עזבה בפתאומיות את ירושלים כי עברה לפדואל והיא לומדת איתי. הייתי המומה ששמעתי  על כך. ניסיתי לשאול על כך את רוני, היא אומנם כן אמרה לי שהיא זוכרת אותי אבל ששאלתי אותה למה היא עזבה בלי להודיע לי כלום היא התחמקה והיא אמרה שהיא צריכה ללכת.  אני לא יודעת מה לחשוב ואני טרודה בזה הרבה. האם היא רוצה להמשיך את החברות שלנו שנקטעה? או שהיא רוצה לשמור ממני מרחק? אבל מה שכן, עכשיו, שאני במקום חדש ויש לי הזדמנות להתחיל דף חדש אני משתדלת להיות כמה שיותר שותפה, למרות שאני מתביישת אני לאט, לאט מצליחה להתחבר יותר לבנות.

לילה טוב!

אוהבת ♥♥♥ נעם.

אני אוהבת לכתוב ביומן, אני מרגישה שהכתיבה ביומן מקלה עלי ושככה אני יכולה לשחרר את כל הרגשות שלי בלי לחשוש שיגלו את הסודות שלי.

למחרת התחילו הלימודים "האמתיים", הכרתי חלק מהמורות המקצועיות וחוויתי את שגרת

היום באולפנה. יש לנו מורה לגאוגרפיה ממש חמודה, מיד שהיא נכנסה לכיתה היא שמה לב אלי וגרמה לי להיות יותר במרכז.

בהפסקה יצאתי לחצר, רציתי לטייל קצת ולהכיר טוב יותר את מבנה האולפנה. לפתע ראיתי בפינת החצר את רוני ועוד חבורה של בנות מסתודדות. היה נראה שרוני מנהיגה את הקבוצה. הלוואי עלי, דמיינתי אותי מוקפת חברות, שמקשיבות לי, ואני לא מתביישת מאף אחת. אבל פתאום שמעתי את רוני אומרת "נעם" וממשיכה לדבר. הייתי בטוחה שהיא קראה לי, התקדמתי לכיוונם והן לא שמו לב אלי, כאשר הגעתי למרחק שמיעה מהן התחלתי להחוויר. לא האמנתי למה שאני שומעת, שרוני תדבר עלי ככה ליד חברות אחרות? הייתי המומה. ברחתי לשירותים ופרצתי בבכי. אני לא מבינה מה עשיתי לה שהיא מספרת את כל זה לחברות אחרות, ניסיתי לעכל את מה ששמעתי בראשי אבל לא הייתי מרוכזת. החלטתי שכאשר אני אחזור הביתה אני אכתוב ביומן הכל ואולי זה יקל עלי.

אני לא יודעת איך עברתי את השיעורים האחרונים באותו היום אבל לבסוף חזרתי הביתה.

מיד כשנכנסתי הביתה פניתי לחדרי הוצאתי את היומן מהמגירה והתחלתי לכתוב.

יומני היקר!

היום באולפנה שמעתי את רוני מדברת עלי עם עוד כמה בנות.

היא סיפרה להן שהיא עברה מירושלים לפדואל לפני שנתיים רק בגלל הילדה שבאה אליהם השנה, זאת אני, נעם. אני לא מבינה מה עשיתי לה שבגלל זה היא עברה דירה. רוני  המשיכה לדבר: כאשר באתי לירושלים מיד ראיתי את נעם והיא הייתה נראית לי ילדה מאוד  חמודה, אבל לאחר שהתחברתי אליה והכרתי יותר את החברה בירושלים הבנתי שאם אני חברה של נעם לא יהיו לי חברות אחרות. לא היה לי נעים לעזוב את נעם ולהתחבר לבנות אחרות אז עברתי לפה והכרתי אתכן חייכה אליהן רוני. זהו, בשלב הזה ברחתי משם ישר לשירותים.

אחד הדברים שאני חוששת שיקרה עכשיו זה שכל הבנות ששמעו את רוני מדברת עלי ידעו שאני ילדה לא מקובלת ודחויה ולא ירצו להתחבר אלי או אפילו יתרחקו ממני.

להתראות בינתיים ♥♥♥ נעם.

למחרת לא הלכתי ללימודים. נשארתי קצת בבית עם אמא שלי. התלבטתי מאוד אם לספר לה על מה שקרה או לא. אולי עוד כמה ימים אני אספר לה, החלטתי לבסוף, כרגע אני רוצה לנסות להתמודד עם זה לבד.

בצהריים החלטתי לבסוף אחרי המון התלבטויות, שאני מתקשרת לרוני.

חייגתי בידיים רועדות את המספר שלה.  צלצול אחד, צלצול שני ו"שלום" אמרו מהעבר השני, שתקתי, זיהיתי היטב את הקול, הייתה זאת רוני שענתה לטלפון. "שלום" לחשתי.

"סליחה, לא שמעתי" אמרה רוני.

הרטבתי מעט את שפתי ואמרתי: "שלום, מדברת נעם, אפשר בבקשה את רוני?" ביקשתי בנימוס. "זאת אני" אמרה. "אאאה" גמגמתי. כבר התחלתי להתחרט שהתקשרתי. לא ידעתי מה להגיד והייתה שתיקה קצת מביכה ביני לבינה. "כן נעם, מה את רוצה?" שאלה אותי רוני.

נשמתי נשימה ארוכה ואמרתי: "תקשיבי רוני, אני רוצה לדבר אתך. אבל פנים אל פנים לא בטלפון". "בסדר, אז מתי נוח לך"? שאלה רוני. "רוצה מחר אחר הצהריים?" עניתי קצת בחשש. "אוקיי" -"טוב אז ניפגש, להתראות" ניתקתי מהר את השיחה  ונשמתי לרווחה. לפחות הדבר הזה מאחוריי. עכשיו נשאר לי רק לדבר אתה מחר, זה קצת מלחיץ אותי אבל בעזרת ה' אני אעבור גם את זה.

למחרת חזרתי הביתה לאחר האולפנה הנחתי את התיק בחדר ושמעתי דפיקות בדלת, ליבי הלם מרוב לחץ או חשש, אני כבר לא יודעת מה… ידעתי היטב שזאת רוני מאחורי הדלת, אמי ניגשה לדלת ופתחה אותה. נשארתי בחדר חוששת ממה שיגיע עכשיו. "רוני? זאת את?, מה את עושה פה?" שאלה אותה אמי. "אממ באתי לנעם" אמרה רוני קצת בביישנות.

"בואי, היכנסי", אמרה אמי בחיוך וניגשה להביא לנו כיבוד, אמי לא ידעה על מה ששמעתי לפני יומיים באולפנה וכנראה הייתה בטוחה שאני ורוני חזרנו להיות חברות…

-"רוני, אני רוצה לדבר אתך על משהו ואני באמת רוצה שתעני לי בכנות."

-"אני אשתדל נעם, באמת."

-"רציתי לשאול אותך" עצרתי לרגע, נשמתי נשימה ארוכה והמשכתי. "רציתי לשאול אותך למה עזבת את ירושלים? למה עברת לפה דירה? ולמה לא אמרת לי כלום?" שאלתי בכאב.

-"תקשיבי נעם זה קצת מסובך…"

-די, אין דבר כזה מסובך, אני רוצה שתגידי לי הפעם את כל האמת!" קטעתי אותה.

-"טוב, בסדר" נאנחה רוני והתחילה לספר. "מאז שנולדתי גרתי בפתח תקווה, גדלתי שם והייתי מוקפת חברות, הייתי הילדה הכי מקובלת בשכבה. אבל אז, אבי נאלץ לעבור מקוםעבודה לירושלים והיינו חייבים לעבור לשם. טוב, באנו לירושלים התמקמנו בשכונת גילה והתחלתי ללכת לבית הספר החדש, שם כבר ביום הראשון פגשתי אותך. מיד חשבתי שאת ,היי חברה נהדרת ולאחר כמה זמן התחברנו. מהר מאוד הבנתי שאת ילדה דחויה מאוד ואם אני חברה שלך אין לי שום סיכוי להיות שוב מקובלת. תביני, זה באמת היה קשה בשבילי אני תמיד הייתי בצמרת החברה ואני פשוט לא יכולתי להשלים עם זה שאני דחויה. לבסוף לאחר הרבה מחשבה עברתי דירה לפדואל וכאן הייתה לי הזדמנות לחזור להיות מקובלת. אני באמת מצטערת נעם, באמת! לא הבנתי מה אני מפסידה שאני עוזבת אותך. אני רוצה לבקש ממך שניפתח דף חדש.

-"רוני תקשיבי, זה קצת קשה בשבילי לפתוח דף חדש, במיוחד אחרי ששמעתי אותך מדברת עלי עם עוד כמה בנות.."

-"נעם זאת הייתה טעות באמת, לא ידעתי מה אני מפסידה, בבקשה תסלחי לי, גם עוד מעט יום כיפור אני לא רוצה להיכנס אליו שאת עדיין כועסת עליי. בואי נחזור להיות חברות, כמו פעם.

-"בסדר רוני אני סולחת לך מכל הלב. אבל מה אתך? שוב אני אגרור אותך לשולי החברה?"

-"אל תדאגי נעם, זה כבר לא אכפת לי, מה שחשוב לי באמת זאת החברות שלך איתי"

-"תודה רוני, את לא יודעת כמה זה חשוב לי" חייכתי בעיניים דומעות מהתרגשות.

רוני החזירה לי חיוך רחב והתחבקנו חיבוק גדול♥

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
48 תגובות
  1. נגה הגב

    וואי איזה סיפור יפה! ממש אהבתי את הכתיבה וגם שזה מתרחש בשני מצבים שונים של יומן ושל מציאות… יש פה הרבה תשומת לב לפרטים קטנים גם של הדמויות המשניות! מהמם♥

    דרג
  2. שי הגב

    מהמם♥♥
    הכותבת מוכשרת ומבטאת יפההה

    דרג
  3. תהילה אברמוב הגב

    הסיפור בנוי טוב ונוראה התחברתי אליו מכמה סיבות
    סיבה ראשונה, אהבתי את זה שהיא כתבה סיפור שנורא מתאים לילדות בנות גילי. מסופר על ילדה עם קשיים בחברה עם חברה שעבה אותה. דבר שגם בימנו קורה.
    סיבה שניה, כתוב פרטים שצריך לדעת, לא משעמם מדי בדרך ככל שסופר מנסה להוסיף דברעם חיוניים לסיפור הוא כותב את זה בצורה לא כלכך מעניינת.

    דרג
  4. תמר הגב

    סיפור מרגש ומהמם הכתיבה שלו ברמה גבוהה

    דרג
  5. הדר הגב

    זה סיפור מאד יפה וכתוב בדרך כל כך אמיתית וכל אחד יכול להתחבר לסיפור כזה. מהמם כל הכבוד!

    דרג
  6. מטר אביטל הגב

    טליה, הסיפור שלך היה ממש יפה ומרגש! כתבת אותו בצורה יפה והיה מהנה לקרוא אותו⁦❤️⁩
    כל הכבודד ובהצלחה⁦❤️⁩⁦❤️⁩

    דרג
  7. שני יעיש הגב

    הסיפור ממש מרגש ומעניין.
    אין רגע משעמם או משהו מיותר…
    פשוט כמו שצריך❤

    דרג
  8. אוריה הגב

    איזה יפה!! רואים שהשקעת, וזה פשוט מהמם!

    דרג
  9. רינת הגב

    היההמממש מעניין ומרתק לקרוא את הסיפור ממש התחברתי אליו והכתיבה היה מדהימה. לא עם מילים גבוהות אלא פשוטות שנוכל להבין פשוט סיפור מעניין מרתק מותח.

    דרג
  10. נילי ממליה הגב

    טליה את כתבת סיפור מאוד יפה
    לכתוב סיפור יפה ומרגש שנכנס ללב זה ואוו ואת עשית את זה בצורה ממש טובה
    חוץ מזה גם עשית את זה בצורה של סיפור קצר כשההתחלה האמצע והסוף בתוך שורות מוגבלות, וגם בצורה של יומן שממש מוסיפה ועושה את הסיפור ברור ויפה שמתחבר לדור ולגיל שלנו
    אני ממש התחברתי לדמויות למשמעות ולמסר
    תודה לך שנתת לי לקרוא סיפור כזה יפה

    דרג
  11. טליה לפיד הגב

    הסיפור מעניין ומרגש עם תוכן יפה ומנוסח כל הכבוד ובהצלחה

    דרג
  12. יונית הגב

    יאו איזה סיפור יפה! ממש היה מרתק ומותח והיה לי כייף לקרוא את זה! זה מושלם

    דרג
  13. רננה מסינגר הגב

    סיפור מרגש ומהמם עם מסר לחיים. לא יותר מדי מפורט וארוך כתוב ממש יפה.

    דרג
  14. אוריה הגב

    סיפור מדהים ומרגש גם הכל כתוב בצורה ממש יפה וממש אהבתי את הסיפור הוא ממש יפה בעיניי

    דרג
  15. יעלה חנן הגב

    סיפור ממש מעניין שכיף לקרוא

    דרג
  16. טליה סיגרון הגב

    סיפור מהממם

    דרג
  17. טליה הגב

    הסיפןר היה ממש מעניין ומרתק עם כתיבה מאוד יפה מאוד התחברתי זה דברים שקורים ביום יום
    כתבת את הספור כלכ ך יפה!!!

    דרג
  18. רני הגב

    וואו טליה את מדהימה!!
    ממש הייתי עם נעם בכל מה שהיא עברה ולא רציתי. שהסיפור יגמר.
    הוא היה כל כך מרגש!
    את כישרונות בטרוף♥♥

    דרג
  19. רוני אסולין הגב

    יפה ממש, בהצלחה!

    דרג
  20. טל פרלמן הגב

    פרשית תמשיכי לעשות את מה שאת אוהבת רואים שאת אוהבת לכתוב כלכך השקעת על זה

    דרג
  21. הדס רוזנבאום הגב

    סיפור מהממם! אהבתי ממש

    דרג
  22. תהל הגב

    טליה איזה סיפור מהמם את כותבת בצורה מלאת רגש ומעניינת הסיפור מהמם

    דרג
  23. אלרואי אדרי הגב

    מגניב ממש!
    נישארתי במטח עד הסוף כול הכבוד;)

    דרג
  24. תאיר רם פלד הגב

    טליה סיפור מהממים כתוב מהממם והיה כיף לקרוא אותו

    דרג
  25. רותם משעלי הגב

    סיפור ממש יפה! אהבתי שזה כמו "ילדים מספרים על עצמם" היה מותח ומסקרן ממש!

    דרג
  26. נגה אמונה הגב

    מושלם! יותר טוב מזה אי אפשר! סיפור שמשלב קושי של ילדה אחת לקושי של ילדה אחרת ובינהם חיבור!
    כל הכבוד

    דרג
  27. רעות הגב

    טליה יקרה
    הסיפור מקסים, מעניין וכתוב יפה מאוד! בהצלחה רבה!

    דרג
  28. הלל הגב

    לא ייאמן שנערה בכיתה ז' כתבה סיפור כזה.
    זו יצירת מופת לכל דבר. כישרון כזה צריך לטפח!

    דרג
  29. רבקה שפירא הגב

    הסיפור מדהים!!!
    צריכה לזכות מקום ראשון

    דרג
  30. הדר הגב

    סיפור נהדר כתוב היטב וברמה גבוהה. מקסים!

    דרג
  31. אורטל טודר הגב

    סיפור נוגע ללב שמפגיש אותנו עם תחושות ורגשות שהרבה תלמידות חוות.
    גיבורת הסיפור התמודדה בדרך נהדרת עם מצבה ובמקום לשקוע לקחה אחריות ובאומץ רב עשתה שינוי במעמדה החברתי!
    סיפור חשוב ביותר עם הרבה ערך!

    דרג
  32. אביתר הגב

    קראתי את הסיפור ומאוד התרשמתי מיכולות הכתיבה וההתבטאות המרשימים.
    הסופרת הצעירה טליה מפגינה הרבה בגרות ועדינות נפש שמוצאים את דרכם לדף בצורה מפורטת ובהירה ופותחים בפנינו דלת לעולם מלא התמודדות ורגש. המשיכי כך, את צפויה לגדולות!

    דרג
  33. אורטל טודר הגב

    סיפור נוגע ללב שמפגיש אותנו עם תחושות ורגשות שהרבה תלמידות חוות.
    גיבורת הסיפור התמודדה בדרך נהדרת עם מצבה ובמקום לשקוע לקחה אחריות ובאומץ רב עשתה שינוי במעמדה החברתי!
    סיפור חשוב ביותר עם הרבה ערך!

    דרג
  34. ישראל הגב

    הסיפור הכי טוב ששמעתי בפ-ע-ר. ממש ארתור מילר!!

    דרג
  35. שרי הגב

    התרגשתי מאד מהסיפור.התרשמתי מהשפה הגבוהה והרהוטה בה את כותבת.הביפור כתוב בשני מישורים, המציאות בה מתרחש הסיפור והיומן בו את כותבת ומשתפת מרחשי ליבך.מן הסיפור ניכר כי את ילדה בוגרת בעלת אינטלגנציה רגשית גבוהה.בהצלחה לך

    דרג
  36. תהילה הגב

    טליה!!
    איזה מדהימה!
    סיפור מהמם ומושך לא יכולתי להפסיק לקרוא..
    מנוסח ממש יפה וברמה המתאימה
    אלופה
    בהצלחה

    דרג
  37. ליה הגב

    כל הכבוד! סיפור מהמם וכתוב בצורה יפה. לאב יו

    דרג
  38. אורי הגב

    הסיפור מאוד יפה ומרגש, אהבתי במיוחד שהסיפור מדבר על התקופה שלנו ועל דברים שקורים גם ביום-יום. כל הכבוד! בהצלחה!

    דרג
  39. אורי הגב

    הסיפור מאוד יפה, מאוד אהבתי את צורת הכתיבה. רואים את ההשקעה, כל הכבוד!

    דרג
  40. הדס רוזנבאום הגב

    ממש מהמם!!☺

    דרג
  41. שבות הגב

    טליה זה סיפור ממש יפה!הוא גם משקף דברים שיכולים לקרות במציאות.
    בהצלחה!

    דרג
  42. ענת יוסף הגב

    מקסים מבטא באמת את הקשיים של הגיל הזה בצורה מאוד אישית כתיבה קולחת אמיתית ויפה

    דרג
  43. הדס הגב

    הסיפור מהממם !
    כתוב בצורה כל כך יפה ומרגשת. מדהים שכתבת סיפור כזה, בצורה בוגרת וכל כך מושכת לקרוא.
    פשוט יצירה ענקית !
    הסיפור הזה חייב לזכות ! כישרון ענק לכתוב דבר כזה !!

    דרג
  44. מוריה הגב

    וואו! מדהימה. איזה כישרון.

    דרג
  45. הדסה הגב

    סיפור מאוד יפה, מרגש ונוגע ללב!!
    כל הכבוד!!
    בהצלחה♥♥♥

    דרג
  46. הילה הגב

    טליה יקרה,
    יש לך כישרון כתיבה ללא ספק, המשיכי להשקיע בתחום ועוד נראה את שמך מתנוסס על רבי מכר!! הסיפור מקסים!!

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן