אור שמתעופף באוויר, פרפר שמסתכל על העולם, מים שזורמים על כף ידי, עולם שמסתובב בלי מרגוע מחכה לתשובה מידית לא נותן זמן לחשוב.

רגע אחד היינו כבר במשימה וברגע השני התקשרו אמרו לנו לחזור, "אבל לא הספקנו כלום" אמרנו, אבל הם לא הקשיבו רק שתקו.

לא חזרנו, עד שקיבלנו אישורים ועכשיו מחזירים אותנו בלי היסוס, היינו מאוכזבים, כואבים, מפוחדים, מה שהיה כל כוחנו וחיינו ירד לטמיון.

הטלוויזיה דיברה עלינו כמה חסרי טעם אנחנו בחיים, נאיבים ומה לא… ואנחנו רק המשכנו להיאבק, לא לוותר, לא לתת לאחד מצמרת הממשלה להרוס את כל מה שבנינו, לחשוב הלאה על החיים שהיו אחרי, אבל באותו המקום.

כן גוש קטיף תישאר שלנו לנצח, נצחים. שרון חושב שהוא יצליח, אבל אנחנו בטוחים שנצליח .

כשהלכתי יום אחד ברחוב בתל-אביב עם חולצה כתומה של הגוש ניגש אליי בחור בן 21 ושאל למה אני לא עוזב. הייתי בהלם רציתי לומר לו הרבה, כמה הוא לא יודע דבר על הגוש, שאחרי שהוא יהיה שם הוא כבר יבין למה אנחנו כל-כך נאבקים על המקום הזה, בעיקר רציתי  להטיף לו מוסר אבל רק שתקתי. זה היתה שתיקה כואבת, כאילו מישהו תקע בי סכין בגב.

ה' תמיד שלח לנו איתותים שגוש קטיף ישאר שלנו. כמות הניסים שהיו לנו היתה מדהימה. רציתי לצעוק בכול העולם, שיעשו משהו, כאב לי שאנשים לא מתייחסים אל הבית שלי, חלק מהמדינה שלנו, כאב.

הגירוש הגיע עמדנו בצמתים להגיד לחיילים שיפסיקו, שהם יתחרטו על זה אחר-כך, שיבינו שעל הנוף המדהים הזה לא מוותרים, צעקנו את צעקותינו, אך הם  אטמו את אוזניהם, הפכו לגוש ברזל, זה היה נורא להרגיש איך עוקרים אותך מהבית.

לא היה מפגש עצוב כמו המפגש שנה לגוש האהוב שלנו, פגשתי חברים מהרחוב שאיננו, מהשכונה שאיננה, מהגוש שכבר איננו. לראות את ראש המועצה האחרון, שלקה באירוע מוחי כשנה לאחר ההתנתקות, והוא אינו יכול לדבר. את משפחת השכנים, ששלושה מילדיהם איבדו את רגליהם בפיגוע אוטובוס הילדים. לפגוש את כל אותם אנשים יקרים ששיבה נזרקה בשיערם, והם מבוגרים ועייפים, אך לנצח יוכלו לשחזר בעצימת עיניים כל מגירה בבית שהיה, כל שביל ביישוב שחרב.

________________________________

אני חושב שהייתי בהלם ששמעתי את זה, לא חושב, בטוח!! החלום התגשם, אני חוזר לאן שאני חולם בלילות וזוכר בימים, אל הבית שלי שאני לא אשכח, אל הדבר שהתגעגעתי בכול נפשי ונשמתי, אל חלק מהארץ שלי.

נחזור אל אותו המקום שאני זוכר המלבלב הפורח, אל החברה אשר תומכת ואוהדת אותך. אל החיים של אז…

כן חזרנו אל הגוש. הכול כאן הרוס, צריך להתחיל הכול מחדש, כל העמל שהשקענו כאן ירד לטמיון, אך אנו לא נתייאש, נרים רגלים אל העתיד, אל מה שמצפה לנו, נקים מחדש את הגוש.

עכשיו אם אני אלך ברחוב בתל אביב ומישהו ישאל אותי למה אני ממשיך את הגוש אני יענה לו:"החיים ממשיכים לזרום, אבל אתה לא זורם, שוקע בעבר, בעבר שרציתה שיהיה ההווה, בעבר שיהיה עתיד, עתיד שימשיך את גוש קטיף, ועכשיו שכבר הגענו אל נחלתנו , להפסיק?  לזרוק הכול? גם אם עכשיו צריך לשקם אז נשקם ונמשיך לחיות, נמשיך את הדבר שהתחלנו מזמן."

האמת שרק עכשיו מתחילים הפצעים להגליד, לא שוכחים הכול ברגע. את הגירוש חווינו על בשרנו ולא נשכח, דבר אחד נזכור שכמות הניסים שהיתה כאן היתה מדהימה, אז יהיה כאן עוד נס אחד גדול, שלא נתייאש, נמשיך את הגוש.

עכשיו שישבנו לישיבת צוות ראשונה, התרגשנו, בכינו, סיפרנו, שמחנו, רקדנו. זה פשוט לראות כמה אנשים רוצים לגור בגוש, כאלה שגרו בגוש וכאלה שעכשיו רוצים. חילונים, מסורתיים, דתיים, חרדים, ספרדים ואשכנזים. מרגישים כאן ממש שהגאולה כבר בפתח, הלבבות נפתחים, החיים זורמים, העולם ממשיך להיתקים בצורה מדהימה. רואים כאן את השגחת ה' בכל דבר.

מהכי שפלות עלינו והתרוממנו למקומות הכי גובהים,  המשיח רואה את האחדות ששוררת כאן וכבר עומד מוכן להוראת הקדוש ברוך הוא לפרוץ ולהפוך את העולם.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
14 תגובות
  1. חנה הגב

    מדהים
    מושלם
    אדיר
    פגז
    יש לך כישרון אדיר

    דרג
  2. יסכה הגב

    מוש כל הכבוד חנזלדה חיים שלי

    דרג
  3. הודיה רחל המלכה!!! הגב

    מושששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    דרג
  4. תהילה אבגי הגב

    וואי חנה,פשוט מושלם!
    הכתיבה הייתה ברמה גבוהה ומעניינת
    אוצר המילים עשיר!
    הסיפור ממש נוגע ללב⁦❣️⁩
    כל הכבוד!!
    תמשיכי לכתוב!
    שלומית קוקוס

    דרג
  5. יסכה דנינו הגב

    חנה סיפור יפה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    דרג
  6. מוריה הגב

    הסיפור כתוב בצורה מרגשת,
    כל פעם שאני קוראת אני מתפעלת מחדש!
    יש לך כישרון אדיר…..

    דרג
  7. חנה אילן הגב

    תודה רבה
    זה ממש משמח את הלב …
    המשיכו כך….
    מעריכה…

    דרג
  8. ליטל טרבלסי הגב

    מושלםםםםם

    דרג
  9. יסכה ברששת הגב

    כל הכבוד חנה סיפור מוש!

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן