בתור אחת כזאת שאוכלת הרבה שוקולדים וסוכרים אני יכולה להעיד לכם שכן, קשה להיגמל.

היום יש הרבה מודעות לסכרת, מחלות סוכר וכאלה, אבל מעולם לא ממש עניין אותי העניין הזה, תמיד אמרתי: אין מה לדאוג –  שנגיע לגשר נחצה אותו אבל עדיין באיזה שהוא מקום כן הייתה לי טיפת דאגה.

אז עכשיו אתחיל לספר לכם  את הכל מהתחלה.

אני ילדה בת 12 (עוד מעט 12 וחצי..) ועד לא מזמן אכלתי המוון, אבל המון שוקולדים וסוכרים, כל יום לקחתי לבית ספר חפיסת שוקולד, ותוך יום יומיים היא הייתה נגמרת…(הייתי אוכלת שוקולד בקצב מדאיג והייתי יכולה להתחיל לאכול חפיסת שוקולד ובלי לשים לב להגיע לסיומה של החפיסה).

פעם אחת ניסיתי לעשות הסכם עם הורי – אם אצליח לא לאכול שוקולד שלושה ימים אקבל חצי מטר של קינדר (אצבעות קינדר). אני יודעת שזה לא חכם שאני אקבל פתאום כל כך הרבה שוקולד אבל זאת הייתה בערך הדרך היחידה כדי להראות לי שאפשר לשרוד בלי שוקולד שלוש ימים.

בניסיון הראשון נשברתי ואכלתי ביום הראשון או ביום השני שוקולד, אבל בניסיון השני עמדתי בניסיון ולא אכלתי שלושה ימים שוקולד. אני יודעת שזה נשמע מבחינתכם -מה הבעיה?!?! מה היא עושה מזה כזה עניין?!?! אבל כן זה באמת קשה, וזה עניין בגלל ששוקולד היה בשבילי כמו אוכל הייתי אוכלת אותו כל הזמן, ופתאום לא לאכול את זה שלושה ימים זה קשה..(כמו לא לאכול משהו שאתם רגילים לאכול כל יום,אם יש לכם כזה מאכל..)

תמיד, אבל תמיד  ההורים שלי היו אומרים לי שזה לא בריא ואת ההשלכות של הסוכר ואת הבעיות שיכולות להיות מרמת הסוכר והם תמיד היו אומרים לי: "שתהי גדולה תגידי לנו איך לא עצרתם אותי?! למה לא לקחתם לי את השוקולד והסוכר והמתוק?!"  אבל בזמנו לא הזיז לי ואמרתי בסדר בסדר…

כיום צריך לעשות בדיקת דם כל תקופת זמן מסויימת- כדי לראות שהכל תקין וכו'.. אני צריכה להקפיד על בדיקת דם כל תקופה מסויימת מכיוון שאני אלרגית לגלוטן (אלרגיות לגלוטן היא בעיה במערכת העיכול אשר הגורם לה הוא צריכה של חומר בשם גלוטן, גלוטן נמצא במזונות המכילים חיטה, שעורה ושיפון, כגון פסטה, לחם ועוגות,) והאמת היא שיש בזה גם מזל שאני אלרגית לגלוטן, כי אחרת הייתי אוכלת את כל סוגי השוקולדים שרק אפשר. כבר קרה לי לא פעם ולא פעמיים שלא אכלתי עוגות כי אסור לי גלוטן ועכשיו בגלל שאני אלרגית אז יש לי מוגבלות על חלק מהשוקולדים, מהעוגות, והממתקים המסוכרים.

כמו שאמרתי צריך לעשות כל תקופת זמן מסויימת בדיקת דם, אז ההורים שלי קבעו לי תור לבדיקת דם, גם לבדוק מה מצב הגלוטן שלי ובעיקר מה מצב הסוכר שלי..(האמת היא שחששתי מהתוצאות של עניין הסוכר, אבל התעניינתי יותר מה מצב הגלוטן שלי בדיוק ההפך ממה שההורים שלי התענינו בו)

היום שבו עשיתי בדיקת דם היה בסדר לא חשבתי שאם יהיה לי יותר מדי סוכר בגוף אני יצטרך להפחית בשוקולדים ובסוכרים.

הימים עד שהגיעו התוצאות היו ברוך ה' בסדר גמור, קצת חששתי מה יהיו התוצאות של רמת הסוכר אבל רציתי להאמין שהרמת סוכר תהיה בסדר יחסית, אולי אוריד קצת מכמות השוקולדים והסוכרים כי זה באמת עניין רציני ואולי קצת מסוכן באיזשהו מקום גם אם רמת הסוכר תהיה בסדר.

אחרי כמה ימים שעשיתי את בדיקת הדם התוצאות הגיעו, התוצאות של כל המבחנות שעשיתי בבדיקת דם..

לפני שאספר על התוצאות שלי אני יסביר מה הרמת סוכר שצריכה להיות אצל בן אדם.

רמות סוכר גבוהות מ- 126 מ"ג/דצ"ל מספיקות לאבחנת סוכרת, בעוד שרמות סוכר נמוכות מ- 100 מ"ג/דצ"ל הוגדרו לאחרונה כ"נורמליות".

לי לא היה מעל 126 מ"ג/דצ"ל אבל לא היה לי גם מתחת ל- 100 מ"ג/דצ"ל.

היה לי 103 מ"ג/דצ"ל ,זה לא ממש ממש נורא אבל זה לא ברמה ממוצעת של בן אדם נורמאלי. רמה ממוצעת של בן אדם אמורה להיות מ- 70 מ"ג/דצ"ל עד 100 מ"ג/דצ"ל . לי זה עבר את הממוצע ולכן התחלתי "במבצע", מבצע שבו אני מפחיתה את רמת הסוכר שלי בגוף..

זה נפל עלי יחסית בבום כל העניין של להפחית בסוכר- ואפשר גם לקרוא לזה להיגמל מסוכר כי אני חשבתי שאני אהיה בממוצע של הסוכר ושלא אצטרך "להיפרד" מהסוכר (והשוקולדים).

מילדה שאוכלת כל יום בכל הזדמנות משהו מתוק כדי להשתיק את הרעב הייתי צריכה לחתוך את הכל בבת אחת ולהתחיל למצוא לי תחליפים.

ישר שקיבלנו את תוצאות של בדיקת הדם התחלתי להיגמל משוקולדים מסוכרים ובקיצור ממתוק.

בימים הראשונים הרגשתי ממש הרגשה של אי שקט כזה, הייתי חייבת שוקולד והיו פעמים שממש כמעט ונשברתי. אז כן זה קשה, עדיין קשה לי – למרות שאני כבר כמעט חודש וחצי – חודשיים בלי המתוק הזה והסוכר.

זה היה קשה וזה נפל עלי בבת אחת, זה היה מעבר חד בין מצב שיהיה לי עוגיות בתיק לאולפנה למצב שיש לי תפוח ואפרסמון. ובמקום שיהיה לי חפיסת שוקולד בתיק יש לי 'דובונים' או 'ציטו'ס' (למרות שזה גם לא הכי בריא אבל לפחות  זה טעים ובלי שוקולד וסוכר), אני עדיין אוכלת שוקולד, אבל ממש מעט לעומת מה שהייתי רגילה.  בבוקר לדוגמא יש לי כמו " חטיף אנרגיה" רק שזה לא באמת חטיף אנרגיה- אלה זה כמו וופל כזה עם שוקולד מעל (שזה השוקולד היחיד שאני אמורה לאכול ביום).

אז אני מאוד משתדלת, אבל מה אעשה שלפעמים השוקולד פשוט רודף אחרי –

לדוגמא, כשילדה מכינה לילדה אחרת ליום הולדת עוגת שוקולד והיא מכינה אותה ללא גלוטן במיוחד בשבילי, אז אני כן אוכל את העוגה – גם מנימוס וגם בגלל שלא כל יום יש יום הולדת … בכל זאת, אין חגיגה בלי עוגה…

החברה שלי והאנשים שסובבים אותי לא יודעים, למעט אנשים בודדים כגון:

חברה טובה, המשפחה המצומצמת, וגם סבתא (שגם לה היה צריכת סוכר גבוהה) לא כל כך נחוץ לי לספר לכל הסובבים אותי, כי גם עכשיו יצטרכו להכין לי אוכל עם פחות סוכר וגם ללא גלוטן.

בהתחלה, כשהתחלתי להבין שעכשיו אני אהיה גם עם פחות סוכר ושוקולדים ירד לי מצב הרוח ביום הראשון, ואולי גם בשני, אז סיפרתי לחברה טובה שאולי תרים לי את המצב רוח.. חוץ מזה אין לי כל כך סיבה להגיד לחברות כי זה סתם לא מועיל.

יש פעמים שאני כן רוצה לאכול שוקולד ודברים עם סוכר ופה בעצם ההתמודדות שלי, אבל יש פעמים שאני כן אוכלת עוגיות שוקולד.. בכל זאת שוקולד היה לי ממש כמו הצורך של בני אדם למים.

היום אני מתחילה ומצליחה להבין כמה הסוכר הוא לא חשוב בגופנו וכמה אנחנו-בני האדם לא זקוקים לו באמת אלא זה רק צורך שיהיה לנו משהו טעים ומתוק ומנחם.

עכשיו – אחרי חודש וחצי חודשיים בלי סוכר ומתוק שהגוף שלי התרגל פחות או יותר,  חשבתי שאם אני אהיה עייפה הסוכר יעזור לי להיות יותר ערנית גם אם זה לכמה דקות. ניסיתי אבל זה לא באמת עזר לי. גליתי שעלי לפחות זה לא משפיע ולא באמת תורם לערנות שלי. נראה שזה סתם מזיק לגוף שלנו בלי שאנחנו מודעים לזה.

בתחילת הדרך חשבתי שאני לא אצליח ושרמת הסוכר שלי רק תעלה ובסוף הצלחתי והתגברתי על זה והצלחתי למצוא תחליפים.

לדוגמא: במקום קוביית שוקולד לקחת מסטיק(בלי סוכר), במקום משהו מתוק לקחת תפוח.

זה נשמע לא משתווה לרמת המתיקות והטעם הטעים של קוביית השוקולד או סתם משהו מתוק אבל בסוף זה כל המתוק הזה עלול לעלות לנו בחיים.

מגפת הסוכרת ממשיכה להתפשט באופן מעורר דאגה: מאז שנת 1980 קפץ מספר חולי הסוכרת בעולם מ-108 מיליון ל- 422 מיליון איש, רובם במדינות מתפתחות. העלייה הדרמטית נובעת מהשמנת יתר.

הסוכרת היא המגיפה המסוכנת בעולם שגדלה ומתפשטת בצעדי ענק.

בישראל מספר החולים הוכפל משנות ה- 90' !

כדאי לנו להתחיל לקבל פרופורציות ולהתחיל להבין את ההשלכות של זה, המצב באמת מדאיג ומסוכן.

צריך ליזום פרוייקטים כדי שהמצב לא ילך וידרדר, אם זה שבביתי הספר לא יחלק ממתקים אלה פירות .

שבמזנונים בבתי ספר לא ימכרו מזון לא בריא אלא רק  דברים מזינים ונכונים לנו לגוף.

על צוות המורים במוסדות הלימוד להחדיר לתלמידים כמה זה לא בריא והתחיל יחד פרויקטים כדי להוציא את המהפכה לפועל.

אם זה בימים חברתיים או אם זה בפעילויות כל כמה חודשים, או אם זה פרוייקט כיתתי או פרויקט של בית הספר כולו.

בתור אחת כזאת שאכלה בקצב שוקולדים או כל דבר מתוק, אפשר להתגבר על רמת הצריכה וכדאי גם.

היום אני מרגישה פחות בהבדל וזה בסופו של דבר אך ורק לטובתנו!

אז בואו נעשה עם זה משהו, ושלא נמצא את עצמנו עם רמת סוכר קיצונית מהרגיל.

זה עדיין קשה ולפעמים מתסכל- ומתסכל מאוד, אבל לפעמים צריך לתת לזמן לעשות את שלו, כי בסופו של דבר אם אנחנו רוצים – אפשר!

הכל אפשרי בסופו של דבר, גם אם זה להיגמל מעוד דברים שלא לטובתנו בחיים.

חצי שנה אחרי בדיקת הדם שהובילה אותי לעשות את השינוי ולהוריד את כמות הסוכר ההורים שלי לקחו אותי, בהמלצת הרופא, לבדיקת דם נוספת.

אין לתאר את את רמת הלחץ שהייתי בה עד לקבלת התוצאות. מצאתי את עצמי ממלמלת פרקי תהילים ומתחננת לקב"ה שהתוצאות יהיו תקינות ושרמת הסוכר שלי חזרה למספר נמוך .

ובאמת אחרי יומיים הגיע סוף סוף תוצאות הבדיקה ולשמחתי ירדתי לרמה של 78 !!!! הרופא הודיע לנו שהכל בסדר ושאני יכולה לאכול חופשי מה שאני רוצה.

אבל איפה שהוא בתוך ליבי אני יודעת שאני צריכה להמשיך ולשמור על הדברים שאני מכניסה לפה שלי. להיזהר לא להגזים בממתקים, ארטיקים וסוכרים אחרים.

למזלי בבית שלי אין שתיה מתוקה כך ששם לפחות אני פחות צריכה להתאמץ, אבל  נראה לי שבקיץ הקרוב כבר לא אוכל לאכול בכל ערב ארטיק. מצד אחד זה דיי מבאס, אבל מצד שני זה עושה לי טוב לדעת שאני דואגת לגוף שלי ושיום אחד לא אתעורר וחס וחלילה עלול להיות מאוחר מדי כדי לתקן את המצב .

אם רק היה לי את הכח לשנות משהו במדינה שלנו, הייתי מגייסת את כל משרדי הממשלה שיכולים לעזור ולתקן את התזונה של הילדים.

משרד הבריאות חייב לסמן מזונות בהם יש יותר מדי סוכר ולהפעיל תכנית לאומית להילחם בתופעה הזו. זה צריך לכלול הסברה לדור הצעיר – אולי לקחת איזה פרזנטורית שתעשה סרטונים ביוטיוב כדי שיהיה לדור שלי יותר קל להתחבר…

משרד האוצר – צריך להקצות סכומי כסף כדי להילחם בתופעה. בסופו של דבר זה אמור להיות אינטרס שלהם כי חולה סכרת עולה יותר כסף למדינה – אם זה בטיפולים בבתי חולים, ימי אשפוז , ירידה באיכות ובכמות בעבודה של החולים ושל בני משפחותיהם.

משרד החינוך – חייב לקחת את זה כנושא שנתי ולהכין מערכי לימוד כדי שהמורים יוכלו ללמד את התלמידים בכיתות על הסכנות בצריכה לא מבוקרת של סוכר. צריך להגביל את המזון שכל תלמיד מביא איתו מהבית כדי לאכול בכיתה. אם למשל ילדים ימשיכו להביא שוקולד בלחם לבית הספר אז גם לילדים שהחליטו להמעיט את צריכת הסוכר שלהם יהיה יותר קשה של להתפתות ולאכול גם. גם בימי הולדת שנחגגים בכיתות או בגנים צריך לעשות שינוי בסוג הכיבוד. צריך להפסיק עם טירוף הממתקים ולעבור יותר לכיבוד על בסיס ירקות ופירות.

אני חושבת שגם אם משרדי הממשלה לא יקחו את זה כפרוייקט לאומי , כל בית ספר, או גן יכולים וצריכים לגייס את ההורים של כל כיתה ולנסות להפחית יחד את כמות הסוכר שהילדים צורכים. מספיקה מורה אחת עם מספיק כוח רצון שתסחוף אחריה כיתה אחת בבית ספר על מנת שכל בית הספר יראה ויצטרף למהפכה הזו.

אני מקווה שגם המורים בצוות של האולפנה בה אני לומדת, יקחו זאת לתשומת לבם ויבינו שצריך לעשות שינוי ושלהם, בתור מחנכים יש חלק גדול בזה.

אפילו אם בית הספר יוציא את מכונות השתיה המתוקה והממתקים מבתי הספר זה כבר יוכל לעזור להרבה בנות שמתפתות וקונות שם כל מיני ממתקים עם המון סוכר.

אני רואה את אחיי הקטנים נכנסים היום למעגל של צריכת הסוכר ומנסה להסביר להם בעצמי עד כמה זה מסוכן. אבל הם בדיוק כמו שאני הייתי בגילם – לא מעניין אותם לשמוע והם גם לא כל כך יכולים להבין. אם נותנים להם מתוק הם פשוט יקחו ויאכלו ויפגעו בעצמם לטווח הארוך. כיום, גם להורים אין כל כך מה לעשות ולא כולם יכולים להתווכח כל היום עם הילדים שלהם ולכן חשוב שכל מערכות המדינה יתגייסו לטובת מטרה חשובה זו.

אני מקווה שהחברות שלי יקראו על הסיפור שקרה לי ויבינו שגם הן , למרות שהן לא עשו בדיקת דם ואף רופא לא אמר להן שהן צריכות להמעיט בסוכר, יבינו שזה בסך הכל אינטרס שלהן לקחת אחריות על הבריאות שלהן ושיום אחד הן עלולות להתעורר כמוני, לבדיקת דם מבהילה. אם הן רק ישנו עכשיו את ההרגלים שלהן הן לא יגיעו כמוני למצב כזה.

ומילה אישית להורים שלי – נכון, כל השנים לא הקשבתי לכם ואכלתי מתוק בלי לחשוב יותר מדי. אבל הי – למי יש את הילדה הכי מתוקה???

וברצינות, היום אני ממש מצטערת שלא הקשבתי לכם ושלא הורדתי קצת את כמויות השוקולדים והמתוקים שאכלתי. מי יודע איזה עוד דברים עוד כמה שנים אגיד לעצמי שחבל שלא הקשבתי להורי…

סיפור זה מבוסס בחלקו על מקרה אמיתי שקרה לי, על הרגשות שלי ועל התהליך האישי שלי.

 

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן