יעל וייס כותבת שיר להלך בשם הכבשה והאיילת ("עוד חוזר הניגון"):

קטגוריה:

שם המורה:

אנחנו עדות לכך

זאת לא תוכל למנוע

אנחנו עדות לכך שעצרת

שלרגע לא המשכת

למגע ידך החם, הנעים והעוטף

עדות למבטך על זוג ידייך הריקות

שכמו צעקו את בדידותך

ולעינייך המבריקות מחולשה

שבהן משתקפת עירך הרחוקה

אתה כן אנושי, זאת רק נגיד

אתה כן אנושי, ואפילו דיי חביב

כי גם עם מטרה עצרת וליטפת

כי גם עם מטרה התייחסת

אך כהרף עין הלכת

נעלמת בתוך סבך נפשך

הסוגר, החוסם, האוטם

שלא נותן פינה או זמן לחום

הרוצה מקום והמשווע לקשר

אך אתה הפנת ראש ליחס

והמשכת למטרה

כי העיקר הוא הדרך

גם אם לא יצא מכך דבר

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן