'יקום פורקן מן שמיא'(מבוסס על סיפור אמיתי של סבא רבא שלי)/ יהודה לביא הופנברג

קטגוריה:

בית ספר:

שם המורה:

'אולי הוא עוד יגיע, אולי עוד יש סיכוי…'

***

כשנולד התינוק הקטן, יששכר דב החליט לקרוא לו בשם אבי סבו, משום שבנים על שם אביו וסבו כבר היו לו. אך יששכר לא ידע איך קראו לסבא רבא שלו, מכיוון שהתייתם בגיל צעיר וגדל בבית יתומים. איך ידע איך קראו לאבי סבו? לפתע נזכר יששכר שיש לו קרובי משפחה בצפת, שם היה קברו של הסב. אם ישלח שליח על סוס, ייקח לו שלושה ימים להגיע אל קרובי משפחתו בצפת ושלושה ימים לחזור, וכך ידע איך קוראים לאביו של סבו יום לפני ברית המילה. כבר מזמן לא יצר איתם קשר, אך אולי הם ידעו… יששכר אזר אומץ, ושלח אליהם מכתב:

משפחה יקרה, מצטער אני שלא יצרתי עמכם קשר כבר זמן רב. אך הנה ונולד לי תינוק קטן, ורוצה אני לקרוא לו על שם אביו של סבי ואיני יודע מה היה שמו. בכותבי מכתב זה אליכם, קיוויתי כי יודעים אתם את שמו של אבי סבי. אם יש בפיכם תשובה, אשמח כי תשיבו לי. בהוקרה רבה, יששכר דב גרינגרא.

יששכר לא ידע אם יקבל תשובה, אך קיווה בכל ליבו שכן. שמח וטוב לב הלך להראות לאשתו, טויבע, את המכתב. טויבע אישרה את הדבר, אך נראתה מהורהרת. 'לו רק יכולתי,' חשבה טויבע, 'הייתי קוראת לו על שם אבי… אם רק הייתה ניתנת לי הזכות… אבל היא לא תנתן, רק משום שאני אישה…' "'טויבעלא', מה קרה?" שאל יששכר. היא נראתה קצת חיוורת ויששכר התחיל לחשוש. "שום דבר" ענתה טויבע. "אני בסדר". יששכר לא היה בטוח בכך, אך לא רצה להרגיז את טויבע, לכן עזב אותה לנפשה והחליט להמשיך למשימה הבאה שלו – למצוא את השליח. הדרך לצפת הייתה ארוכה, ולכן יששכר רצה שליח טוב, שיוכל לסמוך עליו שיביא את המכתב לצפת ליעדו. 'מי יכול להיות שליח טוב?' הרהר יששכר. 'אולי יצחק יוסף, הבן של השכנים? לא, הוא קטן מדי בשביל המשימה. אולי האיש הזה מהרחוב ממול, יעקב החלבן? הוא עושה גם משלוחים. לא, הוא לא יסכים למשלוח כזה רחוק. מי יטפל בילדיו? אולי אברהם סלובייצ'יק, הבחור הצעיר שמביא להם את המכתבים מאמו? לא, הוא פזיז מדי, יכול להיות שלא ישמור על המכתב כהוגן. אז מי עוד יכול להיות? טוב נותרה עוד ברירה אחת' הבין יששכר. 'אהרון בנימין. רק שהוא יקר מדי.' מניין יקח יששכר את הכסף לשלם לו? יששכר היה מודאג. מה יעשה? הוא רוצה לקרוא לבנו על שם הסבא רבא שלו, אבל אין לו כסף לברר את שמו.  'נו שוין, השם יעזור' קיווה יששכר. עכשיו הוא צריך להתייעץ עם טויבע, כדי לדעת מאיפה יוכלו לגייס את הכסף. "טויבע" קרא יששכר דב. "איפה את? יש לי משהו לספר לך…" "כאן" נשמע קולה. יששכר התקדם לעבר הקול. הוא ראה את טויבע בחדר השינה, ובידיה התינוק שלהם, שבשבילו כל המאמץ הזה. יששכר ידע שהוא יכול לקרוא לו בשם אחר, אך כשהסתכל בעיניו של התינוק, שהיו פקוחות בעירנות, הוא ידע שלא יכול לאכזב אותו ושיעשה הכל בשבילו. זה יהיה תיקון להוריו שלא עשו אותו הדבר בשבילו, אכזבו אותו ונטשו אותו… "טויבע, אני צריך כסף." "למה?" שאלה טויבע. "אני רוצה לשלוח מכתב לקרובי משפחתי בצפת, בכדי שאוכל לדעת מה היה שמו של אביו של סבא שלי. ומכיון שהדרך לצפת ארוכה, רוצה אני לקחת שליח שאוכל לסמוך עליו… אך זה יקר טויבעלא, זה יקר! מאיפה נוכל להשיג את הכסף כדי לשלם לשליח?" השאלה הנואשת הדהדה בחדר. טויבע חשבה וחשבה ממי תוכל להשיג כסף, אך לא עלה שום רעיון במוחה. 'אם רק היו קוראים לתינוק על שם אבי, הכל היה הרבה יותר פשוט…' זו המחשבה היחידה שניקרה בה. בלית ברירה, המשיכה לחשוב ממי תוכל לבקש תרומה קטנה, או אפילו הלוואה. טויבע, וגם יששכר דב, חשבו במשך שעות ממי יוכלו לבקש קצת כסף, אך לא עלה בדעתם שם של מישהו במצב כלכלי מספיק טוב בשביל לוותר על סכום שכזה. יששכר כבר החל להתייאש, אך לפתע נשמעה דפיקה בדלת…. "מי שם?" שאל יששכר. "מושיק" ענה קול עמוק וצרוד. 'מושיק?' תמה יששכר 'איזה מושיק זה יכול להיות?' טויבע ניגשה לפתוח את הדלת. בפתח עמד איש גבוה וצנום, לבוש בחליפה תפורה לפי מידותיו. יששכר דב לא זיהה את האיש. הוא שלח מבט אל עבר טויבע, אך נראה היה שגם היא אינה מכירה אותו. "מי אתה?" העזה טויבע לשאול. "אתם לא זוכרים אותי?" שאל האיש. "לא" ענו ישככר דב וטויבע פה אחד. "עד לפני שנתיים" פתח האיש. "הייתי קבצן ברחוב. חשבתי שאין משמעות לחיים שלי. יום אחד, כשכבר הייתי מיואש לגמרי, עברו באזור שבו קיבצתי נדבות, איש ואישה. הם ראו אותי יושב על הרצפה ומלקט פרוטות שהושלכו לעברי. הם הלכו לדוכן קרוב, קנו לי אוכל והתעניינו בשלומי. הם היו מאוד נחמדים. לאחר מכן, כשהיו צריכים ללכת הם נתנו לי סכום מכובד של כסף ואיחלו לי שיום אחד אהיה עשיר. והנה, עכשיו, אחרי שנה, אני עשיר. אז באתי להחזיר לכם את הכסף." מושיק תחב לידיו של יששכר מעטפה ויצא מיד, עוד לפני שיששכר וטויבע הספיקו לומר דבר. יששכר פתח את המעטפה. היה שם, ללא ספק, הרבה יותר כסף ממה שהם נתנו לו. פתאום הוא קלט, יש להם כסף לשלם לשליח! "קרה לנו נס! אלוהים דאג לנו! יש לנו כסף!!!"

***

אהרון בנימין יצא אל משימתו החדשה מלא נחישות. הוא חייב להביא את המכתב הזה ליעדו בצפת! לפתע, עצר הסוס, שעליו רכב, בבת אחת. אהרון התעופף מן הסוס, והשתטח על האדמה הלחה. 'מה קרה?' תמה אהרון. לפתע  ראה את הנזק. הסוס נפצע. הסוס, שכב על האדמה וסביבו שלולית דם. אהרון בנימין רץ אל הסוס בשביל לבדוק אם אפשר לעשות משהו . כלום. לסוס היה חתך עמוק בבטן. לא נשאר לו זמן רב לחיות… אהרון לא הבין איך זה קרה, אך זה לא היה חשוב עכשיו. אמנם הסוס האהוב עליו, עומד למות והוא היה שבור. אך מה שהיה חשוב עכשיו, היה להביא את המכתב לצפת. הוא זכר את מטרתו. הוא חייב לבצע את המשימה שלו. אבל איך יגיע עד צפת ובחזרה? הוא כבר היה רחוק ממקום יישוב, ולא יכול היה להשיג סוס חלופי. 'אין ברירה' החליט אהרון, הוא יצטרך לרוץ.

***

"למה לוקח לו כל כך הרבה זמן?! הוא כבר היה אמור לחזור עם תשובה"  התלונן יששכר. טויבע נראתה מהורהרת ולא ענתה.

***

אהרון רץ בכל הכוח. למרות שרגליו היו חלשות, וכל גופו כאב, הוא היה חייב להגיע בזמן עם התשובה. הוא היה חייב להגיע לפני ברית המילה, אך היום היה כבר היום השמיני, והברית הייתה אמורה להתחיל בעוד כשעה. אהרון לא היה בטוח שיגיע, אך היה חייב לנסות.

***

יששכר היה לחוץ, התחילו להגיע האורחים ויששכר עוד לא ידע מה היה שמו של אבי סבו. לא הייתה ברירה אלא להמתין. הוא קיווה שהשליח יגיע.

***

אהרון רץ בכל כוחו, אולי עוד יספיק להגיע. הוא רץ ורץ, מהר יותר ממה שרץ בכל ימיו. היה צריך לתת עוד דחיפה אחרונה… הוא כל כך קרוב!!!

***

יששכר דב עלה אל הבימה, עוד מעט כבר יהיה צריך להכריז על שם התינוק, אך השליח עוד לא הגיע. הוא היה צריך לחשוב על שם. הרי עוד כמה דקות כבר יצטרך להכריז על השם, אך אין לו מושג מה יהיה השם שעליו יכריז. טויבע הבינה שיששכר מנסה לחשוב על שם לתינוק ולא מצליח. היא חייבת לעזור לו. 'איך אפשר לקרוא לתינוק?' חשבה טויבע. היא הייתה חייבת לחשוב מהר. 'איך הם יוכלו לקרוא לו? צריך שם עם משמעות..' לפתע צץ רעיון במוחה. 'משה! הוא הרי נולד בז' אדר א' – יום הולדתו ופטירתו של משה רבינו. ו… מרדכי, כי ברית המילה התקיימה בי"ד אדר א" – פורים קטן. משה מרדכי!' טויבע קיוותה שיששכר יפנה את ראשו לכיוון עזרת הנשים שתוכל לסמן לו שיבוא לשמוע את השם. יששכר דב היה כבר ממש לחוץ. הגבאי סימן לו להכריז על שם התינוק. "ויקרא שמו בישראל" ובראשו אין שום רעיון. יששכר דב עצר. 'אולי בכל זאת הוא יגיע, אולי עוד יש סיכוי…' יששכר דב העיף מבט אל עבר עזרת הנשים מחפש ישועה. הוא ראה שטויבע מסמנת לו משהו עם השפתיים, בהתחלה לא הבין אך כשהתרכז בתנועות השפתיים, קלט שתי מילים: "משה מרדכי". בלי לחשוב, הכריז יששכר דב: "משה מרדכי! בדיוק אז נפתחה הדלת בחוזקה והשליח, אהרון בנימין, התפרץ אל תוך בית הכנסת. יששכר דב נחרד, הוא היה כל כך קרוב לקרוא לתינוק על שם אביו של סבו. לו היה מחכה רק עוד קצת… 'הכל ירד לטמיון!' מה יעשה? איך פספס את ההזדמנות… "מה היה שמו של האבא של סבי? תגיד לי!" צעק יששכר דב. "השם של הסבא רבא שלך" התנשף אהרון בנימין, "היה" אהרון בנימין התנשף שוב, "משה מרדכי".  

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
17 תגובות
  1. בתציון יורה הגב

    ישר כח. הסיפור מרתק, חודש טוב!

    דרג
  2. ורד נוריאל-פורת הגב

    סיפור מקסים עם ניחוח וציוריות של תקופה אחרת. יישר כח יהודה לביא

    דרג
  3. דולי בסוק הגב

    כל הכבוד על היצירתיות השפה והפרטים ה"אותנטים"…

    דרג
  4. ורד נוריאל-פורת הגב

    יהודה לביא יקר,
    סיפור מרגש עם ניחוח של פעם. כשאני קוראת מצטיירות בדימיוני תמונות של ארץ ישראל של הישוב הישן…
    מצפה בכיליון עיניים לסיפור הבא⁦❣️⁩
    ורד

    דרג
  5. רחל עמר הגב

    יהודה אתה כותב נפלא.הייתי כל כך במתח עד לסוף המופלא.

    דרג
  6. חזי בסוק הגב

    שמעתי את הסיפור מסבי מורי משה מרדכי . יישר כח

    סבא הוסיף וסיפר שהשליח עשה את דרכו לצפת באויר בים וביבשה .
    באויר הרי הוא עף מהסוס
    בים הפליג בסירה מצמח לטבריה
    וביבשה ברגל ועל הסוס

    דרג
  7. חיימי הגב

    איזה יופי! הצלחת להפיח חיים בסיפור מוכר למשפחה, כל הכבוד!

    דרג
  8. חגית גלעם הגב

    יהודה יקר
    הסיפור מרתק
    לא יאומן שנכתב על ידי תלמיד כיתה ז
    העובדה שמתאר סיפור אמיתי מגדילה את ההשתאות.
    כתבתה ברגישות רבה אל תפסיק לכתוב .

    דרג
  9. חגית פשחור הגב

    מקסים! כתוב היטב, מותח ומעניין. כל הכבוד!!

    דרג
  10. רחל פרידמן הגב

    יהודה נער יקר לי
    הנה שוב אני עם עוד יצירה שלך. קוראת ומרגישה איך סיפורך לוקח אותי ליצירות שלסופרים וסופרות מהיכל הספרות הישראלית…. יכולתי לחשוב על שולמית לפיד מספרת על גיא אוני ועל חוות העלמות….
    כן. יהודה. השפה והסיגנון כל כך מתגלגלים על לשונך…אתה מרגש בדקויות של השפה שעושות את הקריאה לחוויתית.
    מאיפה אתה מכיר את הביטוי "נו. שוין.."???
    ארגת סיפור מרתק. והקשר האישי שלך מרגש… בהצלחה ילד. ותודה
    רחל פרידמן

    דרג
  11. אבישג הגב

    יהודה אהוב, כל פעם אתה מפתיע מחדש, איזו שפה! כמה דמיון ויצירתיות, אתה אלוף!!!

    דרג
  12. יהודה לביא הופנברג הגב

    תודה על כל התגובות התומכות
    מעריך מאוד!!!

    דרג
  13. הנציגות אוריה ואלה של כיתה ז'6 הגב

    יהודהההה
    אין תנצח
    הסיפור יפה ומושקע…
    מז'6 בנות✔✔✔✔✔

    דרג
  14. נציגות אוריה אלה ותמר של כיתה ז'6 הגב

    יהודה
    הסיפור יפה מושקע וחכם…
    תמשיך לכתוב
    אמן תנצחחחח
    כיתה ז'6 בנותתת

    דרג
  15. הראל גלעד הגב

    טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן