כשמתרסקים/ משה נעמד

אני.

האני האמיתי שבי.
הצד הסודי, המוסתר, האפל.
שממנו, אני הכי פוחד.
שיגלו, שישמעו.
שייתיחסו אחרת.

אני.
שנלחם, שנאבק, שמבקש שתנערו אותי.
שתתאכזרו אלי.
שתפנו אלי, שתרביצו לי בכל הכוח, מכל הלב.
כדי שלא אכנע,
שאוכל– שאהיה חייב– להמשיך, ולהתגבר.

אבל לעולם לא אבקש שתפסיקו.
להיפך.
אבקש בכל לשון, שתמשיכו. שתכו בי.
שתעירו אותי, גם כשזה ישרוף לי,
ויכאב, ויצרוב, גם כשאיילל, ואצרח
בכל הכוח.

גם כשאתרסק ממש, וכמעט אתעלף,
אצעק לכם שתמשיכו.
שלא תעזבו אותי.
שתמשיכו לעורר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן