ליבי פועם כים סוער
כהמון גליו.
מתנפצים על הסלעים
מרטיבים את החול
מדליקים את האור,
ילדים מתרוצצים
יחפים על החול החמים והרך
והשמש מלטפת
המים חמימים

אז בא הזעם
השמים מתקדרים
בעננים אפורים
הגלים זועמים מנפצים
את הסלעים
שוברים קירות
מכלים את זעמם
בכל אשר ידם המתגלגלת
יכולה לתפוס ללכוד להטביע
לשבור ולאבד

אז בא השקט והבושה
הגלים השקטים טופפים על החול
ועל שאריות הסלעים השחוקים
שמש בישנית ועצובה
מגיחה לעיתים מהעננים
פיסת בגד קרועה נסחפת אל החול
כאילו להציל ולהשיב את שהיה
לאחור

ילד ראשון יוצא מביתו
חולץ סנדליו וארמון חול
מתחיל הוא
לבנות…

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
7 תגובות
  1. רחל פועה אבודרהם הגב

    ממש משורר!! אין עליך נתנאל!!

    דרג
  2. נורית מנדלקורן הגב

    ואו נתנאל הכרתי כשרונות אחרים שלך, אבל לא ידעתי שאתה גם כותב נפלא!

    דרג
  3. יאיר הגב

    יפה ! גלים עולים ויורדים – גם בחיים

    דרג
  4. נחמה הגב

    חזק!!
    מבטא את רצף החיים, את אופיים, את הסחף ואת התקווה שבסופו של דבר הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.
    בסוף הכל מתנגש במציאות…

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן