כמו שרביט אל יד שליט .

כך העט ביד המשורר.

עוד ועוד מתעלות האותיות ונעלות .

מסוכנות כי אינן נוגעות,

אבל נוגעות , בכל נים נפש פגוע ,

נגוע .

אוצרות בתוכן עולם כוונות , אבל ריקות מתוכן לאור השימוש המיותר.

האם יש אינסוף יש בתוך האינסוף ,

או שמא מורכב הוא רק מאין וסוף ,

וסוף דבר עבר מזמן ,

ונותרנו אנחנו ומילותינו לבד ,

בדד .

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
תגובה אחת
  1. איל גודשמיט הגב

    יאלוףףףף איזה תותח

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן