עוד שנה עוברת ולא מנתבת דרך,

מנסה למצוא את המושב בשבילי

במקום פשוט לשבת.

משחקת את עצמה צדיקה, תמימה,

אך מבפנים מרגישה רשעה גמורה.

פחד אוכל אותי ללא הרף,

דמעות מציפות אותי,

געגועים גומרים אותי.

הלוואי ואצליח יום אחד

להוביל גדוד שלם

לדרכו .

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן