לרקוד כנגד על הסיכויים / מעיין סבתו

קטגוריה:

שם המורה:

"פלייה רלווה, פלייה רלווה, פסה ופה דה בורה"

"פלייה רלווה, פלייה רלווה, פסה ופה דה בורה"

כך התחיל אימון הבוקר באקדמיה למחול שבה למדה עדן. עדן, שהייתה סטודנטית באקדמיה כבר כמה שנים הכירה את הנהלים ואת שיטת הלימוד של קטרינה, המורה הפרטית שלה וכבר היתה רגילה לנוקשות שלה ולשאיפה האדירה שלה למצוינות, עם הזמן, עדן למדה לאהוב את השיטה ופיתחה הערכה גדולה לקטרינה כשהבינה כמה היא עושה בשבילה.

המחול היה הכול בשביל עדן, כל חייה הוקדשו לכך והיא ראתה בו את המהות חייה.

בוקר אחד, כאשר נכנסה עדן לסטודיו, היא הביטה בקטרינה וראתה בפניה שמשהו אינו כשורה, משהו מטריד את מנוחתה של המאמנת האישית שלה, "והראשונה שצריכה לדעת מה העניין, היא אני" חשבה עדן, וניגשה לקטרינה, היא ניסתה לרמוז לה שהיא יכולה לשפוך בפניה את כל אשר על ליבה, אבל כשראתה שבשלב הזה לא תוכל להוציא מקטרינה דבר, הניחה לה ונתנה לה להתחיל באימון הבוקר.

שבוע לאחר מכן, לאחר אימון הביניים, האימון שלפני ארוחת הצהריים, עברה עדן, בדרכה לחדר האוכל, ליד משרדה של קטרינה ושמעה אותה מדברת עם מישהו במכשירה הנייד, היא שמעה אותה מדברת בטון שלא שמעה ממנה עולם, קולה היה שבור, עדן הרגישה שקטרינה על סף קריסה וממש ריחמה עליה. היא התקרבה קצת לדלת כדי לשמוע את תוכן השיחה כי חשבה שתהיה קשורה למצב רוחה המוזר ששמה לב אליו כבר לפני שבוע. השיחה באמת היתה קשורה לכך, עדן שמעה את קטרינה מדברת עם מנהל 'התחרות הארצית לאומנויות המחול'. ממה ששמעה הבינה שכנראה חסרים לקטרינה את האישורים הרפואיים של הסולנית הראשית שלה ונלקחה מימנה האפשרות שהאקדמיה תשתתף בתחרות הארצית. עדן היתה מרוסקת, הרי התחרות הארצית זה היעד, זה המטרה שלשמה היא לומדת כבר שלוש שנים באקדמיה של קטרינה, רק מי שמשתתף בתחרות ומגיע לחמישייה הפותחת רשאי לקבל תואר במחול, וזהו הרי יעדה של עדן. אבל היתה עוד סיבה לכך שעדן היתה מרוסקת, הסולנית הראשית של קטרינה היא עדן בעצמה, היא לא האמינה שרק בגללה תישלל האפשרות לקבלת תואר מכל הרקדנים באקדמיה. עדן לא נתנה לעצמה לשקוע בייסורי מצפון ומיד החלה לחשוב על פתרון, "אם אני זו שגרמה לבעיה, אני גם אפתור אותה" אמרה לעצמה עדן, כאשר רעיון מדהים החל להירקם בראשה.

יומיים לאחר מכן כבר הכל היה מוכן, עדן הפיקה, ביחד עם חבריה הרקדנים, הפקה מטורפת שתתחרה בתחרות הארצית, וכשהאגודה שאחראית להענקת התארים במחול תראה שנפתחה עוד אפשרות פוטנציאלית לקבלת תואר, היא תהיה חייבת להעניק עוד תארים גם שם.

 עדן וחבריה החליטו לקיים את ההפקה ביום שבו התחרות הארצית מתקיימת כדי שכולם יבינו שההפקה שלהם מתחרה בתחרות הארצית.

יום התחרות הגיע, ועדן ראתה שאף אחד לא בא להפקה שלה אך נשארה אופטימית, עברה חצי שעה, ואף אחד לא הגיע, עברה עוד שעה והאולם היה עדיין ריק לאחר חצי שעה נוספת עדן כבר התייאשה והחילה לארוז את הציוד.

כמה ימים לאחר מכן עדן עדיין לא התאוששה מהאכזבה שחשה בערב של ההפקה, אבל כאשר הסתכלה באתר של החרות הארצית מיד הבינה מדוע לא הגיע אף אחד, באתר היתה מודעה על כך שלבסוף התחרות לא התקיימה, עקב חוסר משמעותי באישורים רפואיים, ההנהלה מצטערת והיא תקבע מועד מחודש לתחרות. עדן היתה המומה גם מפני שהבינה מה הסיבה לכך שאף אחד לא הגיע, הם כנראה חשבו שגם להפקה של עדן חסרים אישורים. אבל היא היתה עוד יותר מופתעת שהבינה שקטרינה סידרה בשבילה את העניין, כנראה קטרינה שכנעה את מנהל התחרות שהעניין הזה אינו צודק וההנהלה הגיע להחלטה לדחות את מועד התחרות עד שישיגו לעדן את כל האישורים הדרושים.

יום התחרות הגיע ועדן ממש התרגשה, היא עמדה ליד קטרינה וחיכתה שיגיע תורה לעלות לבמה, להביא את הביצוע המנצח שהתאמנה עליו כל כך הרבה. עדן עלתה לבמה, הסתכלה לשופטים בעיניים והתחילה לרקוד, תוך כדי הריקוד הבזיקו לעדן כל הרגעים מכל התהליך הארוך שבזכותו היא הגיע לרגע המדהים הזה, חוג הבלט שהשתתפה בו בגיל חמש, להקת המחול שהשתתפה בה ביסודי ובחטיבה, מגמת המחול שהייתה לה בתיכון וכמובן, הלימודים לתואר באקדמיה של קטרינה. הכל עבר לה בראש, הפחד על התואר כשהתברר שחסרים לה האישורים הרפואיים, האכזבה שאף אחד לא הגיע להפקה שהרימה והשוק שהבינה כמה קטרינה עשתה בשבילה. עדן היתה מאושרת, היא הרגישה שהביאה ביצוע מושלם, והייתה בטוחה שתגיע לפחות לחמישייה הפותחת בניקוד הסופי.

התוצאות הגיעו, עדן ישבה עם קטרינה ושתיהם היו ממש מתוחות. הודיעו כבר על המקום החמישי, הרביעי, והשלישי ועדן וקטרינה היו ממש בלחץ אם יקראו בשמה של עדן בקטגוריה השנייה או בראשונה כל העבודה של עדן, שנים על גבי שנים שהיא עמלה כדי לקבל את התואר ואם לא היא תקרוס לגמרי , גם היא וגם קטרינה.

הודיעו על המקום השני, גם הוא לא היה עדן והיא כבר כמעט התייאשה, היא ידעה שהיא טובה אבל לא האמינה שדווקא היא, מכל הרקדנים באולם, היא תזכה במקום הראשון.

התחרות נגמרה, עדן לא זכתה במקום הראשן, גם היא וגם קטרינה ממש התאכזבו אבל הבינו שאם כך העניינים הסתדרו כנראה לטובה.

הסמסטר נגמר, דרכיהם של עדן וקטרינה נפרדו, הן הבטיחו זו לזו שישמרו על קשר אבל שתיהן ידעו שיהיה קשה לשמור על קשר ממרחק.

חצי שנה לאחר סוף הסמסטר, כאשר עדן כבר התחילה התחלות חדשות היא קבלה טלפון מפתיע מקטרינה, שתיהן דיברו לעיתים רחוקות והקשר ביניהם היה רופף. אבל בכל זאת עדן ענתה לקטרינה ואפילו שמחה לשמוע את קולה. קטרינה סיפרה לעדן שהיא חוזרת למשפחתה ברוסיה, כבר כמעט שבע שנים שלא ראתה אותם והיא ממש מתגעגעת, בזמן לימודיה של עדן, כך אמרה קטרינה היא היתה לה כמו משפחה, ועכשיו, כשעדן כבר לא לומדת באקדמיה ממש חסרה תחושת המשפחתיות. עדן לא ממש הבינה למה קטרינה מספרת לה את כל זה, היא הכירה את קטרינה וידעה שהיא לא תתקשר אליה רק כדי להחמיא  לה, ולקטרינה באמת היתה סיבה, היא רצתה שעדן תחליף אותה בניהול האקדמיה בזמן שהיא תשהה ברוסיה, היא אמרה שהשהיה שלה ברוסיה לא מוגבלת ויכול להיות שהיא בכלל לא תחזור לארץ.

עדן היתה בעננים, אמנם היא הצטערה שקטרינה עוזבת אבל ממש שמחה שעכשיו היא זו שתנהל את האקדמיה וגם ידעה שלקטרינה יהיה הרבה יותר טוב ברוסיה, עם משפחתה וחברותיה.             עדן זכרה כמה קטרינה הצטערה כאשר היא לא קיבלה את התואר, וחיפשה לה עבודה מתאימה בכל מקום, אבל מעולם לא חלמה שקטרינה תקריב בשבילה את האקדמיה, את המקום שהקימה בשתי ידיה השבריריות.

עדן היתה מאושרת.

הגיע תחילת הסמסטר קטרינה כבר היתה ברוסיה ועדן פתחה את הסמסטר במקומה, בכל פעולה שעשתה, הרגישה עדן שהיא מחליפה את קטרינה, היא ניסתה לייחד את פועלה ולנתב אותו למקום  שונה משל קטרינה אבל לא ממש צלחה בזה. בכל פרויקט או הפקה של האקדמיה דמותה של קטרינה היתה מוטבעת ובולטת.

מאז שקטרינה העניקה לעדן את האקדמיה הקשר ביניהם התחזק והן דיברו אחת עם השנייה לפחות פעם ביום.

באותו היום קטרינה התקשרה לעדן ובישרה לה שבחרה לה חניכה, שהיא תהיה לה מורה פרטית. עדן ממש התרגשה, זאת תהיה ממש סגירת מעגל מבחינתה, כי היא, עד לפני שנה וחצי היתה חניכה של קטרינה, וראה עד כמה זה קידם אותה ובזכות קטרינה, שהייתה לה למורה פרטית היא צמחה והתפתחה, אומנם לא זכתה בתחרות אבל החיבור עם קטרינה היה לה ממש משמעותי.

השיעור הפרטי הראשון של עדן בתור מורה הגיע, היא ממש התרגשה, לחניכה שלה קראו שיר ואיך שעדן ראתה אותה היא ידעה שיהיה ביניהם חיבור מושלם. בהתחלה האווירה ביניהן עוד הייתה טיפה מביכה, אבל מהר מאוד נשבר ביניהן הקרח והעניינים זרמו על מי מנוחות. עדן ושיר קבעו ביניהם את סדר היום ותיאמו צפיות לסוף הסמסטר.

ביום שלאחר מכן, באימון הבוקר, הבזיקו לעדן כל האימונים שהיו לה עם קטרינה, היא ידעה שקטרינה למדה אותה ברמה גבוהה מאוד וניסתה להעביר את מה שקטרינה לימדה אותה לחניכה שלה-שיר.

עם הזמן, התברר שלימודיה הקודמים של שיר, בתיכון לאומנויות, ממש השתלמו לה. האימונים של עדן זרמו לשיר בקלות והיא ממש נהנתה מהם.

נגמר הסמסטר, נגמרה החופשה והתחיל הסמסטר השני של שיר בתור סטודנטית ושל עדן בתור מנהלת האקדמיה והמורה הפרטית של שיר. בסמסטר הזה, עדן החליטה ששיר כבר כמעט מוכנה לתחרות הארצית ומיקדה את כל האימונים לשיא כדי להגיע לרמה של התחרות.

יום אחד, כשעדן ושיר הגיעו לסטודיו והתכוננו להתחיל באימון, עדן החליטה שבאותו היום האימון יתקיים בחוץ. מבנה האקדמיה שכן בקרבת הים ועדן ראתה לנכון לקיים את האימון על החוף, היא לא ידעה שהחלטה זו תעלה לה ביוקר, ממש ביוקר. 

שיר צעקה, היא לא הרגישה את הרגליים, רק לפני חצי שעה היא עוד היתה מחוסרת הכרה. עדן לא ידעה איך להתמודד עם המצב, לא רק שהתלמידה הפרטית שלה נפצעה קשות באזור חוט השדרה, מה שאומר שסיכוייה לחזור לרקוד כמעט אפסיים אלה שהיא נפצעה באשמתה, לגמרי באשמתה.

כבר בדרך לחוף עדן שמה לב ששיר לא במיטבה, היא נראתה מסוחררת ועדן חששה שהיא עומדת לאבד את הכרתה. עדן שאלה לשלומה של שיר אך היא השיבה שהכל כשורה, אך שהן הגיעו לחוף עדן כבר היתה בטוחה ששום דבר אינו כשורה, שיר פשוט קרסה על הקרקע. מיד עדן התקשרה למד"א וכעבור כמה דקות שיר כבר שכבה בבית החולים עם צוות רפואי שניסה להחזיר אותה אל הכרתה. לעדן התברר שמעוצמת הנפילה של שיר נשברה לה חוליה בעמוד השדרה, מה שהוביל בדרך כמעט ישירה לשיתוק חריף בגפיים התחתונות של שיר.

שיר אמרה לעדן שאין לה תחושה ברגליים, עדן לא רצתה להאמין לשיר אבל לצערה, ידעה שהיא דוברת אמת.

לאחר כמה שעות בהן ניסתה עדן לעורר את התחושה ברגליה של שיר נכנס הרופא הפרטי של האקדמיה עם דף אפור וחיוור והודיע שהגיעו התוצאות מהבדיקות, פניו לא שידרו בשורות טובות ועיניו נראו עצובות ודואגות, לאחר שהרופא הקריא את תוכן הדף  לכולם היה ברור למה עיניו היו עצובות, התברר שרגליה של שיר לא יחזרו לפעול כמו שפעלו קודם לכן, יתכן, אמר הרופא, ששיר עוד תוכל לדרוך על רגליה וללכת עם קביים. אבל גם זה, אמר, יקרה לאחר תהליך שיקומי ארוך.

שיר שהבינה שמשמעות הדבר היא שלעולם לא תוכל לחזור לרקוד, היתה מרוסקת, היא לא יכלה לדמיין את חייה ללא הריקוד, הוא היה בשבילה כאוויר לנשימה ורק מהמחשבה שלא תוכל לרקוד החל לכאוב לה הבטן.

שיר השתחררה מבית החולים, לאחר חודשים ארוכים ששהתה באשפוז, סוף סוף הרגישה חופשיה לנפשה, אומנם, היא יושבת בכיסא גלגלים, אבל לפחות היא לא בפיג'מה של בית חולים, שוכבת במיטה של בית חולים ומחוברת לכל מיני מכשירים.

המקום הראשון ששיר הרגישה צורך להגיע אליו היה לאקדמיה, לסטודיו שלה ושל עדן.

עדן ממש שמחה לראות את שיר, כבר כמה חודשים שא ראתה אותה כי לא קיבלה אישור להיכנס אליה למחלקה.

שיר סיפרה לעדן כמה היא הייתה לה חסרה וכמה התגעגעה אליה בתקופת האשפוז, ועדן סיפרה לשיר עד כמה מתגעגעים אליה באקדמיה ועד כמה היא חסרה בנוף, שתיהן ניסו להתעלם מהעובדה המצערת, ששיר אינה יכולה לרקוד, אבל מהר מאוד הנושא עלה, מיד שהן החלו לדבר על כך שיר השפילה את מבטה היא ידעה עד כמה הנושא כואב לעדן ולא העזה להביט בעיניה, אבל היא לא ידעה שעדן כבר תכננה הכל.

עדן קראה לשיר להגיע בדחיפות לאקדמיה, שיר היתה מאושרת מכל אפשרות שהייתה כדי להגיע לאקדמיה וניסתה להגיע כמה שיותר מהר, אך כאשר היא מתניידת בכיסא גלגלים קשה להגיע מהר לכל מקום, בסוף שיר הגיע ועדן כל כך שמחה לראותה. שיר שמה לב שבפינת הסטודיו יושבת אישה, היא נראתה בשנות הארבעים לחייה ושיר ראתה שגם היא יושבת על כיסא גלגלים, שיר התעמקה בתווי פניה עוד קצת וראתה שהיא מוכרת לה, בזמן ששהתה בבית החולים צפתה רבות בכל מיני סרטונים של ריקוד בעזרת כיסא גלגלים והאישה שישבה בפינה כיכבה ברוב הסרטונים ששיר ראתה. שיר מיד הבינה מה עדן תכננה והייתה מאושרת, היא שמחה כל כך שתהיה לה עוד פעם האפשרות לרקוד, ועוד ללמוד ממי שפיתחה את השיטה. שיר ניגשה אליה, הן עשו הכרות והתחילו לרקוד. עדן הבינה כמה הריקוד היה חסר לשיר בזמן האשפוז, היא נראתה כמו אסיר שיצא לחופשי ועדן היתה מאושרת.

שיר ורעות, כך קראו לרקדנית הנכה שלימדה את שיר למדו ולמדו והגיע יום, רעות דיברה עם עדן ושתיהן החליטו ששיר כבר מוכנה לתחרות. אבל, אמרה רעות שבשביל הקטע המנצח שהיא בונה לשיר, צריך שותפה, היא חשבה לקחת רקדנית רגילה, מהאקדמיה אבל אז נזכרה שלעדן אין תואר במחול והתחרות מיסודה, נוסדה כדי להעניק תארים במחול ואין שום בעיה לגשת לתחרות עוד פעם, אמרה רעות לעדן ועדן ממש שמחה, עם הסידור הזה גם היא וגם שיר יקבלו תואר וזאת תהיה סגירת מעגל גם לשיר וגם לעדן.

עדן ניגשה לשיר וסיפרה לה את התוכנית, שיר היתה ממש מרוצה ושמחה לחלוק את זכייתה העתידית עם המורה הפרטית שלה. יד הן החלו לעבוד על הקטע וכמעט תוך רגע הוא היה מושלם.

יום התחרות הגיע, עדן ושיר עלו לבמה, הביאו את הקטע הכי יפה ונפשם הייתה מרוממת.

הודיעו על הזוכים, עדן היתה עם קטרינה על הקו וכולם הרגישו במתח הסמיך שהיה באולם, אפילו קטרינה, מהצד השני של העולם, לא יכלה שלא לחוש בו.

עדן ושיר התחבקו חיבוק חם ואוהב, הן זכו במקום השני והיו מאושרות, מיד לאחר הזכייה הן התקשרו לרעות ובישרו לה את הבשורות, היא הייתה מאושרת ,גם מפני שתלמידה שלה זכתה בתחרות כזו גדולה, וגם מפני שעצם זכייה של נכה בתחרות כזו גדולה יביא את עולמם של הנכים למודעות של בני

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
21 תגובות
  1. ליאל סהל הגב

    וואי סיפור מהמם

    דרג
  2. פרידמן הגב

    הסיפור היה מאוד מרגש כי שיר ועדן עשו דברים מופלאים

    דרג
  3. שקד הגב

    סיפור מקסים!! ממש אהבתי את הרעיון של המסר של ההתמדה והויתור ממש כישרון!

    דרג
  4. חסוי הגב

    הסיפור שלך מאוד ריגש אותי! וקראתי די הרבה סיפורים מהאתר

    דרג
  5. רעיה הגב

    אהבתי ממש את הסיפור
    השפה ממש גבוהה
    רק שהתחלתי לקרוא כבר היה בי עיניין להמשיך לקרוא ולהיתעניין הסיפור
    לגמרי מגיעה לך לזכות!!!@

    דרג
  6. אילה סילבר הגב

    סיפור מהמם! מרתק ממש!

    דרג
  7. שירה הגב

    הסיפור כל כך ריגש אותי והראה שכל מי שרוצה יכול להגשים את חלומו, ריך רק כוח רצון!

    דרג
  8. יובל הגב

    וואו מעיין איזה סיפור מהמם!
    וגם סיפור ממש מרגש
    בהצלחה בתחרות!

    דרג
  9. עדי הגב

    וואו איזה סיפור מהמם!! ממש אהבתי את המסר!

    דרג
  10. אורי קיציס הגב

    מעיין סיפור מהמם איזה סופרת מעולה!!!!

    דרג
  11. צפיה הגב

    סיפור מעולה!
    התחברתי ממש לדמות!
    מסר מהמם!
    ממש סופרת!!!

    דרג
  12. חסוי הגב

    סיפור ממש יפה!
    המסר ממש חזק!!!!!

    דרג
  13. חנה למנצח הגב

    סיפור יפה מרגש עם תוכן מוסרי וחינוכי
    כל הכבוד מעיין!!!

    דרג
  14. מוריה הררי הגב

    מהממת!! סיפור יפייפה!!

    דרג
  15. אבישג עסיס הגב

    הסיפור מאד ריגש אותי במיוחד זה שעדן לא הפסיקה לנסות לעזור

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן