• קראו לה טליה – זה היה שמה

ילדה אצילית עם עיניים תכולות עמוקות..

מבטה השתקף תמיד עם הרקיע ומעשיה היו נראים כבלתי מחוברים למציאות. כל הליכתה היתה דממה. הליכה כריחוף.

מעשיה גם הם- תאמו את הליכתה ומראה

הליכותיה היו עדינות ונדמה היה שהיא והמלאכים חד הם

פעמים רבות הציפו אותי המחשבות מה סודה?

אילו היתה מדברת מה היתה אומרת?

אך וודאי היו אלה דברים שכולם היו מתענגים מהם.

והשכינה היתה שמחה בהם- כך דומני.

אך היא מעולם לא דיברה.

  • שקט ההצגה החלה. על הבמה עולה שחקנית

תכף ודאי תאמר להשתיק פלאפונים כי הנה היא מתחילה בהצגה "שתיקה ברקיע" לא. שקט. והיא החלה לשחק והיושבים בקהל דממו. שעה שלמה. ושקט וההצגה ובסופה מוחאים כולם כפיים ועיניהם דומעות והיא נאלמת אל מאחורי הקלעים באותה הדממה בה נפתחה ההצגה.

  • רוחל קוראים לי. ילדה שלישית במשפחה.

שקט עכשיו, שקט תמיד הבית שלנו מתנהל בדממה.

אם תכירו את אימי תבינו שיפה שעה של שתיקה מיום מלא דיבורים

מבטה משתקף תמיד עם הרקע וכל הליכותיה עדינות אין סופית.

פעמים רבות מציפות אותי המחשבות מה סודה?

אילו היתה מדברת מה היתה אומרת?

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן