מחשבות של רגע האמת/גל גרינגרז

 

עכשיו אני מרגישה שצריך לעצום עיניים

ולתת לידיים זרום לכסות אותן.

עכשיו אני מרגישה שגם בעיניים כבויות ניתן

להדליק אורות נוצצים.

נוצצים כמו כוכבים,

נוצצים כמו דמעות.

עכשיו הוא מרגיש שהוא צריך

שמישהו יכסה בשבילו

את העיניים.

ימחה עבורו את הנהרות הזורמים.

הוא מרגיש עכשיו שהוא זועק לכוחות.

זועק לאוויר.

והוא זועק.

פותח את פיו

וצועק.

וממשיך לצעוק גם כשמכסים בשבילו

את העיניים,

גם כשמוחים עבורו את הנהרות הזורמים.

הוא

קורא בקול, הוא

נאבק.

הוא רוצה

שתשוב.

הוא רוצה

שתפקח את העיניים.

השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן