מלחמתם של הדרגים העליונים/ארז רוזנבאום

מלחמתם של הדרגים העליונים.

הם עמדו נחושים, פנים אל פנים.

שותפים למהות אך שונים בעצם הזהות.

זהים אך שונים, דומים אך אויבים.

עמדו שם, ניצבים, מחכים לפקודה מן הדרגים העליונים.

לא יכולים להתקדם ולו צעד אחד ללא פקודה מפורשת מלמעלה.

הישרדות נתונה רק בידי אללה.

נחושים להתקדם, נואשים להילחם.

מהשורה הקדמית נופלים רבים,

 אך השורדים- לבני מלוכה לעיתים נהפכים.

רבים הנופלים מהשורדים, אך לכבוד הם נואשים.

נשלטים על ידי הדרגים העליונים,

נטולי יכולת התקדם ללא אישור מהשחקנים.

עודם ניצבים אל מול היריבים,

נואשים להפיל את מלך האויבים.

לשניהם פרשים, אבירים רכובי סוסים.

והמשותף לשניהם: בעל כורחם הם נלחמים.

באחיהם הם טובחים, מפילים חיילים שהיו חברים.

חסרי יכולת לשלוט בפעולותיהם, רוצחים בקור רוח את אחיהם.

אחיהם כמותם, נתונים בחסדי העליונים.

למוות או לחיים כולם נידונים.

הקרב אכזרי ומפיל רבים,

מעטים הם אלו שעד למהלך הסופי הם נשארים.

מתקדמים במקביל, לא מצליחים להבדיל.

לא מבדילים בין פעולותיהם שלהם לשל אדוניהם,

נתונים בחסדי מפעיליהם.

אך נוקשים הם כללי הקרבות,

במשחק השחמט שתי הקבוצות מפסידות.

כתב: ארז רוזנבאום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן