אני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול. חזרתי מבית הספר בעיניים נוצצות, עיניים מלאות שמחה והתרגשות ,קיבלתי את התעודה של סוף כיתה ה' ! זהו מעכשיו אני בכיתה ו'! כשהגעתי הביתה הבית היה שקט ולא רועש כמו בדרך כלל. נכנסתי לחדר משפחה ושם ראיתי את כל משפחתי בוכה, בעצם לא כל משפחתי, אמא הייתה חסרה, הבנתי מיד מה קרה ואמרתי בקול רועד "אמא ,אמא…" ופרצתי בבכי. אמא מתה .

היה זה בכי אמיתי מכל הלב… בכי שבור… בכי של הרגשת ייאוש במלא העוצמה. כך עבר לי היום ,בייאוש נוראי. בלילה לא נרדמתי, חשבתי על הרגעים היפים שהיו לי עם אמא. רגעים כ"כ מאושרים ושמחים, מצחיקים ונעימים וגם סתם רגעים שבהם ראיתי את אמא מחייכת אלי ברכות ואהבה שאין כמותה, אמא שלי הייתה אישיות כ"כ חשובה בחיי, איך אני אמשיך בלעדיה ?! ימי השבעה הגיעו ואיתם השאלות איך, ולמה, לשאלה למה לא הייתה לנו תשובה… אנחנו לא אלוקים ואיננו יודעים חשבונות של מעלה. אבל לשאלה איך הייתה לנו תשובה, אמא הייתה חולה במחלת הסרטן ,מחלה קשה ותוקפנית ,עקשנית ומלאה בסימני שאלה כמו- למה דווקא אני? יש בכלל תרופה? אולי זה מסר מלמעלה? האם הבורא רומז לי שזמני עבר? אנשים רבים מתייאשים בעקבות המחלה או מוותרים על חייהם בשבילה ,יש גם כאלו שנכנעים לה נפשית ומאבדים את שמחת החיים שידועה וטמונה בהם, את האהבה ואת הכיף. המחלה אצל אמא התגלתה כאשר אמא הרגישה כאבים עזים בכל חלקי גופה ,היא הלכה לרופא המשפחה והוא נתן לה מרשם של כדורים אותם הייתה צריכה לקחת בקביעות . הכדורים לא עזרו אפילו במקצת, היא החליטה שעליה לפנות לרופא מומחה ששלח אותה לבדיקות מקיפות, היא הגיעה לבית החולים "קפלן", עשתה את הבדיקות ולאחר כמה שעות הוזעקה לחדר בבהלה ,"גברתי אני יודע מה מקור הכאבים", "ומה הוא " שאלה אימי . "יש לך גידול קשה באזור הבטן והחזה!" אמא הייתה המומה וכמעט שהתעלפה אך הכאבים המייסרים לא נתנו לה לעשות זאת לפתע אמא שמה לב שהכאבים באמת באזורים שהרופא ציין וסימני דאגה גדולים נגלו על פניה. הרופא שהכיר את התופעה מתוך ניסיון קודם עזר לה לשכב על המיטה כדי שתנוח מעט. אבא בא לקחת אותה מבית החולים ,הנסיעה עברה בשקט מעורב בבכי , בכי מר… לאחר שנודע לנו על המחלה, אמא הייתה רבות בבית החולים, שם היא קיבלה טיפולים שינסו לבטל או לפחות לדחות את רוע הגזירה . מכל טיפול אמא חזרה יותר ויותר עייפה, יותר ויותר חסרת מצב רוח, עצובה וכעוסה . אחרי חודשים ספורים של טיפולים, כשכולנו קווינו והתפללנו שהעתיד יהיה ורוד יותר, מצבה של אמא התחיל להידרדר, להידרדר מאוד . אבא הכין אותנו לזה ואמר שאנחנו משפחה חזקה ושנעמוד בזה . לא היה לנו מושג עד כמה זה יהיה קשה. דור ושי לא ממש הבינו סביב מה המהומה, הנחתי שזה רק בגלל שהם קטנים ולא מבינים אבל אני בטוחה שכשזה יקרה זה יהיה להם קשה בדיוק כמו לנו , הגדולים, וצדקתי .

לילה אחד אבא העיר אותי ,את אחותי ואת שלושת אחי הגדולים בבהלה ,לא הבנו מה קורה והוא רק אמר "קומו, תתלבשו ותצאו למכונית אנחנו נוסעים לאמא !" עשינו את מצוות אבי במהירות מטורפת של לחץ, התלבשנו ויצאנו, נכנסנו למכונית, חגרנו והתחלנו לנסוע . בזווית עיני ראיתי דמות מתקרבת אל פנים הבית והזעקתי את אבא, הוא ענה לי שהוא יודע על כך ושהכל טוב . אחרי נסיעה מהירה ללא פקקים שנמשכה כמו נצח ובה איבדנו את תחושת הזמן הגענו לבית החולים ,ואז הבנו הכל, עלינו לקומה 3 ,בכניסה התנוסס שלט: "מחלקה אונקולוגית " נכנסנו למחלקה חדר מספר 29 וראינו את אמא מחוברת למכשירים רבים. בזמן האחרון אמא כלל לא הייתה בבית היא הייתה צריכה להתאשפז בבית החולים . כשהיא ראתה אותנו היא התאמצה לקום לכבודנו אך זעקת כאב נבעה מפיה ואנו זזנו אחורה ברתיעה, הצוות הגיע ועזר לה לקום .אמא דיברה אתנו בקושי רב ונעזרה רבות באבא, היא שאלה איך בבית ואם אנו מתגעגעים לתבשילים שלה ומה שלום דור ושי ואנו ענינו ושיתפנו אותה בכל מה שקורה … כמה שזה היה מהנה! הרגשתי כאילו שאני חוזרת לתקופה שלפני המחלה וזה היה נפלא! חזרנו הביתה בעיניים נוצצות , שמחתי מאוד לראות את אמא . בלילה חלמתי עליה חלום מתוק ומעניין ומלא בכיף על הזמן האחרון. ואז אמא מתה.

החופש עבר בעצב ובדיכאון ואני החלטתי שאין עוד טעם לחיי בלי אמא , חיים של עצב וריק, חיים שהם ללא תועלת, חיים שהם ללא חיים והחלטתי להתאבד ,לא שיתפתי בזה אף אחד אחר… ארגנתי את התוכנית מכל כיוון אפשרי, איך זה יקרה? מתי ? איפה… הגעתי אל מקום ובזמן הנכון בדיוק ,מאיות ספורות לפני שהמעשה קרה הגיע\ה ילד\ה {לא ממש זיהיתי אז },והוציא\ה אותי מהגיהינום ממש ,היא פשוט הצילה אותי! שמעתי צעקות ולאחר כמה רגעים הבנתי שהצעקות מופנות אלי "מה את עושה? השתגעת לגמרי?! שלא תעזי לעשות זאת שוב!!" היה לי קשה להבין שניצלתי עוד לא הצלחתי לעכל את זה … כשהסתכלתי סביבי שמתי לב לדבר מוזר -שמי שהצילה אותי ממררת בבכי… לאחר שנרגעה וגם אני שאלתי אותה לפשר הדבר אך היא לא הסכימה לדבר.

לאחר כשש שעות שיצאתי מהבית בשעת לילה מאוחרת ומבלי שהודעתי לאף אחד, חזרתי אליו. בתוך הבית ראיתי אנשים במדי משטרה ואת אבא נחקר על ידם … אמרתי בשקט "שלום", לא הבנתי סביב מה המהומה, וברגע אחד כל העיניים הופנו אלי וננעצו בי. אבא רץ אלי וחיבק אותי חיבוק חזק כל כך שכמעט נחנקתי ,תוך כדי הוא שאל בקול רועד "איפה היית? דאגתי לך כ"כ!" ואז הגיע תורם של השוטרים כל אחד בתורו ואם שאלתו הם שאלו אם קרה לי משהוא או אם משהוא כואב לי או שחלילה פגעו בי ועניתי שלא . באיזה שהוא שלב הם הניחו לי, מלבד שוטר אחד, הוא ניגש אלי ושאל אותי מה עשיתי בזמן שלא הייתי בית ועוד בלילה, לא עניתי לו אז הוא חיכה עוד ועוד עד שהתעצבן ודרש ממני שאענה לו על שאלתו לחשתי "ניסיתי להתאבד" הוא ביקש שאומר יותר בקול אמרתי אך הוא התקשה לשמוע אמרתי בקול רם ממש והוא נדהם. הוא אמר לי שמחר אני לא אלך לבית הספר ואחכה בשעה עשר לבושה ומסודרת. וכך היה חיכיתי עד השעה שנקבעה וכשהגיעה השעה ניכנסה אישה בפתח הדלת , היא ניגשה אלי ושאלה את שמי וביקשה לדעת בשלומי ואיך אני מרגישה, עניתי לה. היא אמרה לי שקוראים לה עינת ושהיא -פסיכולוגית- כעסתי, היא ראתה את ההבעה שהייתה על פני ושאלה מה קרה ואני עניתי לה שאיני טיפשה ואני לא צריכה אף פסיכולוגית שתתערב לי בחיים! נכנסתי לחדר טרקתי את הדלת ונעלתי אותה במפתח שאותו אמא קנתה לי, עינת התחננה מחוץ לדלת שאפתח לה, אבל אני סירבתי והיא עזבה את הבית לאחר שהחליפה עם אבא מספר מילים. הסתובבתי כמה ימים עצבנית וכעוסה אבל אחריהם הדבר נשכח כמעט לגמרי ולאבי הבהרתי שאיני מעוניינת ביועצים מסוגים שונים. הגברת עינת הגיעה שוב רק עוד פעם אחת נוספת בכדי להסביר לי שעשיתי מעשה שלא יעשה ואבוי לי אם אנסה לעשותו שוב. יום אחד ראיתי את דור מחייג את המספר של אמא ומתחיל לספר בטלפון דברים רבים שקרו בזמן האחרון, כאילו שאמא נמצאת בצד השני, ניגשתי אליו והוא אמר לי: "אמא מתה, ובכל זאת אני יכול לדבר איתה ". ועשה לי פרצוף של ניצחון מדומה עלי. בכיתי ואמרתי לדור בליבי "מה נראה לך שאני לא מתגעגעת? עברתי כל כך הרבה …" דור ראה שאני בוכה ואמר לי בקול מנחם "אל תדאגי היא נמצאת עכשיו בגן עדן זה המקום הכי טוב, ממש כמו בית מלון!" צחקתי על התיאור. דור הוסיף ואמר שככה תמיד אוכל לדבר עם אמא, עד עכשיו הייתי יכולה לדבר רק בעזרת הטלפון או הדיבור בפה, אבל עכשיו אני יכולה לדבר איתה כל הזמן , בכל מקום ובכל הזדמנות, גם בטוב וגם ברע ,ועוד דבר עכשיו אני יכולה לדבר איתה מהלב, מהנשמה ללא צורך בדיבור ממשי , דיבור עם השפתיים . אני אומרת לכם הילד הזה נועד לגדולות … לאחר שלושה חודשים החליט אבי שהוא רוצה להינשא בשנית ,הוא בדק אפשרויות שונות ומגוונות ולבסוף יצא עם מישהי בשם בתיה הם יצאו שבעה חודשים ולבסוף החליטו להינשא, אומנם לא בחתונה מפוארת { כי היינו בשנת אבל על אמא } אלא חתונה פשוטה ומכובדת. לא אהבתי את בתיה היא תמיד הייתה מגונדרת ומלאת איפור, ואף פעם לא היה לה חיוך על הפנים – כל כך שונה מאמא שלי…. אמא הפשוטה, הרגילה והיפה בטבעיותה, ללא איפור או גנדור . כעסתי על אבא מאוד מאוד , איך הוא יכול לשכוח ככה את אמא? אולי הוא לא באמת אהב אותה? אחרת למה הוא מתחתן שוב ??? אבא הסביר לי שצריך לנסות להחזיר את החיים שלנו לשגרה, אבל אני לא ויתרתי לו ואמרתי "איך אפשר לחזור לשגרה? אין יותר שגרה, אין יותר חיים בלי אמא!" ואז חזרתי בי בכדי שאבא לא ילחץ ואמרתי , "סליחה, יש חיים אבל הם לא יכולים לחזור לשגרה, הם לא יכולים להיות כמו פעם." ניסיתי רבות לסכסך בין אבי לבתיה ,לפעמים הצלחתי ולפעמים לא, אבל בסופו של דבר הם תמיד השלימו, החתונה כבר נקבעה . ערב אחד שכבתי לי במיטה ושמעתי צעקות עולות מהסלון, ירדתי מהמיטה התיישבתי במדרגות והאזנתי לשיחה. אבא צעק: "זה לא יתכן שהיא כל הזמן מפריעה לנו", ובתיה הוסיפה "אני חושבת שצריך לסלק אותה , היא רק עושה את זה גרוע מרגע לרגע" "בסדר" אמר אבא: "אני אדבר איתה מחר,לבד!" . ידעתי שמדובר עלי, עצובה וחסרת מנוח עליתי לחדרי, "יכול להיות שאבא כבר לא אוהב אותי יותר ?" " אולי אני יעבור לבית יתומים , וכולם שם יצחקו עלי על זה שההורים שלי העדיפו לחיות בלעדי ואילו ההורים שלהם אינם יכולים לטפל בהם ולכן הם שם, בלית ברירה ממש". המחשבה הטריפה אותי. ירדתי לסלון בריצה הגעתי אל הספה חיבקתי את אבא ואמרתי בקול שבור "בבקשה ,בבקשה אל תשלחו אותי לשום מקום, אני מבטיחה שאשתפר!, רק בבקשה אל תשלחו אותי מפה, לא יהיה מי שיטפל בדור ושי .בבקשה תתנו לי עוד הזדמנות, אני אתפוס אותה בשתי ידיים , אתם לא תתחרטו! " ובכיתי … אבא הסתכל עלי נדהם! הוא פשוט לא ידע מה לומר אז הוא צחק. גם בתיה צחקה ,הם פשוט התגלגלו מצחוק ואני לא הבנתי על מה הם צוחקים כ"כ הרבה. לאחר שנרגעו הם הסבירו לי שבכלל לא היה מדובר עלי אלא על העובדת הסוציאלית של המשפחה ושהם לעולם לא יחשבו לשלוח אותי לשום מקום! רווח לי ,יופי אני נשארת יחד עם משפחתי.

עבר הזמן ,אבא ובתיה התחתנו והעניינים התיישבו. תאריך בת המצווה התקרב ואני הייתי מלאה בהתרגשות וחששות … איך תראה הבת מצווה בלי אמא ??? ההכנות החלו במלוא המרץ : אולם, שמלה אוכל והפעלה ואיך לא? את הדרשה אני כתבתי ואבא בדק, שיפר ובכה, באמת הכנתי דרשה מרגשת ומיוחדת . הלכתי עם בתיה לקנות שמלה, קניתי שמלה בצבע טורקיז, עם חגורה בצבע לבן שמוקשתת בפרח-סיכה יפיפה, על ראשי עמד זר מיוחד ויפה אותו הכנתי מראש אצל מישהי מקצועית … בהכנות לבת מצווה שמתי לב שבתיה לא נוראה כ"כ היא דווקא די סבבה, בסופו של דבר לא היינו צריכים להשתנות בשבילה, אלא להיפך היא בשבילנו והיא קיבלה את זה בהבנה מלאה . הגיעה היום המיוחד, לא הייתה יפה ממני בעולם כולו ! החברות והמשפחה החלו להגיע. רק מישהו או ליתר דיוק מישהי אחת הייתה חסרה לי- אמא. דמיינתי אותה באה ונושקת לי וכאילו אומרת: "כמה גדלת יפה שלי ,כמה אור את מביאה לעולם ! את ילדה גיבורה! את הילדה שלי! " ואז הגיעה הזמן של הכניסה ולאחריו אוכל, ריקודים והדרשה ! עמדתי על הדרגש והתחלתי לדבר בקול בטוח ויפה: דרשה: "ערב טוב לכל אורחי היקרים שבאו לחגוג איתי את בת המצווה שלי! אני רוצה לפתוח בהודאה לה' יתברך לאחי ולהורי האהובים וגם לבתיה . הפרשה ,פרשת חיי שרה מספרים על מותה של שרה אימנו , שרה הייתה אישה מלאת חן ויופי , ממש כמו אמא שלי! " קולי הפך מבטוח לקול רועד, " אמא שלי נאבקה במחלה ללא מנוס, היא לא וויתרה וחיה את חיה בצורה הטובה ביותר שאפשר,היא נאבקה על חייה עד הדקה האחרונה. אמא השאירה חותם בעולם, חותם שמסביר שהחיים ניתנו לנו במתנה, ומתנות צריך לנצל. חלומי היה להיות רופאה מעתה אני יודעת בדיוק איזו רופאה אני רוצה להיות, רופאה בתחום המחקר, רופאה שתמצא או לפחות תנסה למצוא את התרופה למחלה הארורה ,תרופה שתציל כ"כ הרבה אנשים ותחסוך מהעולם הזה כ"כ הרבה עצב וכאב . במעמד מיוחד זה אני מבטיחה שאמשיך בדרכה של אימי ואעזור להפוך את העולם למקום טוב יותר! בעז"ה אני אתחתן, אקים בית ואגדל ילדים, זו תהיה תרומתי לחיים הללו" אף עין לא נותרה יבשה ,כולם דמעו, קמו ומחאו כפיים במלוא העוצמה.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
40 תגובות
  1. שירה רוזנברג הגב

    מרגש ממש כל הכבוד הדס

    דרג
  2. שיבת הגב

    דסי המושלמת!!
    ישלך כישרון ענק וסיפור מרגש בטירוף!!!
    מאחלת לך שתמשיכי לכתוב כאלה דברים ברמה.
    אוהבת כמויות שיבוס

    דרג
  3. אדוה פלס הגב

    סיפור מושלם ומרגש

    דרג
  4. נגה הגב

    לא להאמין שילדה בגיל הזה יכולה לכתוב משהו מרגש כל כך!!!!!!!!

    דרג
  5. מוריה שוקרון הגב

    ממש יפה אהבתי נוראה ומרגש בטרוףףףףףףףףףףףף

    דרג
  6. אפרת הגב

    כל הכבוד! זה מושלם את עושה את התחרות הזאת בהליכה!!!

    דרג
  7. חוה הופמן:) הגב

    וואו הדס את מוכשרת!! סיפור מהמם!!

    דרג
  8. רננה שנדורפי הגב

    הדסוששש ;*
    הסיפור פשוט מושלםםםם!!!!!!
    פשוט מרגש! אני בכיתי..
    מאיפה היה לך רעיון לסיפור הזה??
    באמת מושלםםםםם ;*
    בהצלחהה!!!!!
    את בטוח תזכייי!!
    אוהבתתתותךך, רננה ♥

    דרג
  9. נועםםםם הגב

    יואו הדס אם לא הייתי יודעת שזאת את הייתי חושבת שמישהי מבוגרת כותבת את זה!!
    את יודעת לכתוב ממש על רמה:)
    זה סיפור ממש מותח, מרגש ומעניין- בקיצור מושלםםם!
    תמישכי לכתוב מהמםםם

    דרג
  10. אביה הגב

    הדס!!!
    שיר מהמם ומרגש!!
    100% שתזכי!!!!
    בהצלחה 🙂

    דרג
  11. אפרת הגב

    מהמם! כל הכבוד! רואים שיש לך כישרון מדהים לכתיבת סיפורים זה ממש מרגש!

    דרג
  12. חברה של הדסדוס הגב

    OMG!!!
    איזה סיפור מרגששש
    מקום 1 בטוח!

    דרג
  13. גילי הגב

    יואוו הדס זה סיפור פשוט מושלם בטירוף!!!!!!!!!!!!!!
    בהצלחה ענקית!!!!!!!!!!!

    דרג
  14. נתן פריד הגב

    סיפור הנוגע בחיים האמיתיים ובנפש הילד.
    הכותבת מתארת בכישרון רב מצב אפשרי.
    יישר כח עצום
    נתן

    דרג
  15. דוד הלל הגב

    הדסי החמודה,
    סיפור מרגש ומקסים כל הכבוד.
    כתוב בכישרון ויצירתיות.

    דרג
  16. משה יהוחפץ מנחם יהויכין הגב

    וואו! ממש מרגש ועמוק, פשוט לא יאמן לאיזה רמת כתיבה גבוהה ואיכותית יכולה ילדה אחת להגיע, ממש ממש יפה, הלוואי שתמשיכי ככה ונראה עוד יצירות כל-כך מדהימות ממך בעתיד! עלי והצליחי

    דרג
  17. מוריה הגב

    כשרון מלידה!
    כתיבה מרגשת וסוחפת.. !

    דרג
  18. רעיה פנקובר הגב

    הדס-סיפור מהמם את תותחית!
    בהצלחה בתחרות את לוקחת אותה בהליכה!
    ממש מזדה עם הסיפור(על סבתא שלי ז"ל)

    דרג
  19. יונתן הגב

    הדס את ממש מוכשרת!!!
    כתיבה ברמה גבוההההה מאוד!
    כל הכבוד.

    דרג
  20. רננה שנדורפי הגב

    מווושללםם!!!!!!!! ♥

    דרג
  21. אהוד פריד הגב

    סיפור כל כך מרגש….

    דרג
  22. מאיר ט' הגב

    יכולת כתיבה מופלאה,תאור וירידה לפרטים הקטנים,כמו הסופרים.ות הגדולים.ות

    דרג
  23. מאיר ט' הגב

    כתיבה מצויינת יחסית לגיל והנסיון, תוכן עשיר וירידה לפרטים.
    נהנתי מאוד,תודה.

    דרג
  24. איתמר הגב

    כל הכבוד על הכתיבה, רמה גבוהה בהצלחה!!

    דרג
  25. נויה עמרם הגב

    יואו דסוש, איזה סיפור מהמם ומרגש!!!!!!!
    בהצלחה ענקיתתתתתתתתתת

    דרג
  26. תהילה המושלמת הגב

    ואוווו הדס פשוט מושלם איך הצלחת??
    זה פשוט ברמה גבוהה וממש מעניין!
    אהבתי בטרוווווווווווווווווווווווף יש לך את זה!!!!!
    בהצלחה בהמשך…………..

    תהילה♥

    דרג
  27. יערה הגב

    הדסוס המושלמת!!!!
    זה הסיפור הכי מושלם בכל העולם!!
    אני לא מאמינה שאת כתבת את זה!!!
    מקום ראשון זאת את!!!
    חולה עלייך!!
    יערה

    דרג
  28. חנה אילן הגב

    הדס
    הסיפו ממש יפה
    כתבת אותו בצורה יפה ומרגשת.
    כאשר קראתי את סיפור זה ממש הרגשתי בתוכו
    בכיתי איתה ושמחתי איתה
    הסיפור פשוט מהמהם

    דרג
  29. טליה לדר הגב

    זה הסיפומושלםהמושלם ומעניין שקראתי בחיים ברור שהדס המלכה מנצחת!!!
    רמה אחת מעל כולם!!

    דרג
  30. אורה הגב

    את לוקחת את התחרות הזו בקל!!!!!

    דרג
  31. מורן הגב

    הדסססס
    מהמםם איזה כישרון מאיפה הסיפור הזה בא…
    את בטוח תזכי מקום ראשון!

    דרג
  32. מעין הגב

    וואי הדסוש מהמם!! בטוח תנצחי!!

    דרג
  33. אורי גריזים הגב

    הי הדס, את האמת שאני לא מכירה אותך אישית, אבל בנוסף לסיפור המרגש שכתבת, הרגשתי צורך להחמיא לך על הפרגון מכל הלב וגם להודות. התגובה שכתבת לי הייתה הראשונה, וממש ממש ריגשה אותי… כל הכבוד שלמרות שבעצם אני "מתחרה" שלך את באמת מפרגנת.. תודה! אשמח שתפרטי לי יותר למה התכוונת: origrizim@gmail.com

    דרג
  34. הדר קרעי הגב

    איזה סיפור מושלם

    דרג
  35. נטע הגב

    הדס סיפור ממש מרגש

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן