הייתי רוצה לנגן כל הלילה

ולשיר בקול שובב כמו הציפורים,

אבל אין שום ציפור בשמים למעלה,

רק אני, הגיטרה, וכמה שירים.

השמים מכוסים בצבע אפל

כמו בימי החורף הקרובים,

אך אין הוא מפחיד אותי, צבע הליל,

אנחנו כבר לא זרים.

וניגנתי על מיתרי ליבי

שם עמוק שוכנת האהבה,

היא כל כך חזקה וקורעת,

כואב לי ואני בוכה.

 

ניסיתי לשבור את קירות ביתי

והרי הוא פתוח לרווחה,

פקח עיניך וראה,

נשארתי מנגנת בחשיכה.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
תגובה אחת
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן