מעבר דירה

"אז מתי כבר נספר לה?" שאלה איריס, "אני לא מרגישה בנוח שאנחנו לא מספרים לה."

"אל תדאגי איריס," ענה אייל, "נספר לה בקרוב, כשנהיה שלמים עם זה בעצמנו."

"אבל בכל זאת. היא בטוח מרגישה שיש סוד."

נטלי אכן הרגישה שביתה סודי ושהוריה שקטים יותר לאחרונה. אבל זה לא מאוד הטריד אותה היא כרגע התרכזה בלימודים. המבחנים האחרונים של השנה הגיעו ונטלי למדה בימים ובלילות. אמה אמרה לה בתחילת השנה, "בכל זאת תעודה של כיתה ח' זה לא צחוק." ונטלי זכרה את המשפט הזה תמיד והשקיעה מאוד.

97! נטלי הייתה מאושרת. היא קיבלה באנגלית 97 במבחן. היא נכנסה הביתה באושר, מחכה להראות להוריה את הציון הטוב שקיבלה. אבל הם התלחששו במטבח אחד עם השני. נטלי החליטה לא להפריע והלכה אל חדרה בשקט. אבל בתוכה הסודות האלה כן הפריעו לה.

היא שלפה ספר מהמדף והתחילה לקרוא, אחר כחצי שעה היא יצאה מחדרה ולשמחתה הוריה הפסיקו להתלחשש. אמה הכינה ארוחת ערב ואביה עבד בחדר העבודה שלו.

נטלי ניגשה אל הסרים שעל הגז ופתחה את המכסים. אמא שלה הכינה לארוחת ערב פסטה ברוטב.

'יאמי!' חשבה נטלי בליבה, היא מאוד אוהבת פסטה ברוטב.

"נטלי חמודה," אמרה אמה, "תוכלי לערוך שולחן? האוכל כמעט מוכן."

"בשמחה אמא." נטלי הוציאה צלחות, כוסות וסכו"ם והלכה אל שולחן האוכל לערוך אותו.

בסיום הארוחה נטלי הורידה את כליה לכיור וכאשר פתחה את הברז כדי לנקות את צלחתה היא שמה לב שהוריה שוב מסתודדים. נטלי הלכה אל חדרה, היא נשכבה על מיטתה לקחה בובה בצורת לב משורת הבובות שלה וחיבקה אותה חזק.

'אין לי כח לסודות שלהם,' נטלי חשבה, 'אני ממש מקווה שזה משהו טוב ולא איזה בשורה רעה.'

למחרת הכל בבית הספר התנהל כרגיל, אבל לנטלי לא היה כל כך חשק זה שהוריה מסתירים ממנה משהו זה הפריע לה. היא רצתה לדעת אם זה קשור אליה, היא הרגישה שהבית סודי, זאת הרגשה לא נעימה.

בדרכה חזרה הביתה מצב רוחה כבר השתפר היא הלכה יחד עם חברתה טל ויחד הן פטפטו וצחקו.

"היי אמא," נטלי נכנסה הביתה, זרקה את ילקוטה בכניסה והלכה אל אמה לתת לה חיבוק, "אני יכולה ללכת עכשיו? קבעתי עם טל ונועה בכיתה היום."

"בסדר נטלי," ענתה איריס, אמה, "תחזרי בשבע אוקיי?"

"ביי!" היא קראה מפתח הבית ויצאה.

היא דפקה בדלת ביתה של נועה, דלת כחולה כהה עם ידית כסופה ועיגול עינית קטן. מבחוץ הדלת רגילה ומשעממת קצת, אבל נטלי ידעה שכאשר פותחים אותה מהצד השני יש מלא תמונות של נועה ומשפחתה וציורים שאחיה הקטנים הכינו.

נועה פתחה את הדלת לנטלי.

"יופי שבאת," אמרה, "טל הרגע נכנסה. בואי."

נטלי הלכה בעקבות נועה אל חדרה ונכנסה, טל ישבה על הפוף הוורוד אז נטלי התיישבה על הכיסא המסתובב הלבן ונועה התיישבה על המיטה.

הבנות העבירו את אחר הצהריים בבילוי נעים ורגוע. הן הכינו לוחות לחופש הגדול הקרב ובא וקישטו אותם יפה בציורים וקישוטים נוספים.

כשנטלי חזרה הביתה בערב אבא שלה, אייל חזר כבר מעבודתו והוא ניקה את הבית לכבוד שבת. אמה אפתה עוגות ועוגיות שגרה רגילה בבית משפחת ברמן ביום חמישי לקראת שבת.

"מממ… איזה ריחות טובים," אמרה נטלי כשנכנסה למטבח, פתאום היא נזכרה שהיא רעבה, "יש משהו לאכול?"

"מה את רוצה?" שאל אביה אייל, "יש הכל, אמא בדיוק מבשלת לשבת."

"אפשר שתכיני פירה ויש שניצלים וזאת תהיה ארוחת הערב." הציע אמה.

"יאללה, איפה הקולפן, אבא?"

האוכל יצא מדהים ונטלי שאחרי היום הארוך הייתה מאוד רעבה התנפלה על צלחתה וחיסלה אותה קליל. כשהרגישה סוף סוף שבעה, היא התלבטה עם לשאול את הוריה עכשיו מה הם מסתירים. אבל לפני שהספיקה לחשוב על זה יותר מידי הוריה החליפו בניהם מבטים רבי משמעות ונטלי ידעה שזה קשור לסוד הזה שלהם.

"נטלי מתוקה," אמר אייל במבט רציני, "בואי תקשיבי לי רגע. טוב?" נטלי לא ענתה לו והוא המשיך עם הפרצוף הרציני.

"אני ואמא החלטנו החלטה חשובה. אי אפשר לשנות כבר כלום חשבנו על זה הרבה ואנחנו רוצים לשתף אותך עכשיו למרות שיש עוד זמן. אנחנו סומכים עלייך את כבר בוגרת."

"ותזכרי שאני ואבא רוצים רק בטובתך." התפרצה אימה לשיחה.

'זה זה,' נטלי חשבה קצת שמחה ומאוד מתוחה, 'הם מספרים לי עכשיו אני אדע את הסוד.'

"אולי כבר די עם ההקדמות האלה," נטלי שהייתה מתוחה מאוד התעצבנה טיפה.

"טוב," נאנח אביה, "תזכרי אנחנו מאוד אוהבים אותך, תמיד. אני, אמא, את, אנחנו. המשפחה שלנו. כולנו."

'אוקיי הם לא מתגרשים,' נטלי חשבה ונשמה עמוק.'

"אנחנו עוברים דירה בקיץ הקרוב." אביה אמר מהר ובלחץ קצת.

נטלי הייתה בשוק, לזה היא לא ציפתה.

"מתוקה שלי?" אימה אמרה בדאגה, "את כועסת? שמחה? מה קורה?"

"לאן?" זה מה שנטלי הצליחה לפלוט.

"חיפה." ענתה אמא שלה בחשש.

"מה?" נטלי צעקה, הכעס עלה לה, "איך, זה… זה… זה עיר! למה אבל? טוב לנו פה במושב, טוב לי!"

"נטלי חמודה בואי נדבר על זה רגע," אמרה אימה שניסתה לשמור על שלווה, "שבי ונדבר יפה. לא צריך לצעוק."

"צריך!" צעקה נטלי חזק, "אני אצעק כמה שבא לי! די! אני לא ילדה קטנה, חבל שלא שיתפתם אותי לפני שלקחתם החלטה כזאת חשובה, אני הבת שלכם!" היא רצה אל חדרה וטרקה את הדלת כל כך חזק שחתיכות קיר קטנות נפלו.

אמה של נטלי התחילה לקום כדי להרגיע את נטלי, אבל אביה אייל תפס אותה.

"לא איריס," הוא הסביר, "היא ילדה גדולה, היא מתבגרת. תני לה את הזמן שלה."

נטלי העיפה את השמיכה, הכריות והבובות שלה לרצפה. מרוב עצבים היא חבטה במיטה ואז היא התיישבה והתחילה לבכות. מיליון מחשבות רצו בראשה.

נטלי היא ילדה מאוד רגועה ומחונכת היטב, בדרך כלל היא לא מתעצבנת ככה. אמה לימדה אותה לא להתנהג בצורה זאת ונטלי גם הייתה ילדה מאוד רגועה מטבעה. כשהתעצבנה כל כך זה היה שוק גם לאמא שלה וגם לה. היא כמעט ולא הכירה את הצד הזה שבה. אבל אביה, אייל ידע שזה מה שיקרה. הוא ידע שיום אחד זה יצא ונטלי תתחיל להביע רגשות ועצבים.

"ככה זה," הוא אמר לאיריס בלילה, "זה הגיל."

נטלי לא הצליחה להירדם כי היא כעסה כמו שלא כעסה בחיים שלה. רק באחת עשרה וחצי בלילה היא סידרה את מיטתה עדיין עצבנית על הכל.  היא לקחה ספר ממדף הספרים סתם ספר והתחילה לקרוא.

הספר ששלפה מהמדף היה "אורי" של אסתר שטרייט- וורצל, נטלי כבר קראה את הספר מספר פעמים והחליטה לקרוא אותו שוב.

"'אורי צא מן הכיתה!'

אורי הרים את עיניו מן המחברת ונשא מבט תמה אל המורה. ריבונו של עולם מה הוא רוצה ממני הפעם?"

נטלי הפסיקה לקרוא ורק בשעה אחת ושלוש עשרה דקות בלילה היא נרדמה כשהספר פתוח מונח על ביטנה.

למזלה של נטלי בבית הספר שלה לא למדו ביום שישי כך שהיא ישנה לה בשלווה עד שתיים עשרה וחצי בצהריים.

לעומתה, אמה התעוררה בחמש וחצי בבוקר מודאגת מאוד. אייל התעורר בשש והתכונן לצאת לעבודתו. כשהוא ראה את איריס ערה כל כך מוקדם גם הוא התחיל לדאוג, לשתי הנשים שלו, איריס ונטלי.

לאחר שאייל יצא לעבודה, איריס הלכה אל חדרה של נטלי פתחה את הדלת בשקט והסתכלה  נטלי במבט מלא עצב.

'איך שהיא גדלה.' חשבה לעצמה, 'אני מקווה שהיא תקום קצת פחות עצבנית.'

לאחר כמה דקות איריס עזבה את פתח חדרה של נטלי והמשיכה בהכנות לשבת שהתחילה אתמול.

נטלי התעוררה ולרגע אחד שכחה מה קרה אתמול. אחרי שהתעוררה קצת יותר היא נזכרה.

היא עדיין כעסה וכשהלכה אל המקלחת לשטוף פנים ולצחצח שיניים, היא ראתה את אמא שלה במטבח והרגישה את כעסה עליה. אבל נטלי החליטה להניח לכעס שלה קצת. היא רצתה בוקר רגוע.

כשצחצחה שיניים עלו לה המון מחשבות.

'מוזר שאמא לא באה אלי אתמול, היא תמיד באה להרגיע אותי כשקורה משהו.' נטלי שטפה את פיה מהמשחה והמחשבות המשיכו לרוץ בראשה. 'מעניין, אולי היא גם כעסה עלי. אני לא מאמינה שנשאר לי כאן רק חודשיים ואז אני עוברת דירה! איזה באסה!'

אמא של נטלי שמעה את צעדיה כשנטלי יצאה מהמקלחת וידעה שהתעוררה, אבל פחדה להגיד לה בוקר טוב בחיוך כי אולי נטלי הייתה מתעצבנת עליה. אבל נטלי הפתיעה.

"בוקר טוב אמא," נטלי ניסתה לחייך בכל כוחה, "אני בחדר."

"אוקיי." ענתה לה איריס, ומבט מוזר על פניה.

'מה קורה פה?' היא חשבה לעצמה, 'נטלי כבר לא כועסת? לא הגיוני.'

נטלי התיישבה על מיטתה ולא התחשק לה לבלות בחברת הוריה אז היא הדליקה את המחשב.

באחת וחצי אבא של נטלי חזר מהעבודה והיא עוד ראתה סרט במחשב.

"אייל," אמרה איריס בדאגה קלה, "אני מודאגת ממנה. היא קמה אמרה לי בוקר טוב ומאז היא בחדר."

"היא כעסה?" שאל אביה של נטלי

"לא, לא." ענתה איריס.

"נו אז ממה את דואגת?"

"כי היא אמורה לכעוס, הפלנו עליה כזאת פצצה. עכשיו אני יכולה ללכת לדבר איתה אתה חושב?"

"כן עכשיו אם היא באמת נרגעה לכי לדבר איתה איריס. אבל שלא תכעס שוב, אוקיי?"

איריס הלכה מיד לחדר של ביתה. היא הרגישה שהיא חייבת לדבר איתה כבר, אבל כמובן שלא הייתה עושה זאת בלי להתייעץ עם בעלה, אייל.

"היי מותק." אמה נכנסה לחדר.

"היי אמא." נטלי ענתה ועצרה את הסרט.

"חמודה," פתחה אימה את "הנאום" שהתחילה לומר, "תראי את בטח כועסת עליי מאוד, אבל בבקשה תקשיבי לי כמה רגעים ואז תגידי כל מה שאת רוצה. טוב?"

 "טוב." ענתה נטלי.

"אני ואבא כמובן חשבנו גם עלייך כשלקחנו את ההחלטה הזאת, לא היינו עושים שום דבר לרעתך. את הבת היחידה שלנו הדבר הכי חשוב לנו בעולם. ואנחנו אוהבים אותך תמיד תמיד. ואני יכולה להגיד לך שאת כל כך חברתית שיהיו לך שם חברות. אני כמעט בטוחה בזה."

"את צודקת, יהיו לי חברות, אבל אני לא רוצה חברות חדשות אני רוצה את החברות שלי מכאן." נטלי ענתה ודמעות עלו בעינה. היא כל כך לא רצתה לעבור דירה.

"די חמודה," איריס ראתה דמעה ראשונה מתגלגלת על הלחי של נטלי וניסתה להרגיעה, "הכל יהיה בסדר. יהיה לך טוב אני מקווה וגם לפעמים זה טוב להיפתח למקומות חדשים. אני גם יודעת שזה קשה לך, גם לי ולאבא זה קשה, אבל זאת כנראה ההחלטה הנכונה. ומותר לך לבכות ומותר לך לכעוס ולהתגעגע, נטלי יפה שלי- מותר לך להרגיש. את עד היום היית סבלנית ומנומסת, לא הראית רגשות, אבל תראי רגשות. מותר לך. זה טוב."

המילים שאמרה אימה של נטלי נכנסו לה ללב והכעס שלה התפוגג.

"את צודקת," נטלי אמרה ועכשיו הדמעות כבר הפכו לנהר, "ואני כועסת עליכם מאוד, אבל אני גם מאוד אוהבת אתכם."

נטלי עטפה את אימה בחיבוק אמיתי וחם, חיבוק שאמא שלה כמעט ולא מקבלת ממנה. וככה הן ישבו חבוקות על המיטה מספר דקות עד שהדמעות הפסיקו לנזול מנטלי והיא קצת נרגעה.

אבא שלה, אייל הצטרף גם הוא לחיבוק, התיישב על מיטתה של נטלי ועטף את שתיהן בחיבוק גדול וחם.

נטלי המשיכה לבכות, קשה לה עם המעבר דירה שעוד לא התחיל, אבל היא באמת אהבה את הוריה.

"אמא," אמרה נטלי מתוך הדמעות, "אבא, אני רק רוצה שתדעו אני אוהבת אתכם כל כך."

השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן