נירים של אהבה(או לא מפסיקים אהבה באמצע)

קטגוריה:

בית ספר:

שם המורה:


אדם שחור,
ומבט חושש מעל קיר האבן,
גן האילנות ופירותיו המתוקים
מסתתרים בשקט.

כל פירות הגן שם בשלל צבעים,
והוא ותכול עיניו,
מגדרים מחדש את גבולות המותר.
הכל נאכל, נרמס.
והוא שועל בודד, בורח.

סחור סחור הוא בורח,
וחוזר
ובורח, באמת…
וחוזר.

ופירות הגן,
הגבול החדש ביקש מהם למלוא מקום חסר,
לו ידעו, שמלחמה בחוסר,
רק תסב את הכאב.
ומרוב הדף וזעזוע,
נתלשו מן האדמה.
ורק השורשים נשארו,
ובהם,
המים,
סגורים ומתוקים,
מחכים ללב רחב
שיאהב

אדם שחור,
באדום נמהלו חייו,
והאדום הזה, שרף הכל.
ומתוך האפר,
נסק כנפיים עוף החול,
והאדום הביא לגילוי לב,
והאדם חרש מחדש
נירים של אהבה..


עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
תגובה אחת
  1. יובל הגב

    דוד, כתבת יפה. תודה לך:)

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן