את מחייכת מולי מבעד למראה

וזה כואב לי.

כואב לי לראות שהחיוך שלך עם עיניים דומעות…

מה עושים? איך מעבירים את הכאב הזה שחודר עמוק כל כך עד שקשה לנשום? 

את מותשת. את עייפה. את כאובה כל כך… אני מרגישה אותך.

אבל את לא מתייאשת. את נלחמת באמת למרות שאף אחד לא רואה.

את עדיין קמה ומחייכת למרות החתכים שבלב.

את מעודדת אחרים בזמן שאת עצמך מרוסקת.

את מדמיינת עולם של טוב אינסופי בזמן שכולם אומרים לך 

שאת חיה בעולם משל עצמך… 

דווקא בגלל כל הכאב הזה את כמהה כל כך לעולם כזה.

את הכאב שלך אי אפשר להסביר במילים, 

אבל העיניים שלך מראות את זה יותר מדי. 

העיניים הדומעות שלך אומרות הכל על כאב ועל להיות פגוע. 

את לא מראה את זה באמת לאף אחד כי אף אחד לא באמת ידע ויביןבין

אבל אני רואה אותך

ונשברת.

 אני רואה, אני יודעת.

ואני מרגישה את זה.

כי את 

זו אני.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן