ואז, אחרי כל כך הרבה שעות של אימונים, חזרות ותרגולים, המבצע התחיל. אני ואלרועי שתקנו, שתיקה של פחד, כל הדרך עד ליציאה מהג'יפ. אלרועי שליווה אותי לאורך כל השעות שהיינו ביחד, שלא וויתר עלי אף פעם, גם כשהיה קשה. עכשיו, צעדנו ביחד בשקט מופתי, חמושים כולם עם כל הציוד הנדרש. נכנסנו אל תוך בית הכנופיה. כפיר, המפקד סימן לכולנו שהגיע הזמן לפרוץ לחדרים ולתפוס את כולם. אלרועי סימן לי שהוא יכנס ראשון ואנחנו נהיה אחריו, סימנתי לו בחזרה "סבבה". מה שקרה אחר כך, קרה כל כך מהר שאני בקושי זוכר מה היה. נכנסנו לחדר והתחלנו לירות לכל עבר, המחבלים שקלטו אותנו ברגע הראשון ניסו לקפוץ מהחלון ולברוח אבל כפיר שהיה לו אומץ רב משלנו, הלך וחסם את החלון. המחבלים התחילו להרביץ ולחנוק את כפיר שאחרי ניסיון ארוך להיחלץ כבר איבד הכרה. כולנו תפסנו את המחבלים וקשרנו אותם באזיקים, אחר כך לקחנו אותם לג'יפ והשארנו את אלרועי לשמור עליהם ובינתיים חזרנו כדי לבדוק שהשטח נקי ולחלץ את כפיר, שחזר אל עצמו דיי מהר. חזרנו אל הג'יפ והתחלנו ליסוע לכיוון הגבול, שם חיכה לנו רכב צבאי גדול שיעזור לנו. אבל שם הסיפור לא נגמר.

מאתיים מטר אחרי הגבול פתאום קלטתי שאלרועי לא פה! שאלתי את כפיר אם הוא יודע איפה הוא והוא ענה לי: "לא שמתי לב שהוא לא פה" ואז, עברה בי המחשבה הנוראה מכל, אלרועי נחטף. ניסיתי להעביר בראש את כל מה שקרה לפני כמה דקות והבנתי שבפעם האחרונה שראינו אותו היתה כשלקחנו את המחבלים לג'יפ והוא נשאר איתם. שיתפתי את כולם במה שקורה והחלטנו שצריך לעשות משהו בדחיפות. לא ידענו מה לעשות. אחרי כמה דקות של שקט עוז אמר לי: "אביתר, אני חושב שדבר ראשון שצריך לעשות," זה להודיע להורים של אלרועי, הרי אי אפשר פשוט להשאיר את זה בינינו כי הם יודעים שהוא אמור לחזור היום הביתה והם בטח ידאגו מאוד אם הוא לא יגיע" חשבתי על מה שהוא אמר והגעתי למסקנה שאין ספק שהוא צודק. כולנו פחדנו ללכת להודיע להורים. כפיר אמר שבתור המפקד הוא צריך לעשות את זה וליתר ביטחון הוא ביקש שמישהו יצטרף אליו. אני, החבר הכי טוב של אלרועי, שמכיר אותו הכי טוב ואת הוריו, התנדבתי ללכת איתו. כל הדרך תכננתי בראש מה נגיד ואיך.

כשהגענו לבית של אלרועי התחלנו לדבר על כל מה שקרה, לקראת הסוף הראל, האבא שאל אותי: "איפה אלרועי?" לא ידענו מה לענות, זו השאלה שממנה הכי חששנו . הבטתי בכפיר כמחפש תשובה והוא סימן לי עם העיניים שהוא יפתור את  זה. כפיר התחיל להסביר להם ברגישות יתרה שכלל לא מאפיינת אותו שאלרועי נחטף ושעדיין לא יודעים כלום. הילה, האמא התחילה לבכות והראל, האבא שאל כל כך הרבה שאלות שלא ממש הצלחנו לעקוב. התחלנו לנחם אותם והסברנו להם שהכל יהיה בסדר ושיש לצה"ל צוות מודיעין מיוחד שיחקור את העניין ובעז"ה ימצא את אלרועי. נשארנו שמה 20 דקות ואז אמרתי להם:" אין מה לדאוג, נמצא אותו ונעשה ככל יכולתנו כדי להציל את אלרועי. בינתיים אני מציע לכם ללכת למודיעין ולמסור להם כמה שיתר מידע עליו." יצאנו מהבית והלכנו לתחנת אוטובוס לקראת יציאה הביתה. כל הדרך הביתה שתקנו, כל אחד התעסק בענייניו, אני לא הפסקתי לחשוב על אלרועי ולדמיין מה יקרה לו.

הגעתי הביתה, אמא שלי התקיפה אותי בכל כך הרבה שאלות על מה היה ואיך. לא היתה לי שום סבלנות לענות לה אז אמרתי לה שאני נורא עייף ונכנסתי להתקלח.

למחרת קמתי ממש מאוחר, התארגנתי מהר ויצאתי. בבסיס היתה לנו התכנסות של סיכום המבצע ותכנון מה עושים כדי להציל את אלרועי. סיימנו היום מוקדם כצ'ופר על המבצע. כשהגעתי הביתה הדלקתי את הטלוויזיה כדי לראות חדשות, באמצע החדשות היתה מה שנקרא 'כתבה מסעירה' על אלמוני שרצח כנופיה של 17 מחבלים וברח מהמקום בלי להשאיר שום סימן או עדות למעשיו. יצאתי לקניון לארוחת ערב עם כל החברה. כל הדרך לא הפסקתי לחשוב על הכתבה שהיתה בחדשות, בראש שלי דמיינתי כל מיני אנשים שיכלו לעשות את הפשע. לפתע עברה בראש שלי מחשבה שזה היה אלרועי, מיד העפתי אותה מהראש וניסיתי לחשוב על משהו אחר אבל משהו בראש שלי אמר לי שזה נכון. החלטתי שאני לא אגלה לאף אחד עד שאני אבדוק את  העניין.

כשחזרתי הביתה ישר הדלקתי את המחשב כדי לצפות שוב בסרטו של הכתבה ומשהו בבן אדם היה מאוד מוכר לי, החלטתי ללכת למודיעין.

ביום שלמחרת לא הלכתי לצבא ואמרתי לכפיר שאני לא מרגיש טוב. הלכתי למודיעין וביקשתי לדבר עם אלעד, חבר שלי שבמקרה ידעתי שהוא עובד שם. נכנסתי לחדר שלו וישר ניגשתי לעניין. סיפרתי לו על כל מה שקרה אתמול ועל המחשבה שלי. הוא אמר לי שיש להם קצה חוט שאלרועי חי ושהוא לא עם מחבלים. זה היה נשמע לי הדבר הכי מוזר שיש, איך אפשר להיחטף בעזה בלי מחבלים? בסוף השיחה אמרתי לו שכדאי לו לקבוע פגישה עם ההורים של אלרועי ולדבר איתם, הוא הסכים לי. יצאתי משם עם תחושה שעשיתי את הדבר הנכון.

אחרי יומיים, ביום שישי, התעוררתי וישר נכנסתי לעניינים, שתפתי את הרצפה, ניקיתי את החלונות וממש עזרתי לאמא שלי. בסביבות השעה 13:30 היתה דפיקה בדלת, ניגשתי לפתוח וברגע שפתחתי את הדלת כמעט התעלפתי מרוב בהלה. אלרועי. אלרועי עמד בדלת. הרגשתי סחרחורת איומה ונפלתי לרצפה. אמא שלי לא הבינה מה קרה ורצה לראות אם אני בסדר, הבעיה היתה שכשאמא שלי ראתה את אלרועי גם היא כמעט התמוטטה. אלרועי לא הבין מה יש לנו אבל הבין שזה לא היה צפוי מה שקרה עכשיו. אחרי רבע שעה של שיקום והתחבקויות, שאלתי את אלרועי איפה הוא היה. הוא ניסה להתחמק מהתשובה אבל לחצתי עליו עד שהוא ענה לי:" כשאתם עזבתם את הג'יפ אני רצתי משם לבונקר שהיה ממש קרוב שידעתי שיש שמה כנופיה גדולה של מחבלים איומים. שמתי על הראש שלי מצלמה ממש קטנה והסרטתי את כל מה שקרה. נכנסתי לשם והתחלתי לירות עליהם, תוך כמה דקות רובם כבר לא היו בחיים ומי שהיה, גסס. 'טיפלתי' בכולם וברחתי משם לכיוון הגבול. בגבול שאלו אותי מי אני ואמרי להם שאני חלק מהג'יפ שיצא הרגע ושהם שכחו אותי, העבירו אותי. משם הלכתי ישר לקיבוץ שהיה ממש בסמוך וישנתי שם שני לילות עד ששלחתי את הסרטון לחדשות. אחרי יומיים לקחתי אוטובוס ונסעתי קודם אליך כדי לא להבהיל את ההורים שלי, שכפי שאני הבנתי, חושבים שנחטפתי." נדלקתי על הסיפור! התחלנו לתכנן איך להעביר להורים שלו את המסר, מיד חשבתי על יוסף, איך שבישרו ליעקב שהוא חי. בסוף החלטנו שאני אלך ויזרוק טיפה מידע להורים.

הלכתי לבית שלו והתחלתי להסביר להורים שכנראה היתה איזה טעות ואלרועי רק נאבד…  הם התחילו לשאול מלא שאלות אבל דיי דחיתי אותם…

אחרי כמה דקות היתה דפיקה בדלת ואלרועי נכנס. ההורים כל כך שמחו, האמא בכתה מאושר והאבא התחיל לרקוד! אחרי כמה שעות הם התקשרו למודיעין והודיעו להם שאלרועי חזר הביתה.  תוך כמה דקות הסיפור התפרסם בכל החדשות וכל המדינה שמעה עליו.

בשבת בבוקר אלרועי ברך הגומל וכל המשפחה הגיעה לחגוג איתו ועם משפחתו את הנס ואת ההצלה.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
9 תגובות
  1. הודיה רחל המלכה!!! הגב

    אין אליך תותחית

    דרג
  2. שירה ממן הגב

    סיפור מושלםםם!
    אמרתי לך כבר 😉 יש לך מיליון סיכויים!!!
    בהצלחה!!!!

    דרג
  3. הדסה קריגר הגב

    אליאורה!
    סיפור 100מם.
    אם לא תהי סופרת, זה כישרון מבוזבז…

    דרג
  4. יסכה דנינו הגב

    אליאורה תותחית איזה סיפור תותח

    דרג
  5. יעל איזנבך הגב

    הסיפור ממש יפהה

    דרג
  6. נירי הגב

    וואי אליאורה סיפור מהמם ומרתק!!! ממש אהבתי

    דרג
  7. יעל יצחק הגב

    מהמם, סיפור מרתק וסוחף!

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן