עקיבות/ר.מ.לבנדר

אני פוסע חרש,

רגליי דורכות בעקבות ישנות שנוצרו בחול

מידה ארבעים ושבע, כמו של אבי

אני מתכופף וממלא את ידיי במי ים

עד שאני מתיישר כבר לא נותר דבר.

דמעה זולגת על לחיי ונופלת לים,

נעלמת.

טעם של מלח בפי,

ממשיך לפסוע.

יוצר עוד עקבות שבני ילך בהם

מסתובב אחורה, הגל שטף

אותן.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן