זה חודש שהנמלטים מכפרי הגבול דיווחו על בואם, אבל אתמול כבר ראינו באופק את הדגלים הכחולים מתנופפים ברוח. לראשונה זה שנים הוצאתי את חיל המשמר של העיר לאימונים. אימונים קשים, שכן הם בקושי יודעים מהי חרב. עם זאת נראה כי הסיכויים נוטים לטובתנו – בעיקר בזכות החומה הגבוהה המקיפה את כל העיר. אני לא מצליח להעלות על דעתי איך הם יוכלו לעבור אותה, ותוך חודש כבר יבוא הצבא לעזור. אחד מהאורחים הכפריים העלה רעיון: לצאת חמישים חיילים מיומנים דרך שלושת המנהרות מתחת לעיר ולהשלים ציוד מהנשקייה שלהם – אנחנו במחסור קשה בנשק. אני מארח בביתי אורח דומה, בחור מבריק, אסטרטג מצויין. הוא התלהב מהרעיון והתחלנו יחד לעבוד עליו. יש לי מפה של המנהרות, ולאחר תצפיות גילינו כי שתיים מתוכן אכן מסתיימות בתוך המחנה שלהם. גייסתי את טובי חיילי ויצאנו לשוד לאור יום. התכנית עבדה באופן כמעט מושלם, הקבוצה השנייה הסתבכה קצת אבל רצנו חזרה לעיר כשידינו מלאות מכל טוב הנשק וסגרנו אחרינו את השער. הבעיה העיקרית הייתה שמפת המנהרות נפלה במהלך השוד ולא יכולנו לחזור עליו. המלחמה על העיר החלה ממחרת, והסתדרנו די יפה, מה עוד שניכר היה שהיו הם חסרים תחמושת. האורח שלי הגה את תוכנית ב' – נרד בחבלים משני צדי העיר, נצא להתקפת פתע ונחזור לעיר. רעיון מצויין. הכנתי מאתיים לוחמים ואימנתי אותם. עם לילה יצאתי עם חברי לקשור את החבלים ממזרח, ועוד שניים אחרים קשרו ממערב. קשרנו עשרים חבלים מכל צד וירדתי לתדרך את חיילי. תוך רגעים קצרים נשמעו פעמוני האזעקה, רצתי לראות מה קורה, וראיתי כי המוני חיילי האויב מציפים את החומה ויורדים לעיר. הדגל שלהם לכד את מבטי, צוירו עליו בדיוק רב פניו של מלכם. הן היו מוכרות מאוד. ההבנה היתה כואבת יותר מהמהלומה שנחתה על ראשי.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן